שבת בבוקר יום יפה: הרהורים של בעלת תשובה על שירי ילדות עמם גדלנו

שבת בבוקר - יום יפה/ מילים: תרצה אתר

שבת בבוקר, יום יפה,
אמא שותה המון קפה,
אבא קורא המון עיתון (המון עיתון)
ולי יקנו המון בלון.

אפשר ללכת לירקון, לשוט שם בסירה,
או לטייל עד סוף הרחוב ולשוב בחזרה,
אפשר לקטוף פרחים, כאלה שלא אסור,
ואפשר ללכת עד הגן ולראות שהוא סגור.

פעם, כשעוד לא שמרתי שבת, השיר הזה היה פס הקול של ימי שישי בצהריים, ולא רק. 

"שבת בבוקר, יום יפה..." - כמה תמים, כמה מוכר. גדלתי עליו, ושרתי אותו לילדים במשפחה שלי בשמחה, בלי לשים לב למה שהוא אומר. הרי זה שיר ילדים - מה כבר יכול להיות לא נכון בו?

אבל מאז שחזרתי בתשובה, כשאני שומעת שירי ילדים - מלבד האוזניים ששומעות את המילים, גם הלב שלי התחיל לשמוע. והוא לא רק שומע, הוא שם 'לב' ויודע לשים את האצבע על מילים עם משמעות מכרעת בחינוך הילדים. אז מה כל כך מפריע לי היום בשיר הזה, שלא הפריע לי בעבר?

שבת. 

עצם המחשבה על היהלום שבכתר השבוע. היום שכולם מחכים לו. היום שבו הנשמה מתרחבת ומקבלת תובנות מעולם הבא, לחשוב על כך שהיום הזה הופך ל'עוד יום רגיל' של בילויים, קפה, סירות, עיתון ובלונים - זה לא קל לבעלת תשובה. שבת זה היום שבו למדתי להזיז את כל העיסוקים שלי הצידה, ולפנות זמן אמיתי לבורא עולם בתפילה, והיום הזה הופך בשיר ליום של חול, ליום רגיל, ליום כמו של כל העולם. 

למה זה כל כך מציק לי? כי דווקא את היום הזה הקב"ה נתן לי במתנה. יום אחד בשבוע שהוא לא כמו כל שאר הימים. 

"מתנה יקרה יש לי בבית גנזיי", מבטיח הקב"ה לילדה שבי שבגרה, ומכוון אותי להחזיק בשתי ידיים את השבת. בואי ותלמדי את הילדה שבך, ששרה את השיר הזה בתמימות ומתגעגעת לזיכרונות הילדות שהוא מעלה בה - את המשמעות האמיתית שיש כאן, את המסר הרוחני. 

גם בשבת שלי יש בלון, והוא ניתן לא רק לילדה הפנימית שלי, אלא גם לבוגרת שבי - שעפה איתו אל על

זה לא שאני רוצה למחוק את השיר מזיכרוני, בכלל לא. 

אני לא כועסת על המילים, אבל אני כן רוצה להראות לילדה שבי, כמו גם להורים לילדים אחרים, איך להסתכל נכון על השיר, ואיך להוציא ממנו קצת רוחניות, שלדעתי חסרה בו. 

על זה ששבת בבוקר הוא יום יפה, אין חולק. הילדה שבי מסכימה, כי שבת בבוקר זכור לה כיום שבו עושים הרבה דברים כיפיים עם אמא ואבא. בשבת בבוקר אין גן, אין בית ספר - אז זו בכלל סיבה למסיבה. אבל בואו נשאל עם יד על הלב: מה עושה את השבת ליום יפה? האם זה באמת הקפה של אמא והעיתון של אבא? או אולי זה בגלל ששבת היא מתנה מהשם, שניתנה לנו כדי לנוח, כדי להתבונן על הפן הרוחני של החיים שלנו, וכדי להתענג בתענוגים, בשר ודגים?

גם בשבת שלי יש בלון, והוא ניתן לא רק לילדה הפנימית שלי, אלא גם לבוגרת שבי - שעפה איתו אל על, אל רעיונות נשגבים שאי אפשר להבין בשאר ימות השבוע.  

