שירה דאבוש (כהן)

בראש השנה נתקפתי הרהורים על השמחה שאנחנו מצוות לשמוח בחגים, ותוך כדי הרהורים על ראש השנה - התמלאתי תוגה. למזלי הייתה זו תוגה שעד מהרה התחלפה לה בתודה, כי כשאת לומדת את העבודה ומתאמנת בה בכל יום ויום - את מיד מדייקת את עצמך בחזרה למקום

המלאכה הזו שאת הרבה פעמים מוותרת עליה בהינף יד - היא זו שמביאה אלייך 'מוצר' מוגמר. תביני את זה שהדרך שלך היא לא לחינם, וכל מה שאת עוברת בתוכה הוא מדויק עבורך. למה מדויק עבורך? כי רק כשתקבלי במתנת חינם את הישועה שלשמה עמלת והחץ שלך יעמוד בדיוק בתוך העיגול המרכזי של המטרה שהצבת - את תביני מה ההבדל שבין המיקומים

"איזו גאולה כבר יכולה לצמוח במקום הכי קשה שלי בנפש?", שאלה אותי חברה בט"ו באב, אחרי שיחה שופעת קשיים. "את לא מבינה שזהו. גם את הבחורים הלא נורמלים כבר לא מציעים לי. אין, זה אבוד. שום דבר יפה וטוב לא יצמח כאן יותר. לך היה מזל, אני מקרה אבוד". מה יש לי לומר לה?

בדרך שלי אני משתדלת להיות כמה שפחות שיפוטית לגבי תופעות או דפוסי התנהגות שאני נתקלת בהם, אבל היות וגם אני בעצמי הייתי שם כרווקה - כיום אני רואה בזה סוג של חובה אפילו, 'לנער' את מי שזקוקה לניעור, בתקווה שהיא תצליח לצאת מהמקום ההרסני כמה שיותר מהר 

חיוך. אני יודעת שתחייכי כשתקראי את זה, אבל תאמיני לי - לפעמים דווקא הפעולות הכי קטנות הן אלו שעושות את ההבדל שבין אין ויש. ואיך זה קשור לזיווג שלך?

רווקות רבות שמגיעות לרגע המכריע, זה שאמור להטות את הכף בשידוך לכאן או לכאן - נותרות קפואות על מקומן. מה יעצתי למלווה שלי כשהיא נקלעה למצב הזה, ואיך זה קשור לתודעה חדשה שעלינו לקנות?

טור אישי מזווית קצת אחרת על ההחלטה המקוממת של עיריית תל אביב, האוסרת הצבת דוכני תפילין בסמוך לבתי ספר. מה כבר יכולה הנחת תפילין אחת לעולל? זה בדיוק מה שרון חולדאי וחבריו חוששים מפניו

לדעתנות יש מקום וזמן, היא לא יכולה להתפרץ מתוכך בלי גבול, בכל מצב, עם כל אדם. זה מה שהורס לרבות מהרווקות המשכילות את הסיכויים להצליח, גם כשמדובר בסיכויים ממש טובים

"אני מפחדת לפספס את הזיווג שלי, אבל מנגד - ממש לא מתחשק לי לבזבז את הזמן שלי על דברים לא רלוונטיים", כתבה לי קוראת באחד המיילים. מהי התשובה שלי? קראו בפנים

הפחד שנשאר לה אחרי השידוך שנגמר: יש שידוכים שנגמרים מהסיבות הכי לא מוצדקות שיש, וזה מה שיש לי לומר לבחור שסיים קשר עם חברה על רקע 'רגש שהתחיל בהתלהבות גדולה אך התקרר'

אם להומלס אלכסנדר ז"ל שמת בשבוע שעבר מהיפותרמיה, היה חבר שתומך בו בשפה שלו - רוסית, שמדבר עמו מדי יום דברי ניחומים ומעניק לו תקווה, האם גם אז הוא היה מתעקש להישאר ברחוב? חסד אמיתי זה לא לתת לשני את מה שאתה רוצה לתת לו, אלא לברר איתו מה חסר לו - ורק אז להשלים לו את החסר

את מוכנה להבין, סוף כל סוף, שעברה חלפה לה חצי השעה שניתנה לך כדי ליהנות מאור הנרות של מישהו אחר, וכעת הגיע הזמן למצוא את הגפרור שידליק את להבת הישועה שלך בעצמך?

