"תראי מה עושה תשובה לאדם", אמרתי לה. "חתיכת כוח של שינוי, אה?"

אח שלי הקפיץ בקבוצה המשפחתית סרט ישן, מקסים, שעשינו לאמא שלי ליום הולדת חמישים שלה. זה היה לפני 25 שנה.

סרט עשוי מעולה. אח שלי, שהיה ביחידת הסרטה צבאית, הוא איש מוכשר. הרגישות שלו, התחקיר ההיסטורי שלו על הילדות של אמא ועל איך התפתחו החיים, על היתמות שלה, על האימהות שלה ואיך הגענו שנינו, הגירושין של ההורים שלי, העריכה המוזיקלית של נאוה פסטרנק, שעבדה עם אבא בקול ישראל, אחחח, תענוג של סרט. גם מצחיק וגם עושה לבכות. סרט שמסתיים עם הוואלס המרגש, אקורדיון ונגיעות כינור, מתוך "מגדל הדבורים". מי שמכיר מזמזם עכשיו. בטוח. לה לה לה לה לה לה.

באותו ערב הגיעו לכאן כמה מהזוגות הנשואים שלנו. זה מצחיק ומוזר. זו משימה בפני עצמה, כל פעם כשמגיע לכאן חתן חדש או כלה, להראות להם חומרים של משפחה שהקודמים לפניהם כבר מכירים. מה את עושה עם סיפורים שחייבים להישמע, כי הם חלק מהרפרטואר, ואת לא זוכרת ולא רוצה להעיק על זוגות קודמים שכבר בקיאים?

כמה פעמים בשנה תראי אלבומים?

באיזו מידה שוב תכניסי את השואה וסבתא? את המוות וסבא? את הנרטיב המרכזי? את היובלים המשניים?

ואחת הכלות הגיעה מוקדם, ושאלתי אותה, כשעוד היה פה שקט, "את מכירה את הסרט של יומולדת חמישים לאמא שלי?".

והיא אמרה שלא.

ושמחתי, כי זה חומר חומר. סיכום נאה. אותנטי. לא מתחנף. הכי אנחנו. "את רוצה לראות? זה כמה דקות".

והיא ישבה וראתה, וראיתי שהיא בוכה. ואני, האחרונה שתעיר ילדים ישנים, האחרונה שתעצור דמעות נשיות. הסתכלתי עליה מהצד, ורק שאלתי, "מה?".

והיא אמרה. ילדה צדיקה מבית של דורות של גדולים בתורה. היסטוריה שונה כל כך של משפחה. "מה זה? אתם ממש הייתם משפחה חילונית", היא ניגבה את העיניים והוסיפה, "תראי איך אתם עכשיו".

זה ריגש אותי לראות מה מרגש אותה בגאווה בסרט שלנו: התשובה.

"תראי מה עושה תשובה לאדם", אמרתי לה. "חתיכת כוח של שינוי, אה?".

שבת שובה הזו, של עכשיו, היא בגשר הזה, בין "המליכוני עליכם" לבין היום הקדוש הזה בשנה שבו בורא עולם מבקש מאיתנו (איפה יש שירות כזה?) – הוציאו מולי את האשפה שלכם, כי רק אם תוציאו אותה אני בעצמי אוכל לנקות אותה עבורכם, לקנח אתכם.

ובשבת העוצמתית הזו, שאין אחד שקורא את הטור הזה כרגע ולא החליט עם עצמו להתקרב, להשתנות, לחדד, לדייק אזורים פנימיים בתוך עצמו, בשבת הזו אני שוב מתלבטת בה למה הביטוי "לחזור בתשובה" בנוי מכפל פעולות דומות. מה ההבדל בין לשוב ולחזור?

ומה היה קורה אם היו קוראים לו לביטוי "לשוב בחזרה", במקום 'לחזור בתשובה'?

לאן כולם שבים רגע לפני שנגמרים מולנו ארבעים הימים שדרכם נולד בתוכנו אניחדש, מתאים בדיוק לתפקיד שיועד לכל אחד בשנה החדשה? מי הוא האני הנקי הזה, הדומה יותר, ככה זה בתנועה קדימה לאחור, קדימה עם הזמן אבל אחורה בנפש לחזור, מי זה האני החדש, שדומה יותר לאני הישן, הטוב, הטהור, הזוכר, המכניס נשימה יהודית לתוך פתח צר שיוצר קול שופר?