הבלוג של שירה דאבוש (כהן)
הבלוג של שירה דאבוש (כהן) - טורים מחזקים ומעשירים בנושא אקטואליה, עבודת המידות, שידוכים ועוד
מענה לרווקות ששואלות אותי "מה, כבר שכחת איך את היית בתור רווקה?"
לא פעם, הפתרונות שאני נותנת כאישה נשואה ו'למודת ניסיון' - גורמים לרווקות לשאלה נוספת, על זו שכבר שאלו אותי: "מה, שכחת כבר איך זה להיות רווקה? כבר שכחת איך הרגשת פעם, לפני שהתחתנת? כבר שכחת איך את היית בתור רווקה?". והן יודעות את התשובה האמיתית - שהיא שלילית כמובן, כי הרי איך אפשר לשכוח חוויות של 17 שנות שידוכים???
"היא תקועה על השידוך שהציעו לה מזמן, והוא כבר התחתן. מה לעשות?"
מה אומרים לאמא שהילדה שלה תקועה אי שם בשידוך שכבר היה ונגמר?
"האם יש אושר אמיתי אחרי החתונה?": זו תשובתי לקוראת היקרה ש'מותשת מהחיים'
מה עושים עם הפחד להתחתן, ועם העובדה שנמאס לנו כבר מהכל ואנחנו מותשות מהחיים, ולא רק בגלל השידוכים?
הטלפון שקיבלתי אתמול, השאיר אותי פעורת פה - וגם אתם תרגישו כך כשתקראו את זה
אתמול קיבלתי הודעה משמחת במיוחד מאחת המלוות החדשות שלי. כשתקראו את הסיבה שבגינה היא התקשרה אליי, אני בטוחה שאתן תתרגשו בדיוק כמו שאני התרגשתי. וכמובן שיש גם כמה מסקנות שהגעתי אליהן בזכותה
אתם לא יכולים להגיש זר מילים לכל רווקה. ומה אם היא אלרגית?
לא כל מה שאתם חושבים שהוא מתנה נפלאה לרווקה, אכן יתקבל אצלה בברכה. בדיוק כמו שאי אפשר להעניק זר פרחים לאדם שאלרגי לפרחים, כך אי אפשר להעניק זר מילים לאדם שאלרגי למילים מסוימות, בזמן מסוים
רווקה, זה מה שאת לא יודעת על כוח החנוכייה שבך
את אולי מסתכלת השבוע על החנוכייה שלך מבחוץ, ומתקנאה באור הנצחי שלה, שדולק עכשיו בלב העולם. תאמיני או לא, אבל בתוכך - יש חנוכייה, ולמרות שבחג הזה כולם מתעסקים בשמן - אני רוצה שתתעסקי קצת בפך, ותגלי דרכו את הכוחות הנפשיים-רגשיים שבך
חברה שלוחצת עלייך להתחתן - לא תהיה שם להתמודד עם הסבל שיבוא אחר כך
מתי צריך להתפשר, והאם ייתכן לצאת עם מישהו לחמש פגישות ויותר - מבלי להרגיש כלום? זה מה שעניתי לחברה טובה ששאלה האם עליה להיכנע ללחץ החברתי-משפחתי, להתחתן עם אדם שאין לה שום רגש כלפיו
גם את תופתעי: מה החידה הזו לימדה אותי על האופן בו אנחנו בוחרות את הזיווג?
"מהו בעל החיים שאתם רואים בתמונה? רמז: רק יחידי סגולה מצליחים לגלות". איך זה קשור לשידוכים ולאופן שבו את בוחרת את הזיווג שלך, את שואלת?
שערי דמעות לא ננעלו: תבכי, אחותי, תבכי על החתן שלך - ותבקשי
בראש השנה נתקפתי הרהורים על השמחה שאנחנו מצוות לשמוח בחגים, ותוך כדי הרהורים על ראש השנה - התמלאתי תוגה. למזלי הייתה זו תוגה שעד מהרה התחלפה לה בתודה, כי כשאת לומדת את העבודה ומתאמנת בה בכל יום ויום - את מיד מדייקת את עצמך בחזרה למקום
מה עדיף - להתחתן מהר ולסבול, או להתחתן לאט - וליהנות מכל דקה שתבוא אחר כך?
המלאכה הזו שאת הרבה פעמים מוותרת עליה בהינף יד - היא זו שמביאה אלייך 'מוצר' מוגמר. תביני את זה שהדרך שלך היא לא לחינם, וכל מה שאת עוברת בתוכה הוא מדויק עבורך. למה מדויק עבורך? כי רק כשתקבלי במתנת חינם את הישועה שלשמה עמלת והחץ שלך יעמוד בדיוק בתוך העיגול המרכזי של המטרה שהצבת - את תביני מה ההבדל שבין המיקומים
לאן נעלמתי בחג האהבה? הלכתי לאהוב!
