שירה דאבוש (כהן)

איך זה שהדבר הראשון שבוער בך כשאתה מדבר עם אדם חדש שמעולם לא דיברת איתו לפני כן - הוא לדבר על עצמך בלהט כזה, במין אהבה נרקסיסטית כזו ששום דבר לא באמת יכול לקחת אותה מעצמה? שיחה מהורהרת אחרי שיחה עם אדם בעל נטיות נרקיסיסטיות

טור מהורהר שנכתב בערב י"ז בתמוז: "מחר אבטיח לך שממחר כבר לא תהיה לבד יותר בחורבן שלך. אבל היום, אבא, כל מה שאני יכולה לעשות זה לבקש ממך שתיקח את החורבן שלי, כדי לבנות את התקומה שלך. אין לי דבר לתת לך מלבד שיברון לב, כאב, בדידות, וזיכרונות עמומים של מה שהיה פעם, של ימים אחרים ויפים הרבה יותר"

ההתרפסות הבלתי נלאית של חלק מאתנו בשידוכים, היא דבר שצריך לשנות ומיד. הרבנית ימימה מזרחי, בהדרכות שלה לשידוכים, אומרת שאל לנו לחפש את המומים ואת מה שלא טוב בשני, לפני יציאה לשידוכים. זה נכון גם בהקשר שלנו עם עצמנו. אז מה אם עוד לא נישאנו, אז מה אם היופי שלנו השתנה עם השנים, אז מה אם אנחנו לבד, אז מה??? טור מהורהר

אולי לא תאמינו לי, אבל אז באמת חשבתי שלא חסר לי שום דבר. שאני מאושרת. מי בכלל חשב שיש סיכוי כזה, אפילו קלוש, שאשאר לבד?

קנות דעת – כל אחד יכול. כל מי שיש בו רצון להתעלות, רצון להתקדם, רצון להבין, רצון להכין כלים. אבל לא כל מי שקונה דעת, מסוגל להבין מה לעשות איתה.  שהרי המשך הפסוק אומר בפירוש: מה – חסרת! אתה יכול לקנות דעת, אבל להמשיך להיות חסר מהבחינה של לדעת מה בדיוק לעשות איתה. האם ללמוד תורה או להשקיע מרצך בביזנס? האם להתפעל מאיזה קיר יפה, או להרוס את הקיר כדי לבנות ארמון?

עשר שנים זה הרבה זמן לחפש כשלא מוצאים. עכשיו כשאני חושבת על זה, אני מבינה עם כמה הרבה סוגי בחורים נפגשתי: אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים, רזים ושמנים, רווקים וגרושים, בעלי תארים ונטולי כל השכלה. אז למה אני מתקשה לצאת רק לעוד שידוך אחד קטן? ככה. ככ"ה, ראשי תיבות: כשל כוח הסבל

אף אחד לא אמר שזה הולך להיות קל, נהפוך הוא. את הנבואות של לפני ביאת משיח, כולנו מכירים. אבל מי שיחזיק חזק באמונה, מי שיחזיק חזק בתורה, מי שייאבק חזק במלאך שרוצה להכניס פחד מבשר ודם בליבו, ותחת זאת יכניס אהבה ויראת ה' - חזקה עליו שינצח גם את חבלי המשיח, ויזכה לא רק לשמוע שופרו של משיח - כי אם גם לראותו (במהרה בימינו, אמן). טור אישי