"עץ לא שואל מתי יבוא הפרי. רווקה, תהיי עץ": טור מיוחד לט"ו בשבט

ט״ו בשבט הוא החג היחידי שבו את נושאת עינייך לעצים, ומברכת על הפירות שלהם. 

אבל האם הקדשת פעם מחשבה להתבוננות על הניסיונות שהעץ עבר עוד לפני שהוא קיבל את הפירות שלו? גם העץ, אולי בדיוק כמוך, עבר זמן של תקיעות, עד שנדמה ששום דבר כבר לא ייצא ממנו. גם הוא נראה דומם וחסר תנועה וחיות, למשך הרבה זמן, אולי יותר מדי... אבל כשזה מגיע לעצים, שלא כמו רווקות, אנחנו מבינים יופי שעץ לעולם לא באמת תקוע. למה? אנחנו יודעים שזה רק זמני, ושהפריחה שלו בוא תבוא אחרי הגשם. 

הוא תקוע עכשיו? אז מה, זו אשליה. 

ט"ו בשבט הוא חג לעצים, ואם מחליפים את הי' ב-ו', מתקבלת המילה עצום. בזמן השלכת, העץ נראה 'עצום' - שמשמעותו רדום. יכול להיות שיש לו פוטנציאל עצום, גדול, אבל כרגע, הוא בהשבתה. לא רואים את הפונציאל הזה. מתי כן רואים אותו? כשמגיע הזמן הנכון שלו לפרוח. אבל רגע, אל תתני לעיניים העצומות להטעות אותך, שהרי בפנים, איפה שהעולם לא רואה, בשורשים עצמם, ישנה צמיחה כל הזמן. גם בזמן שהעולם מסביב לכאורה נושר. 

וזו האמת שאת צריכה לחפש בזמן הרווקות - לשאול את עצמך כל הזמן, איפה הצמיחה שלי, איפה השורשים שלי? תזכירי לעצמך שמה שאמיתי, לא מתחיל בכלל בפריחה החיצונית. הוא מתחיל איפה שלא רואים, מתחת לפני השטח, לא במה שרואים אלא בתחושה שלך מבפנים. 

מרגישה תקועה? אז תחזרי לשורשים שלך, ותכי בהם כדי שהם יצמחו מחדש ויזכירו לך שאת חיה, שאת בתנועה, שאת עושה דברים נפלאים גם אם כרגע העולם לא רואה את הפריחה והגדילה שלך. 

מתי נוצרת לך התקיעות? כשאת מסתכלת רק על מה שאין, רק על ה'בחוץ', רק על התקופה הזמנית של הנשירה. כדי לצאת משם, את צריכה לחזור להרגלים הקטנים שיחזקו לך את הנפש: תרחיבי את הלב בנתינה ותזיני את המחשבה שלך בתוכן חיובי ורצוי, תנקי רעשי רקע שמחלישים אותך ותתחילי ליצור סדר עולמי חדש - פנימי וחיצוני בחיים שלך. תיזכרי מי היית לפני שנוצר החוסר הזה, ותשקי את עצמך בכל מה שאהבת לעשות. תישארי מחוברת לאדמה שלך, ותחזקי את השורשים שלך כי כשהשורש מתחזק - פריחה היא רק עניין של זמן. 

מתי התקיעות מתעצמת? כשאת ממקדת את המבט יותר מדי זמן בענפים, ומשווה את הפריחה של עצים אחרים לפריחה שלך, שעוד לא הגיעה

ט"ו בשבט הוא תזכורת עדינה להתחזקות של שורשים שמתרחשת דווקא ב'מקום'. את לא צריכה לשנות את כל החיים שלך כדי לזוז, לעבור ממצב רווקה למצב נשואה. את רק צריכה לחזק את המקום בנפש שלך, שממנו צומחים חיים. כשה'תוך' שלך מוגן, גם החוץ יתחיל להסתנכרן איתו ואז תתחיל תנועה לכיוון מעיין מים חיים. כשתחזקי את השורשים שלך, הענפים כבר ימצאו את הדרך לפרוץ ולהגיע לאור. 

מהי תקיעות, ולמה חשוב שלא 'תתבוססי' בה?

תקיעות היא תחושה פנימית שמלווה אותך הרבה זמן, והיא נולדת ברגע שבו הכול עומד. כשאת לא מקבלת הצעות שידוכים כבר יותר מדי זמן, כשאת לא מדברת עם איזו חברה על המעברים שאת עוברת בשידוכים, כששום דבר לא מתקדם. 

