נפלאות הבריאה

ייתכן שלאחר המבול, התאדו המים הללו בחזרה אל מחוץ לאטמוספירה, ונדדו כשביטים לחלל הרחוק. יש לציין שכיום מרחפים במערכת השמש שלנו מעל 5,000 שביטים

במבט ראשון קל לפספס אותו. הוא קטן, עגלגל וצבעיו כמעט זהים לאבנים שסביבו - אבל לא מדובר באבן אלא בצמח חי. הכירו את הליתופס, צמח מדברי יוצא דופן שהמראה שלו מסייע לו להיטמע בסביבה ולהקטין את הסיכוי שבעלי חיים יאכלו אותו

כאשר מלפפון הים מזהה תנועה חשודה מעליו, הוא מפעיל מערכת שהופכת אותו לרך, ממש ג'לי, והוא מסוגל להיכנס לסדק צר ביותר בקרקעית הים, כמו ג'לי שנשפך על הרצפה. כאשר הסכנה חולפת, המלפפון שב ולובש את צורתו

ההדס בהחלט בעל ריח משובב לב, ומשתמשים בו רבות לבשמים, בהבדלה, בבית הכנסת, ועוד. אך מדוע ההדס, או צמח בכלל, צריך ריח?

הסוכה אינה חדר אטום, אין בה מזגן, אין בה מאוורר, ולעיתים אפילו הרוח נכנסת בחופשיות דרך הרווחים שבין הענפים. כיצד כמה עלים וענפים מצליחים ליצור סביב האדם תנאים שונים כל כך מאלה שמחוץ לסוכה?

השכבה החיצונית מצופה לעיתים בשכבה שעוותית שמקטינה איבוד מים ומגינה על הפרי מפני תנאי הסביבה. השכבה הפנימית הספוגית מעניקה לפרי מבנה יציב, סופגת מכות ומגינה על הרקמות הפנימיות העדינות

למרות התנאים הקשים שהדקל יכול לחיות בהם, הוא מייצר את אחד הפירות המתוקים ביותר, התורה מכנה את התמרים בפשטות בשם 'דבש', משום שהם עמוסים נוזל מתוק כדבש

לתמנון יש יכולת לעמוד בחום ובקור, כפי ששמו לב חוקרים, והם החליטו לנסות ולפענח את הצורה שבה הוא עושה זאת. כיצד הוא פורח ומשגשג באותו מקום בדיוק, גם בחורף וגם בקיץ?

רוצים לרזות? אוכלים פחות. רעבים? זה חלק מהמחיר. ככל שהצלחתם לצמצם יותר את האוכל, כך, לכאורה, הדיאטה טובה יותר. אלא שבשנים האחרונות הולכים ומתגלים מנגנונים מתוחכמים בגוף האדם, שמסבירים לנו מדוע אין זה כך

ב-2018, כאשר נחקר בהונגריה מוח אנושי, התגלה כי אצל האדם ישנו תא ייחודי שאופייני רק לאדם. השם שניתן לו הוא "נוירון ורד הבר"

התשובה הטכנית לשאלה "מי מדשן את יערות האמזונס" נמצאת כמעט 3,000 קילומטרים מעבר לאוקיינוס. אבל התשובה המהותית בולטת: בורא העולם דאג ליערות לדשן, בדרכים שלבני אדם קשה לשער ולדמיין

התנשמת נראית כמו ההיפך מטורפת מוצלחת. היא נעה לאט, בתנועה שנראית גמלונית; היא לבנה, המראה שלה בולט בלילה, להבדיל מהנשרים והעיטים שהצבע הכהה שלהם מוסווה בלילה; הפרצוף שלה מוזר ונראה מעוות. איך היא צדה בכלל?

התימוס היה מוכר כבר לרופאים הרומאים, אבל הם לא ידעו איך להתייחס אליו. לכל איבר יש פעילות מוגדרת על ידי הצינורות המחוברים אליו. הלב מחובר לצינורות דם, הריאות לצינורות נשימה, הכליות לשתן, וכן הלאה. אך מה עושה התימוס?