אלו רשמים אתם רוצים שהילדים שלכם יקלטו ויפלטו? טור תגובה טעון, לגולשים שנותנים יד חופשיה לילדים שלהם, לגלוש באינטרנט כאוות נפשם

במשך שנים ניסו מטפלים לזעוק אליי אמת כאובה, אך נפלו על אוזניים ערלות - ורק היום, כשאני נמצאת בנעליים שלהם, אני מבינה את מה שניסו לומר לי אז - שעבר אמנם דרך הצינור שלהם, אך היום אין לי ספק בכלל שהיה דברי אלוקים חיים ממש: שירה, כשהנשמה שלך זועקת לעזרה, אין שום מחיר יקר מדי בשביל לעזור לה

מה מעודד רווקות שכבר נמאס להן להיות בשידוכים, במה אנחנו שונות מהגברים בהסתכלות שלנו על השידוכים, מהי הטעות הכי גדולה שאנחנו כרווקות עושות כתוצאה מהאכזבות בשידוכים ועוד: האזינו לשיחה הקצרה והמרתקת בין הסופרת מנוחה פוקס לכתבת הידברות שירה דאבוש (כהן)

היום, אני כבר נשואה. ובחנוכה הזה, אני כבר מודה על נס פך השמן הפרטי שלי. הקב"ה לא שכח אותי, והוא לא ישכח גם אותך. לא משנה עד כמה הקול שלך מול נרות החנוכה, דקיק ולא נשמע אפילו לאוזנייך את

תקופת הרווקות היא תקופה של זמן איכות עם עצמך, אבל רווקות רבות שעוברות על פניי (ולמעשה גם אני בעצמי הייתי שם) - פשוט מסרבות לראות את זה כך. למה זה קורה לנו, ומה יש לי להגיד לרווקה שאמרה לי שהיא זקוקה לכוח ומוטיבציה כדי להתפתח?

מה עושים כאשר הנפש מרגישה לא מספיק מוכנה בתוך תהליך השידוכים? האם להמשיך להיפגש כי 'חבל על הזמן שעובר', או שמא צריך לעצור ולעשות חישוב מסלול מחדש?

היום כשאני כבר נשואה, וב"ה מצאתי את שאהבה נפשי - אני מבינה דברים כמו שלא הבנתי בעבר. יום כיפור בפתח, ומבט קטן אל העבר מראה לי כמה טעויות יכלו להימנע ברווקות הכל כך ארוכה שעברתי, וכמה סליחות אני צריכה לבקש מהשנים שעברו עליי כרווקה

כשאת רווקה, חסרה - כל המהות הפנימית שלך זועקת תפילה. כל עלה שנופל מאיזה עץ מעיר את הלב שלך לדבקות, למחשבה ולמילה שטרם נאמרה... אבל האם אי פעם באמת חשבת על מה שאת מוציאה מהפה?

שבוע לפני ראש השנה, אני עומדת בפתח הדלת - בדרכי לערב חיזוק בנות רווקות בשידוכים אליו הוזמנתי, ואז הגיעה הודעה ש(כמעט) והצליחה לגרום לי לוותר על הכל

"האומנם הנך 'איש עבודה' כפי שעולה ומצטלצל מגוון שמך באנגלית - labor man? ואם אומנם כבר הפשלת את השרוולים, ופניך לעבודה - מדוע תתאמץ כל כך לייבש 'ביצות' שהיו כאן הרבה הרבה לפני שאתה הגעת, וטובים ורבים שניסו לייבשן - כבר טבעו המה בתוכן?". מכתב אישי לליברמן

איך מסכמים 17 שנות שידוכים שהגיעו לקיצן בסוף טוב - חתונה עם אדם שאני באמת, אבל באמת, אוהבת? שירה כהן בטור מסכם - שרבים מכם חיכו לו, לרגל נישואיה

לפני שנים פגעו קבוצת צעירים דתיים ברגשותיה של נוסעת חילונית באוטובוס. אחד מהם קישר בין מעשה זה לעובדה שכל בני החבורה ההיא עדיין רווקים, ופרסם את סליחתו קבל עם ועדה. בעקבות הכתבה, רבים פרגנו וביקשו לעזור, אך היו גם כאלה ששלחו תגובות קשות למערכת על התנהגותם של הבחורים, ועבורם הטור הזה מיועד

תגובה למכתבה של קוראת בת 21 שהתנסתה באחד הניסיונות הקשים ביותר לרווקות בשידוכים: חברה שנישאה לפניה בשידוך שעשתה אמה

אלמלא הייתי עוברת 17 שנות ייסורים בשידוכים - איכה היו בי הכוחות והכלים לעזור לבנות רבות במצבי, שכעת מתבוססות אף הן בלא מעט שאלות וקשיים, בתהליך השידוכים?

הנגיעה מעוורת אותך, גונבת ממך את הרגש ומרחיקה אותך מהיכולת לבחור את מי שבאמת ראוי לך ואת ראויה לו. הנגיעה מביאה אותך למקום שבו הרגש גובר על השכל, ומעוות אותו. האם זה באמת מה שאת רוצה?

כולנו עושים בחירות כל הזמן. למעשה, הבחירה היא הכלי הכי חזק שלנו. אז איך בוחרים נכון, וממה חשוב להיזהר בתקופת הבחירות?

עד מתי ילדים יצאו מפתח ביתם כדי לשחק וליהנות, ולא יחזרו אליו עוד לעולם? טור כאוב על האסון שאירע אתמול (ד') באלעד

איך התנצל שחר חסון, השחקן שגילם את דמותו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בתוכנית ארץ נהדרת על הפגיעה, והאם ההתנצלות שלו מתקבלת? טור תגובה