רווקה נואשת? היש הוא עכשיו, הוא מה שאת עושה מהרגע הבא שלך

אחת הבעיות הנפוצות שרווקות רבות חוות – בלי קשר לגיל או לרמת הדתיות – היא תחושת ההמתנה המתמשכת שמלווה בתחושת תקיעות או חוסר ערך. לא כי הן לא עושות, לא כי הן לא מצליחות בתחומים אחרים, אלא כי החלום הכי פנימי – זוגיות, בית, אהבה – עדיין לא התגשם.

אני מנחת סדנאות לרווקות כבר למעלה משבע שנים. פגשתי נשים חכמות, יפות, מלאות נתינה – שנמצאות בשלב הזה של החיים שבו "ההמתנה" כבר לא רק כואבת, היא צורבת. אישה אחרי גיל מסוים לא סתם מחכה – היא סופרת. שואלת את עצמה שאלות קשות: מה לא בסדר בי? למה אצל אחרות זה מצליח? מה עוד אפשר לעשות? ותאמיני לי, גם אני הייתי שם. לא רק בשנים שלפני החתונה שלי, אלא גם בכל פעם שאני מרגישה שמשהו בחיים שלי לא מתקדם בקצב שרציתי.

יש משהו מתסכל בזה שאת נותנת, מתפתחת, מתפללת – וכלום לא זז.

ובתוך זה, אני שומעת את המשפטים שהכי כואבים: "את פשוט בררנית", "אל תחשבי על זה", "זה יבוא כשאת תפסיקי לחפש". איך אפשר להפסיק לחפש, כשכל מה שאת מסוגלת לחשוב עליו הוא רק זה? אני זוכרת את עצמי במקום הזה, הכל כך מנותק ממה שהוא באמת יכול היה להשיג, להיות, להתחבר. אני רציתי מאוד להשתחרר, אבל התודעה הייתה עמוק בתוך העצבות והחוסר עד שמייל 'תמים' שקיבלתי מקוראת, שינה את כל התמונה והבנתי: "זאת לא אני שתקועה, זאת התודעה שלי, שזקוקה לצאת מהפינה שהיא נכנסה אליה, ולפרוח". 

איך פורחים? כשמבינים שזו האופציה היחידה, אז מתחילה הפריחה ומפסיק הדכדוך. מאז, בכל סדנה שלי אני מדגישה ואומרת: כמו ששושנה לא בוחרת מתי ואיך לפרוח, היא פשוט פורחת כי זו כל המהות שלה, כך את. תעשי מה שאת צריכה, מה שתוכנתת לעשות מבראשית - ללפרוח. תשאבי שמש למרות שאת מושרשת באדמה ובטחב, כי נועדת לצמוח. לא נועדת לקמול. אל תשאלי את עצמך בכל יום 'למה אני עוד לא פורחת', 'למה אני עדיין ישנה בתוך הטחב'. תהיי שושנה. תאמיני בכל ליבך שהקב"ה לא מעכב אף אחת משום שהיא 'לא ראויה' חלילה. הוא עוצר כי הוא מחכה לרגע המדויק שבו הכל יגדל לך, ויהפוך לירוק - מבפנים. 

הוא לא מחכה שתהיי 'שווה' את הזוגיות שאת מבקשת, כי את כבר שווה. את שושנה נדירה ביופיה וביכולת שלה להצמיח עלעלים חדשים, שלא היו כאן לפני כן. הוא שמח שאת קיימת ככה, עכשיו, במצב הזה בדיוק. והכי חשוב - הוא יודע בדיוק מה שהוא מכין עבורך, ברגע הנכון. 

אני לא אומרת לך להפסיק לחכות, כי אי אפשר להפסיק לחכות כשאנחנו כל כך חסרות. אז מה הפיתרון? תתחילי להתמלא. כשתתמלאי בדברים שאת צריכה באמת - להרגיש אהובה, יפה וטובה בדיוק כמו שאת היום, כשתבחרי להיות בחיים - הכוונה להתבוסס ולהתמוסס מרוב תענוג בחיים, להתאהב בעצמך בכל יום מחדש, להתחבר לאור ולאיכויות שבך בכל יום מחדש, את תראי שאין  לך צורך לעמוד ולחכות. אין לך צורך להתבוסס באין, כשיש בך כל כך הרבה יש. 

וזה מה שהיה חסר בי, עד לאותו שינוי תודעה עמוק שכל כך הייתי צריכה: היש הוא עכשיו, הוא מה שאת עושה מהרגע הבא שלך. 

זה בסדר לחפש. מה בכל זאת לא היה בסדר בדרך שלי?

היום אני יודעת, שבמשך שנים חיפשתי זוגיות כמו שמחפשים יעד ב-Waze: מסלול מוגדר, מטרה ברורה, ולחץ להגיע בזמן. איך זה נראה בשידוכים? רשימות על גבי רשימות, מחיקות על גבי מחיקות, ולכו תמצאו משהו בכל הכאוס הזה שנוצר בפנים. 

ככל שחיפשתי, ככה התרחקתי מעצמי וממה שבאמת ייחלתי שיקרה בחיי. 

וזה בדיוק מה שקורה לבנות המדהימות שאני פוגשת היום, שגם הן מרגישות לא שלמות כי התודעה שלהן במקום הלא שלם. החתונה בוא תבוא, אבל היכן התודעה שלך תהיה מונחת אז? זו בחירה שלך. כשאת מבינה שאת לא חסרה, אלא מלאה ושלימה גם עכשיו, עם כל מה שאת זוכה לעשות מחייך, היש הוא עכשיו.  אם האהבה חשובה שלך אבל את לא מוותרת על עצמך בשבילה, היש הוא עכשיו. אם את מלאת תקווה ואמונה שהכי טוב בדרך אלייך, היש הוא עכשיו כי את בונה חיים עשירים, מלאי קשרים, משמעות ושמחה, ומתוך המקום הזה - הנשימה שלך מוסדרת, ואת יכולה לצאת לחיפוש הזה כשאת רגועה יותר. 

וזה מה שאני שואפת ללמד בסדנא שלי: רגע לפני שאת מחפשת זוגיות – תבדקי אם את בזוגיות עם עצמך, כי העולם מגיב לנוכחות שלך ולא לפחדים או לחיסרון שאת מרגישה. היש לא נמצא בעתיד, הוא לא יעד שאליו צריך להגיע בלחץ. הוא תודעה, והוא נבנה מהחלטות קטנות, מהתמסרות לשפע שיש עכשיו, מהאומץ לחיות חיים נוכחים - גם בלי טבעת. 

וכשאני באמת שם - יש לי כבר הכול, בבחינת 'דעת קנית - מה חסרת?'.

לרכישת ספרה של שירה דאבוש, 'בדרך שלך - מקולמוסה של רווקה מתבגרת'