בין שושן לוושינגטון: האם מגילת אסתר נכתבת מחדש בימינו?

בעלי חזר היום מהכולל עם חדשה מרעישה: 'את יודעת, היום כולם דיברו על זה שהגימטריה של אסתר המלכה היא אותה גימטריה כמו של איוונקה טראמפ'. פערתי את עיניי בתדהמה, גם משום החידוש הגדול שלא ידעתי, וגם משום שעוד לא הצלחתי להירגע מהסרטונים הרבים שנפוצו ברשת לכל עבר, שהשוו בין המן הרשע של אז לחמינאי הרשע של היום. 

כשאנחנו פותחים את מגילת אסתר בחודש אדר, אנו קוראים לכאורה סיפור שאירע לפני למעלה מ-2,400 שנה. אחשוורוש המלך, הארמון בשושן, קנאתו של המן האגגי, אומץ ליבה של אסתר, הנס של מרדכי היהודי - הייתכן שכל אלו, אותה הגברת בשינוי האדרת, שבים ועולים גם בימינו אנו?

לדברי בעלי, ככל שמעמיקים בפרשנות חז"ל ובאנלוגיות של דורנו, מתגלה אמת מרעידה: הדרמה, שהתחוללה בפורים של שושן הבירה, אינה פרק סגור בספר ההיסטוריה. היא חוזרת 'ביג טיים', וצריכים להיות אטומים כדי לא להבחין בה. הגלגל חוזר, ורק הדמויות שבו מתחלפות, לא הסיפור. הסיפור נשאר אותו דבר, וגם בתוך הסתר הפנים של היום ניתן לזהות אותו. 

איוונקה טראמפ, למשל. 

מה לה - שגדלה בבית קתולי אדוק - וליהדות? מה לה ולפורים? ואיך בכלל היא קשורה למתקפה הישראלית באיראן, שהביאה להריגתו של צורר היהודים בן זמננו, חמינאי, הלא הוא המן הרשע? אמנם לא בתלייה כמו אז - אבל היה גם היה (ועדיין לא הסתיים) פרסום הנס בדיוק כמו אז. מה לה ולילדים יהודים שמקבלים חינוך יהודי? אז זהו, שאיוונקה ואסתר עושות כנראה את אותו הדבר בדיוק, רק בשינוי האדרת - המעיל. למה דווקא מעיל? מעיל מלשון מעילה. מה שאין בו ספק הוא שהדיון הזה, על הגימטריות וההשגחה הפרטית של אז והיום, מזמין אותנו לשאול שאלה עמוקה יותר: מהי האחריות של מי שנמצאת בלב השלטון החזק ביותר בעולם, ומה פירוש 'לעת כזאת' - עכשיו? מי בוטח בהשם גם כשהטילים מרעישים ומרעידים את השמיים, ומי מועל בביטחון בו? 

החידוש הגדול ביותר של מגילת אסתר הוא היעדרו של שם ה'. אף לא פעם אחת. לא ברמז. שם האלוקים נעדר כליל מהמגילה, וזה לא במקרה. חז"ל לימדו אותנו שזהו 'הסתר פנים', וגם איוונקה יכלה להתעלם ולהגיד שזה לא קשור אליה. שהיא בסך הכל התחתנה עם יהודי ורוצה לחיות את חייה בשקט. אבל בענייני פוליטיקה עסקינן, ומי שיודע ומכיר קצת את עולם הפוליטיקה מבין שאין דבר כזה לחיות את חיי בשקט כשכל העולם כמרקחה. אין דבר כזה להסתגר בד' אמותיי, מבלי לעמוד לצד האומה שבה בחרת - בכל הכלים שעומדים לרשותך, גם כשה'כלי' הוא אביך. 

האם יש מקרה בעולם? יאמרו הספקנים, 'במקרה' היא התחתנה עם ג'ארד קושנר ובמקרה היא יהודייה. האמנם? הרי גם אז צעקו הספקנים ש'במקרה' אחשוורוש שתה יין, במקרה ושתי סירבה לבוא, במקרה אסתר נבחרה במקומה, ובמקרה מרדכי שמע בדיוק ברגע הנכון על קשר רצחני להמתת המלך - הכל במקרה. סדרה של צירופי מקרים בסך הכל. וגם היום יש עולם של פרשנים, פוליטיקאים ועיתונאים שטורחים לנתח מציאות 'שאולה', כדי להסביר את מה שקורה כאן. מבחינתם ה' נעדר מהתמונה, כי הרי זה בדיוק מה שקרה במגילת אסתר. מבחינתם, הם חיים לגמרי בשלום עם הידיעה הזו שהוא לא כאן (חלילה. הוא כאן רק בהסתר פנים).

מבחינתם, הם מנהלים את העולם, הם מעצבים את הדעות, הם יגידו לנו מתי להאמין ומתי לא, ממי לפחד וממי לא, למי להשתחוות ולמי לא. 

עצרו. 

המגילה קוראת לנו דווקא עכשיו, דווקא בדור הזה, דווקא בנס הגדול של מות חמינאי הוא המן הרשע, דווקא כשעינינו רואות את איוונקה, שאינה מחרישה בעת הזאת, לראות מתחת לפני השטח. לחפש את מה שלא רואים, את מה שנעלם. 

נדיר שמישהו מבין הפוליטיקאים והפרשנים אומר בקול רם: יד ה' מנחה אותנו בדור הזה, יד ה' הייתה זאת שהסיטה את הטילים, יד ה' הייתה זאת שהרגה את חמינאי ימ"ש. פורים בא לנפץ את האשליה של האמונה ב'מקרה', ויהודים כבר יודעים שה'מקרה' כידוע, זה אותיות 'רק מה'". 