"איזו גאולה כבר יכולה לצמוח במקום הכי קשה שלי בנפש?", שאלה אותי חברה בט"ו באב, אחרי שיחה שופעת קשיים. "את לא מבינה שזהו. גם את הבחורים הלא נורמלים כבר לא מציעים לי. אין, זה אבוד. שום דבר יפה וטוב לא יצמח כאן יותר. לך היה מזל, אני מקרה אבוד". מה יש לי לומר לה?
תפסיקי להתיש את המערכת. בעיית הרווקות היא לא היחידה עלי אדמות שזקוקה לפיתרון
בדרך שלי אני משתדלת להיות כמה שפחות שיפוטית לגבי תופעות או דפוסי התנהגות שאני נתקלת בהם, אבל היות וגם אני בעצמי הייתי שם כרווקה - כיום אני רואה בזה סוג של חובה אפילו, 'לנער' את מי שזקוקה לניעור, בתקווה שהיא תצליח לצאת מהמקום ההרסני כמה שיותר מהר
גם בזמן הקורונה: איך החיוך יכול לקדם אותך אל הזיווג שלך?
חיוך. אני יודעת שתחייכי כשתקראי את זה, אבל תאמיני לי - לפעמים דווקא הפעולות הכי קטנות הן אלו שעושות את ההבדל שבין אין ויש. ואיך זה קשור לזיווג שלך?
מתלבטת אם להמשיך בשידוך? אין הדבר תלוי - אלא בך. את צריכה ללמוד לקבל החלטות
רווקות רבות שמגיעות לרגע המכריע, זה שאמור להטות את הכף בשידוך לכאן או לכאן - נותרות קפואות על מקומן. מה יעצתי למלווה שלי כשהיא נקלעה למצב הזה, ואיך זה קשור לתודעה חדשה שעלינו לקנות?
עיריית תל אביב, אפילו הנמלה הקטנה מבינה שלשחק עם התפילין - זה לשחק באש
טור אישי מזווית קצת אחרת על ההחלטה המקוממת של עיריית תל אביב, האוסרת הצבת דוכני תפילין בסמוך לבתי ספר. מה כבר יכולה הנחת תפילין אחת לעולל? זה בדיוק מה שרון חולדאי וחבריו חוששים מפניו
זו הבעיה של רווקות משכילות, שמעטים מוכנים לדבר עליה
לדעתנות יש מקום וזמן, היא לא יכולה להתפרץ מתוכך בלי גבול, בכל מצב, עם כל אדם. זה מה שהורס לרבות מהרווקות המשכילות את הסיכויים להצליח, גם כשמדובר בסיכויים ממש טובים
"נכון שאני מפחדת לפספס את הזיווג - אך נמאס לי כבר מהצעות לא רלוונטיות"
"אני מפחדת לפספס את הזיווג שלי, אבל מנגד - ממש לא מתחשק לי לבזבז את הזמן שלי על דברים לא רלוונטיים", כתבה לי קוראת באחד המיילים. מהי התשובה שלי? קראו בפנים
"אולי לא אמצא עוד מישהו כזה?": די לפחד. הזיווג שלך ירצה אותך בדיוק כמו שאת
הפחד שנשאר לה אחרי השידוך שנגמר: יש שידוכים שנגמרים מהסיבות הכי לא מוצדקות שיש, וזה מה שיש לי לומר לבחור שסיים קשר עם חברה על רקע 'רגש שהתחיל בהתלהבות גדולה אך התקרר'
שאלת השאלות: למה אף אחד לא עזר להומלס שמת מהיפותרמיה? הרהורים נוגים
אם להומלס אלכסנדר ז"ל שמת בשבוע שעבר מהיפותרמיה, היה חבר שתומך בו בשפה שלו - רוסית, שמדבר עמו מדי יום דברי ניחומים ומעניק לו תקווה, האם גם אז הוא היה מתעקש להישאר ברחוב? חסד אמיתי זה לא לתת לשני את מה שאתה רוצה לתת לו, אלא לברר איתו מה חסר לו - ורק אז להשלים לו את החסר
אני לא אלוקים. כל אחת יכולה לקחת את הכאב שלה, ולמנף אותו לאור גדול
את מוכנה להבין, סוף כל סוף, שעברה חלפה לה חצי השעה שניתנה לך כדי ליהנות מאור הנרות של מישהו אחר, וכעת הגיע הזמן למצוא את הגפרור שידליק את להבת הישועה שלך בעצמך?
מזועזעת. לא, ילדים בני שמונה לא אמורים לשוטט באתר אינטרנט לבד!