הבלון שלי הוא השמחה שעוטפת את הנשמה היתירה, שמקבלים רק בשבת. הדתיים קוראים לזה 'התעלות רוחנית', 'קדושה' ו'אורות', אם תרצו. אבל להבדיל מבלון פיזי, הבלון הזה לא נקרע עם כל מגע בקוץ הכי קטן. אמנם צריך לשמור עליו, אין ספק. על השמחה צריך לשמור היטב שלא תאבד, אבל עדיין - לא מאבדים אותה ברגע, כמו שמאבדים בלון ש'נפוח' מהאוויר של עצמו. 

פעם שרתי את השיר הזה בלי לחשוב. היום, אני שרה אותו אחרת - עם לב פתוח, ורצון לחנך קודם כל את עצמי, לזכור איזה יום מיוחד הוא השבת, ומהי המהות הפנימית העמוקה כל כך שאנחנו צריכים לשמור עליה ביום הזה. בשבת בבוקר, אפשר לקרוא בעיתון - אבל כזה שיש בו מסרים של התעלות רוחנית וקדושה, כזה שיקדם את הנשמה שלי בעוד צעד לקראת התיקון שלה ולא כזה שמלא ברכילות ולשון הרע. 

בשבת בבוקר, אפשר ורצוי לשתות קפה - אבל לא לפני שעושים קידוש של יום, ובטח לא לפני שבירכתי את ברכת 'שהכל נהיה בדברו' על הקפה. אפשר לשתות קפה, אבל בטח לא כזה שקניתי בקניון או שהכנתי במו ידיי מהקומקום שזה עתה רתח. בשבת בבוקר אפשר ליהנות מהקפה רק אם עושים אותו בדרך שהבורא לימד אותנו לעשות אותו ביום קדשו - כדי שנרגיש את העונג שהוא מרגיש ביום הזה - ממיחם שהמים בו חוממו לפני שבת, ויש אומרים 'מכלי שני'. 

אפשר ללכת עד לגן כדי לראות שהוא סגור, אבל לא להצטער על כך אלא לשמוח 

בשבת בבוקר אבא יכול לקרוא 'המון עיתון' - אבל מה זה ייתן לו? למה לבזבז את היום הקדוש והנפלא הזה על קריאת עיתונים שמלאים ברכילות, במקום לפתוח ספר תורה וללמוד דברים שמשמחים את הנפש שלנו באמת? הרי כתוב ש'הנפש לא תימלא' - זאת אומרת שהנפש, הנשמה שלנו, ניזונה מדברים רוחניים. אז למה לענות אותה במקום שהיא אמורה להתענג בו?

בשבת בבוקר אמא ואבא לא יקנו לי הרבה בלון ואפילו לא בלון אחד, כי כסף זה מוקצה, אסור לגעת בו בכלל. ויודעים מה, מי שבאמת רוצה להדר את השבת שלו ולעסוק בחינוך אמיתי של הילדים - בשבת בכלל לא ידבר על מה שהוא יקנה. כי זה שייך לחול, ובשבת לא מערבבים דיבורים של חול. בשבת מדברים רק דברים רוחניים, שקשורים לקדושה והתעלות רוחנית ולא שמורידים אותנו בחזרה אל עולם החומר. 

בשבת אפשר ללכת לירקון - זה בתנאי שאתם גרים ממש קרוב אליו, ולא מגיעים אליו ברכב כמובן. גם סירה אגב, היא מחוץ לתחום בשבת. 

תטיילו עד סוף הרחוב, וגם לרחובות הסמוכים, העיקר שבטיול הזה תדברו דברי חוכמה עם הילדים, ותלמדו אותם איך יהודי באמת צריך לחיות. אפשר ללכת עד לגן כדי לראות שהוא סגור, אבל לא להצטער על כך אלא לשמוח שיש יום אחד בשבוע שלא הולכים בו לגן, וששומרים את השבת באמת. 

בשבת, אסור לקטוף פרחים - לא כאלה שמותר, ולא כאלה שאסור. אסור גם לגעת בהם אם יש חשש שלא נתאפק ונרצה להכין זר יפה לשולחן השבת. 

אם אני הייתי כותבת את השיר, הייתי מוסיפה בית נוסף. הוא הולך ככה:

שבת בבוקר, יום יפה

אמא עורכת שולחן, ואבא לומד.

מוישי על פרשת השבוע מספר 

אני שומע ומכבד. 

אפשר לנוח ולשחק, 

ולשיר זמירות שבת, 

ולדבר על שידוכים

לבן וגם לבת.