אסתר המלכה הסתירה, איוונקה מגלה 

מי שמחפש גם בתוך ההסתר - מוצא. 

לא ניתן לדון בפורים מבלי לעמוד על פשר הרוע שהניע את העלילה. 'ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש' - המן לא רצה לפגוע באדם אחד. הוא רצה מחיקה טוטאלית. הוא ניסח את הפתרון הסופי הראשון בהיסטוריה, מנער ועד זקן, טף ונשים - ביום אחד.

איך התחלפה הה"א של המן בחי"ת של חמינאי? פשוט מאוד: ה"א היא אות שמסמלת את הימצאות הבורא, וגם כאן רואים בחוש - איך המן-חמינאי בחר לא לראות את הקב"ה בכל מה שקשור לישראל. היום כולם כבר מבינים שהשמדת ישראל אינה מטרה צבאית גרידא, אלא אידיאולוגיה חולנית שנולדה מתוך מקום שמוחק את מציאות הקב"ה בעולם; שחושב שטילים בליסטיים, מזימות גרעיניות ומימון מיליציות של חמאס וחיזבאללה - יכולים לו. 

אסתר המלכה הסתירה את יהדותה, כמו שכתוב "לא הגידה את עמה ואת מולדתה". זו הייתה התוכנית האלוקית, כי הסתר הזהות שמר עליה עד לרגע הנכון שבו ההסתר הפך לגילוי. לעומתה, בימינו אנו, איוונקה מגלה הכל. היא לא מסתירה את העובדה שהיא נשואה ליהודי, שילדיה מתחנכים בחינוך יהודי-דתי, שהיא שומרת כשרות ושבת - גם בעין הסערה הפוליטית. והיא אהובה, איוונקה, לא רק בקרב יהודים. היא אהובה בדיוק כמו אסתר, שאחוושרוש מצא אותה יפה למרות שהייתה ירקרקת - החן שלה לא נבע מיופי חיצוני אלא מחסד שהוקרן ממנה פנימה. כך, את אותו יופי בדיוק, מקרינה אסתר של אז לאיוונקה של היום ולכל דמות שבוחרת להכניס ערכי תורה לחייה. 

בברסלב יש אמרה שאומרת 'יש עניין שיתהפך הכל לטובה', וגם כאן אפשר לראות את ה'ונהפוך הוא', כי המציאות עצמה התהפכה. 

חמינאי ימ"ש חשב להרוג בנו, והוא עצמו נהרג עם כל יועציו ותומכיו. כן יאבדו כל אויביך, ה'. היום שבו האויב חשב שינצח - הפך ליום שמחת ישראל. לַיְּהוּדִים הָיְתָה 'אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר' - ארבע מילים שמתארות את ארבעת המימדים של הישועה: אורה (תורה), שמחה (שבלב), ששון (הגוף, החגיגה) ויקר (הכבוד החיצוני שנושב מהעמים שרואים במו עיניהם בישועת ישראל). 

בעידן שלנו, תאמינו או לא, יש מי שמתחפש רק בפורים, ויש מי שמתחפש בכל השנה. כמה קל זה לשים 'מסכה' על הפנים, שלא יראו את הפנים האמיתיות, את מה שהיינו רוצים להגיד או לעשות, את מה שאנחנו באמת חושבים. גם בקרב פוליטיקאים ופרשנים רבים ישנם אנשים שמאמינים בקב"ה, אפילו מאוד, כי איך אפשר שלא בעצם? אבל להגיד את זה קבל עם ועדה? חלילה וחס. זה לא באופנה לצעוק את זה ככה היום (יראי חטא ימאסו). גם האיראנים, וכל שונאי ישראל באשר הם, שמים את המסכה על פניהם. הם מדברים על 'האיום הציוני' או 'האיום האמריקני', כשבפועל מה שהם באמת לא מקבלים הוא כל דבר שזה לא הם בעצמם. בדיוק כמו שאמר המן הרשע דאז: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד... ודתיהם שונות מכל עם". למה דתיהם שונים מכל עם? כי אנחנו לא משתחווים לפסל, כי אנחנו לא עובדים בני אדם. 

אנחנו כפופים במהותנו, באמונתינו, בחיינו ואפילו במותנו - לקב"ה. רק הוא, שברא אותנו, קובע מה יהיה איתנו. ישועת ישראל בוא תבוא - השאלה היחידה היא האם אנחנו נהיה חלק ממנה. האם נהיה אנחנו אלו שבוחרים לעמוד איתנים בזמן הזה, בקיום המצוות שלנו, מול כל מי שרוצה להשמיד את הרוחניות של העם היהודי כליל? זה האתגר של כל מי שחי כאן בתקופה הזאת, ורואה במו עיניו השגחה פרטית על גבי השגחה פרטית, בזו אחר זו. מגילת אסתר נכתבה בעבר, אך היא ניבאה את העתיד. היא אינה רק 'מה שהיה', היא 'מה שיהיה'. כל פורים ופורים, הגלגל חוזר: יש צורר, יש אסתר, יש מרדכי, יש מלך שניתן לדבר אליו, ויש עם שמוזמן לבחור.

בין שושן העתיקה לוושינגטון של היום, בין פרס הקדומה לאיראן של חמינאי, בין ארמון אחשוורוש לבתי המנהיגים של היום, שבהם נפתחים ונסגרים דפי ההיסטוריה, יש חוט אחד שמחבר הכל: חוט של השגחה עליונה, שמסרבת לעזוב את עמה, ומזכירה לנו שגם מאחורי המסכה, יש מישהו אחד שמנהל כאן את הכל, ומחייך כי רק הוא יודע שכל מה שהוא עושה כאן - הוא באמת לטובתנו.