הורים וילדים

את מרגישה על ספסל הנאשמים. הגישו תלונה נגדך. מיד את מגיבה במתקפת נגד: "אבל את היית לפני שבוע, ולפני שלוש שבועות. ושכחת שביום ראשון קפצת... והשארת... ושמרתי..."

אותה תרעומת שאנו מנסים להחזיק מאחורי סורג ובריח, מציצה החוצה דרך הבעות פנים, דרך חיוך מאולץ ועוד. הצד שמנגד מרגיש היטב שמשהו לא תקין, ומרגיש רע עם המצב

על מתנת יום הולדת בתוך קופסה ריקה, ועל האהבה האינסופית שלך לילדים, ושלהם אליך

בתור צחוק חשבתי, שאולי כדאי לתפוס את הערב הרצוי מיד באסרו חג של סוכות, יחד עם הסופגניות הראשונות שצצות במאפיות

צודק זה אומר שאני מבינה שדעתך אחרת, כי זה בטוח נכון, לכל אחד יש הדעה שלו, ואחרי שאני רואה שאתה צודק, אני יכולה להזכיר לך שאתה גם צדיק

"אולי כשאת תהיי אימא, אימא יהיה הסטטוס הכי נחשב. אולי פעם 'אימא' יהיה כמו ד"ר או פרופ'. אולי סוף סוף יבינו שאימא זה הרבה יותר מלהוסיף שם של ילד לתעודת הזהות"

אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שילדינו לא מתחשבים, נקבל בחזרה סבל, וכאב, ונפסיד מראש. אפשר גם אחרת

מושקי לנדאו בפוסט מרגש על ההתמודדות עם שניאור, בנה המיוחד תרתי משמע: "היו לי בבית שלושה תינוקות, כשאחד מהם זה תינוק גדול פיזית"

בדיוק מזה חששת, שהיא תסרב. קשה לך מאוד לקבל סירוב. כשאת כבר מחליטה סוף כל סוף לבקש, אין מקום לסרב לך

תקשיבי טוב יקרה, הילדים שלך הם הסיבה הכי גדולה שהגיע הזמן שלך להשקיע בעצמך. שימי לך כתר. תבחרי מקום אחר

חמות יקרה, את רואה שכלתך לא עוזרת לך בהגשת האוכל לשולחן? אל תמהרי להסיק מכך שהדור הצעיר הוא אנוכי ועצלן. תציעי לה את לעזור לך

למה אנחנו חווים תסכולים מהילדים, ואיזה שיעור נוכל ללמוד מכל אחד ואחת מהם?

ההורים היו שבורים, האחים התבלבלו והושפעו מהאח, הבית הפך שדה קרב, וכל זה קרה דווקא למשפחה שהשקיעה בילד וטיפחה אותו. הרב אייל אונגר בסיפור על הדרך שהחזירה את המשפחה למסלול השמחה

מה גורם לצעירים שחונכו על דרך התורה והמצוות לבחור במשהו אחר? מה הם ראו שגרם להם להאמין שיש חלופה טובה יותר? לא בגלל ספקות באמונה, אלא בגלל משהו בכיוון לגמרי אחר

מצד אחד היא טורחת ומכינה בשמחה, מסופקת מכך שהעשייה שלה מועילה ועוזרת לילדים ומקילה מעליהם את משא היום-יום העמוס שלהם. מצד שני, מאיפה צץ פתאום המרמור?

ככל שגדל הילד, העברנו לו סמכויות מסוימות. ובכל זאת, המילה האחרונה הייתה בידי ההורים. ואז הילד מתחתן. הוא עובר לרשות של עצמו. לפעמים רוצה הוא להתייעץ אתנו, ולפעמים לא

למעלה יכולתי לשמוע את האב טיפוס החדש בתוכנית של התפתחות הילד (בן ששה חודשים) בודק תוכנית חדשה של פיתוח הקול. הרגשתי מנצחת – ניצחתי את הבירוקרטיה

לחתן ילד, פירושו, לקחת צעד אחורה. לשחרר את הילד לדרכו ולהתפלל עליו שיצליח. מדור חדש לתקופה חדשה בחיים. אימהות +

הכאב כמעט הכי גדול של כל אמא – הוא רגשות אשמה. והאמת, חוץ מלעשות רע - הם לא עושים שום דבר... אז איך מתפטרים מהם, ואיך תוכלי להרגיש טוב ולהיות שמחה?

סליחה, טעיתי! מה עושים במקרה של טעות? מבקשים סליחה. כן, גם מהילדים