איך להפוך את זמן ההדלקה לרגעים בלתי נשכחים? 10 רעיונות שתאהבו

הדלקת נרות חנוכה היא מצווה חביבה ומיוחדת הרמוזה בתורה, שנקבעה על ידי רבותינו הגדולים לזכר הנס הגדול שעשה ה' לאבותינו בתקופת בית המקדש השני. בדקות הקדושות והנדירות האלה, בהם כל בני הבית מתכנסים, הלבבות נפתחים, והאור עושה את שלו בשקט. הנה כמה רעיונות איך להפוך את זמן ההדלקה לרגעים בלתי נשכחים, ליצור זיכרונות שילוו את המשפחה לשנים, לחבב את המצווה על הילדים, ולהפוך את חג החנוכה לרצף של ערבים קסומים ואהובים

1. יוצרים אווירה לפני שמדליקים

כדי שהדלקת הנרות תהיה באמת רגע שנכנס ללב, השקיעו זמן ומחשבה עוד לפני ההדלקה עצמה. אל "תיפלו" ישר מהעבודה אל תוך החנוכיה, אלא הקדישו כמה דקות של הכנה משותפת - לסדר יחד את החנוכייה, לארגן מעט את המקום והחדר בו אתם מדליקים, לשים ברקע שיר מוכר. השתמשו בנעימות, ברוגע ובהומור, ותנו רצון לבני הבית לעצור את השגרה, להיות נוכחים, ולהרגיש שהרגע הזה שייך לכולנו.

2. שתפו את הילדים בהדלקה

תנו לכל אחד מהילדים תפקיד: ילד אחד אחראי על הנרות, השני בוחר את השירים שידלקו ברקע, אולי אחד הילדים ישמח לומר דבר תורה קצר? כאשר כולם שותפים, גם הקטנים מרגישים חלק ממשהו גדול – והרגעים נחרטים בלבבות.

3. שירו ורקדו

גם אם ריקוד ושירה לא מדברים אליכם ביום-יום, בחנוכה אפשר לתת לזה צ’אנס קטן. שיר אחד, לא יותר, שנשיר בכוונה, לאט, עם חיוך ובלי למהר – שווה הרבה יותר מחמישה שירים שעוברים ליד האוזן. זכרו שלא מדובר בהופעה ולא במבחן כישרון, אלא בכמה דקות של שחרור פשוט. לזוז קצת עם הילדים, למחוא כפיים, לשיר מתוך הלב. ברגעים האלה המבוכה נמסה, החיוכים יוצאים מעצמם, והלב נפתח בלי מאמץ. לא צריך לדעת לרקוד ולא לשיר יפה; צריך רק להסכים להיות שם, יחד.

4. מתעדים - אבל לא מגזימים

תמונה אחת בסיום ההדלקה, ליד השלהבות המרצדות בחנוכיות שזה עתה הדלקתם, תיצור רצף מרגש שתשמחו לחזור אליו בשנים הבאות.

5. "נס קטן של היום"

לאחר ההדלקה, אל תמהרו להתפזר. כל אחד מבני הבית משתף בנס קטן שראה היום: משהו טוב, מפתיע או מחזק. זה מלמד לראות אור גם ביומיום הפשוט.

6. דקה של תפילה

אם יש לכם זמן ופניות, הקדישו דקה לפני הדלקת נרות החנוכה, והתפללו מעומק הלב את התפילה הזו, אותה חיבר רבי צבי אלימלך מדינוב בעל בני יששכר זצ"ל:

"לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֵד שֵׁם י"ה בְּו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנְנִי מְכַוֵּן בְּהַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה לְקַיֵם מִצְוַת בּוֹרְאִי כַּאֲשֶׁר צִוּוּנִי חֲכָמֵינוּ ז"ל לְתַקֵן אֶת שׁוֹרְשָׁה בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן:

וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּמְרֻצָּה לְפָנֶיךָ מִצְוַת הַדְלָקַת נֵר חֲנוּכָּה כְּאִלּוּ כִּוַּנְתִּי כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁכִּוְּנוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי הַשֵׁם בְּעֵת אֲשֶׁר הֶעֱרוּ לַמָּוֶת נַפְשָׁם בִּשְׁבִיל כְּבוֹד שִׁמְךָ הַגָדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עֲלֵיהֶם לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵיהֶם וּלְנַצֵחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְיָ, וְהִנְנִי עוֹשֶׂה עַל דַּעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם וְעַל דַּעַת כָּל הַצַדִּיקִים וְהַחֲסִידִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם נִסֶּיךָ וְזָכוּ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וְעַל דַּעַת כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים שֶׁבְּדוֹרוֹתֵינוּ, וּפִי כְּפִיהֶם וַעֲשִׂיָּתִי כַּעֲשִׂיָּתָם, וּבִזְכוּת הַמִּצְוָה הַזֹּאת תְּזַכֵּנוּ לְנַצֵּחַ אֶת אוֹיְבֵינוּ וּלְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְיָ, וְגַלֵּה כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ עָלֵינוּ מְהֵרָה וְלֹא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵינוּ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֵינוּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם, וְנִזְכֶּה לְבָנִים תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן. קַדְּשֵׁנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ שַׂבְּעֵנוּ מִטוּבֶךָ וְשַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ וְטַהֵר לִבֵּנוּ לְעָבְדְךָ בֶּאֱמֶת. מְלֹךְ עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדֶךָ וְהִנָּשֵׂא עַל כָּל הָאָרֶץ בִּיקָרֶךָ וְהוֹפַע בַּהֲדַר גְּאוֹן עֻזֶּךָ עַל כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל אַרְצֶךָ, וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצִיר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּ"וֹ (בגי' חנוכ"ה) יְהֹוָ"ה אֱלֹהֵ"י יִשְׂרָאֵ"ל מֶלֶ"ךְ וּמַלְכוּת"וֹ בַּכּ"ל מָשָׁלָ"ה (בגי' כ"ו פעמים חנ"ה אותיות חנוכ"ה, ובגי' מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן כה"ן גדו"ל חשמנא"י ובני"ו). אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד":

7. פתקים לאור

לאחר הדלקת הנרות, שבו יחד כל בני המשפחה, אכלו משהו טעים (סופגניה / לביבה / ממתק קטן), ותנו לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן – בו הוא יכול לכתוב בקשה, תפילה, תודה או חלום.

את הפתקים אספו, שמרו ליד החנוכיה, ושמרו למזכרת עד חג החנוכה הבא.

8. "האור שבי"

לאחר הדלקת הנרות, כדאי לפתוח בסבב קצר: כל אחד אומר משהו טוב על עצמו או על מי שיושב לידו. זה רגע מרגש במיוחד, גם לילדים, ומחזק את תחושת הערך והשייכות.

9. חנוכה כזמן עצירה

החליטו שבזמן ההדלקה – ועד 10 דקות שלאחריה לא פותחים טלפונים. רק שיחה, משחק קצר, שיר, ריקוד, או אכילה משותפת מול האור.

10. זיכרון לדורות

נספר בכל ערב סיפור קצר על סבא, סבתא או דמות משמעותית במשפחה - איך הם שמרו על אור, אמונה או ערכים בזמנים קשים.

בסופו של דבר, לא צריך ליישם את כל הרעיונות ולא להפוך את חנוכה לפרויקט. מספיק לבחור רעיון אחד קטן שמדבר אליכם, לנסות אותו באמת, ולתת לו מקום. גם שינוי קטן יכול להפוך את הדלקת הנרות מרגע שעוברים דרכו - לרגע שחיים אותו, ולרגעים קדושים של מצווה, שנחרטים עמוק בלבבות.