לכן, הפעולות החיצוניות שאת חייבת לעשות בזמן תקיעות במחשבה הן פעולות כמו להתקשר לשדכנית, להירשם לאתר 'שבע ברכות' ולברר דרך שכנים ומכרים אם הם מכירים מישהו שיכול להתאים לך. 

כשאת מתחילה להזיז דברים, גם הנפש משתתפת בתזוזה החיצונית, ואת יוצאת לאט מהתחושה המעיקה הזו של התקיעות. מתי התקיעות מתעצמת (גדלה, וגם נהיית עצומה, רדומה, כזו שלא רואה את עצמה בכלל)? כשאת ממקדת את המבט יותר מדי זמן בענפים, ומשווה את הפריחה של עצים אחרים לפריחה שלך, שעוד לא הגיעה. 

כל מה שקורה בעץ, קורה לנו בנפש ולא סתם כתוב שהאדם הוא עץ השדה. 

כשאת משווה את הקצב האישי שלך לקצב של העולם, וכל הזמן נכנסת להשוואות של 'למה היא כבר התחתנה - ואני עוד לא', את מעצימה את התקיעות שלך, כי המבט שלך מתרכז במקום שבו יש עדיין תהליכים. זה לא מקום מוגמר. אין כאן תוצאה עדיין. על מה צריך לכוון את המבט? אל הקרקע, פנימה, אל השורשים. זה המקום שבו ישנם תהליכים אמיתיים ושם, ורק שם, מתחיל להיווצר שינוי. תביטי קצת יותר אחורה בחיים שלך, ותוכלי לראות את כל התהליכים שעברת. מהם תביני ששורשים אינם גדלים ומתחזקים ביום אחד, אלא משגרת טיפוח יומיומית והשקיה סובלנית. 

כך גם היציאה מהתקיעות שלך. 

כשהשורש חזק, התנועה מתרחשת מעצמה

תחזרי שוב ושוב ושוב על אותן מנטרות שמחזקות את הפנים שלך, ומבחוץ, גם שם, תדאגי לעצמך: הפעולות החיצוניות שאת יכולה לעשות בזמן הרווקות הן רבות: זה יכול להתחיל מתנועה גופנית קלה כמו הליכה יומיומית, שינה מוקדמת יותר, זמן שקט ללא מסכים, קריאה שמעשירה את המחשבה שלך, שיחה שמזינה את הלב שלך ונותנת לך כוח להמשיך ועוד. 

ובואי תסתכלי לרגע על הסביבה של העץ, ותלמדי ממנו איך הסביבה שלך צריכה להיראות: העץ צומח בסביבה מסודרת וקבועה: קרקע מאוזנת, מים במידה נכונה, אור שמגיע בזמן. גם הנפש שלך זקוקה למשאבים הללו כדי לנוע, להצמיח שורשים ולהתפטר מכל מה שמזיק לאדמה שלה. תסדרי את הסביבה החיצונית שלך ותהיי נאמנה לזמנים, כי זה יתרום לך לשינוי המיוחל שאת רוצה להשיג. גם האדמה של העץ לא משתנה - באותו מקום שבו הוא נשתל, שם הוא משגשג לאורך אלפי שנים. 

האדמה שלנו היא הערכים, האמונה והזהות הפנימית שלנו שאם נחזק אותם, נרגיש תחושת שייכות וביטחון. ככל שהאמונה שלנו תהיה חזקה יותר, כך נרגיש שאנחנו מסוגלים לעשות שינויים גדולים יותר, נרגיש חיבור גדול יותר לשורשים שלנו ונוכל להעמיק עוד ועוד באדמה החשוכה, מבלי לחוש בה פחד או אובדן שליטה. אדמה חשוכה היא הסביבה הטבעית של העץ, והוא למד להסתדר בה יופי - אז גם את, תלמדי להסתדר כשהכל חשוך לך בשידוכים, ושאין לך מושג לאיפה השורשים שלך מתכוונים לגדול. 

פשוט תסמכי עליהם שעם כל 'מכה' כזו הם גדלים, וזהו. 

עד שיום אחד ינצנץ איזה ניצן קטן של פריחה ורודה, ותביני את כל מה שעברת. היום בערב, כשאת מברכת על פירות האילן תזכרי שגם על הפירות שלך צריך לברך - על עצם זה שאת עוד מוכנה להביט פנימה, אל השורשים, ורוצה להאמין בטוב שלהם.