אלו רשמים אתם רוצים שהילדים שלכם יקלטו ויפלטו? טור תגובה טעון, לגולשים שנותנים יד חופשיה לילדים שלהם, לגלוש באינטרנט כאוות נפשם
לא! אתן לא מפסידות כשאתן משלמות על טיפול נפשי, כשהנשמה שלכן זועקת לעזרה
במשך שנים ניסו מטפלים לזעוק אליי אמת כאובה, אך נפלו על אוזניים ערלות - ורק היום, כשאני נמצאת בנעליים שלהם, אני מבינה את מה שניסו לומר לי אז - שעבר אמנם דרך הצינור שלהם, אך היום אין לי ספק בכלל שהיה דברי אלוקים חיים ממש: שירה, כשהנשמה שלך זועקת לעזרה, אין שום מחיר יקר מדי בשביל לעזור לה
מנוחה ושמחה: מנוחה פוקס מראיינת את שירה דאבוש (כהן) על הרווקות המאוחרת. האזינו
מה מעודד רווקות שכבר נמאס להן להיות בשידוכים, במה אנחנו שונות מהגברים בהסתכלות שלנו על השידוכים, מהי הטעות הכי גדולה שאנחנו כרווקות עושות כתוצאה מהאכזבות בשידוכים ועוד: האזינו לשיחה הקצרה והמרתקת בין הסופרת מנוחה פוקס לכתבת הידברות שירה דאבוש (כהן)
בחנוכה שעבר עוד הייתי רווקה. היום אני רוצה להודות על נס השמן הפרטי שלי
היום, אני כבר נשואה. ובחנוכה הזה, אני כבר מודה על נס פך השמן הפרטי שלי. הקב"ה לא שכח אותי, והוא לא ישכח גם אותך. לא משנה עד כמה הקול שלך מול נרות החנוכה, דקיק ולא נשמע אפילו לאוזנייך את
"נכון, יש לי הרבה זמן ברווקות להתפתחות. אבל מאיפה שואבים חשק ומוטיבציה?"
תקופת הרווקות היא תקופה של זמן איכות עם עצמך, אבל רווקות רבות שעוברות על פניי (ולמעשה גם אני בעצמי הייתי שם) - פשוט מסרבות לראות את זה כך. למה זה קורה לנו, ומה יש לי להגיד לרווקה שאמרה לי שהיא זקוקה לכוח ומוטיבציה כדי להתפתח?
"הייתי צריכה קודם כל לטפל בעצמי, ורק אחר כך להתחיל לקבל הצעות"
מה עושים כאשר הנפש מרגישה לא מספיק מוכנה בתוך תהליך השידוכים? האם להמשיך להיפגש כי 'חבל על הזמן שעובר', או שמא צריך לעצור ולעשות חישוב מסלול מחדש?
גאווה'לה, בואי. התקרבי. אנחנו צריכות לבקש יחד סליחה, משנות הרווקות
היום כשאני כבר נשואה, וב"ה מצאתי את שאהבה נפשי - אני מבינה דברים כמו שלא הבנתי בעבר. יום כיפור בפתח, ומבט קטן אל העבר מראה לי כמה טעויות יכלו להימנע ברווקות הכל כך ארוכה שעברתי, וכמה סליחות אני צריכה לבקש מהשנים שעברו עליי כרווקה
רווקה, בדקי את עצמך: את באמת מוכנה לקבל את מה שאת מתפללת עליו?
כשאת רווקה, חסרה - כל המהות הפנימית שלך זועקת תפילה. כל עלה שנופל מאיזה עץ מעיר את הלב שלך לדבקות, למחשבה ולמילה שטרם נאמרה... אבל האם אי פעם באמת חשבת על מה שאת מוציאה מהפה?
שנייה לפני שיצאתי לערב חיזוק הרווקות - ההודעה הגיעה, ופניי נפלו והתכרכמו
שבוע לפני ראש השנה, אני עומדת בפתח הדלת - בדרכי לערב חיזוק בנות רווקות בשידוכים אליו הוזמנתי, ואז הגיעה הודעה ש(כמעט) והצליחה לגרום לי לוותר על הכל
ליברמן, מאחוריך: למלכת היופי לשעבר - יש מה לומר לך, והיא לא היחידה
"האומנם הנך 'איש עבודה' כפי שעולה ומצטלצל מגוון שמך באנגלית - labor man? ואם אומנם כבר הפשלת את השרוולים, ופניך לעבודה - מדוע תתאמץ כל כך לייבש 'ביצות' שהיו כאן הרבה הרבה לפני שאתה הגעת, וטובים ורבים שניסו לייבשן - כבר טבעו המה בתוכן?". מכתב אישי לליברמן