הצוללת הראשונה ירדה מתחת למים הבהירים של השונית, ובתוכה אריקה ברגמן. התמונה לנגד עיניה השתנתה בהדרגה. האור נחלש, קירות התכנסו סביב החלונות העגולים, ומתוך הכחול הופיעו שרידי מערה עתיקה: מדפים, קירות, חללים, ונטיפים

ד"ר אגנור ראה בכך עדות לקיומה של נשמה שמצליחה לבצבץ לעיתים מתוך המוח הפגום, ולהביע את עצמה חרף המצב החיצוני הקשה של אמצעי התקשורת שלה

בתוך רקמה שעוביה לעיתים פחות ממילימטר, עוברת מערכת הובלה מסועפת. העורקים נושאים מים ומינרלים אל העלה, וגם נושאים בחזרה סוכרים ממנו אל שאר הצמח. כיצד זורמים הנוזלים לאורך העלים והענפים? האם ישנה משאבה, כמו בתוך הלב שלנו?

בתוך המוח החריג הזה התגלתה יכולת שלא התאימה לשום תחזית רגילה. בבגרותו יוחס לו זיכרון של אלפי ספרים, וכן ידיעה מדהימה של תאריכים, ערים, מפות, מספרי טלפון, מסלולי כבישים, יצירות מוזיקליות ופרטי מידע היסטוריים

הבעיה המרכזית של הקיבה היא שכדי לעכל ולאכל את הבשר שאנו אוכלים, כמו מוצרים נוספים, היא צריכה להשתמש בחומצות, באנזימים שמפרקים ובחומרים קשים וחריפים. איך היא יכולה להתקיים בעצמה, ולא להינזק מאותם חומרים?

איך הגוף מזהה את עצמו? כל תא ותא במערכת הביולוגיות שלנו צריך לשאול את עצמו: האם התא שלידי הוא חבר? האם לשתף איתו פעולה? או שהוא אויב, ועלי לכוון אותו החוצה?

תמונה מטושטשת שצולמה עמוק ביערות קונגו הובילה למסע מחקר שנמשך כמעט שני עשורים. עכשיו זה רשמי: התגלה מין חדש של קוף אפריקאי, אחד מחמשת המינים החדשים בלבד שהתגלו ביבשת ב־75 השנים האחרונות

ספינת המחקר "פלקור", של מכון שמידט לחקר האוקיינוסים, יצאה למסע מחקר אל קניונים תת ימיים עמוקים. במהלך המסע, הופיע מול הצוללנים משהו לא הגיוני: יצור שנראה כמו חוט ארוך, סלילי. הצוללנים שטו לאורכו של היצור, אבל הוא לא "נגמר", ארבעים וחמשה מטרים היה אורכו

השם הרשמי שלה הוא "דג קופסת ג'לי". זה נשמע תמים, ואכן המראה שלה הוא כחבילת ג'לי שקוף, אבל השם "צרעת הים" הולם אותה הרבה יותר

הרקמות העשירות בכלי דם שבתוך האף פועלות כמערכת בקרה חיה. כאשר האוויר קר, הן מחממות אותו במהירות; כאשר הוא יבש, הן מוסיפות לו לחות; וכאשר הוא חם במיוחד, הן מסייעות באיזון הטמפרטורה. מדובר בפעולה רציפה המתבצעת אלפי פעמים ביום ללא כל מודעות מצד האדם

כמות תאי הדם שצריכים להישלח במשלוח החירום צריכה להיות מדויקת. כמות גדולה מדי תפגע בתפקוד של הלב, תחליש אותו ותגרום למוות מיידי; כמות קטנה מדי לא תספיק כדי לנקות ולתקן. מח העצם צריך "לעשות חושבים", ובהתאם להערכת המצב - לשלוח את התאים הלבנים החסרים במדויק

בתוך תא אחד יש אלפי קשרים אפשריים, שלוחות מסועפות, תעלות יונים, תנועת סידן, שינויים בסינפסות וחלוקה פנימית של פעילות. זהו עולם שלם וזעיר של חישוב ופעולה. לשם מה אנחנו צריכים שהחוטים, המוליכים, "יחשבו"? מדוע לא מספיק שהתא יחשוב?

כאשר שוברים ענף של תפוח סדום יוצא מין נוזל לבן סמיך, שמגע בו עלול לגרום לגירויים קשים ובליעתו מסוכנת ממש. אך האם אין מה לעשות עם תפוחי סדום הללו? האם לחינם נבראו?

דב הקוטב חי רק בקוטב הצפוני, והפינגווין חי רק בקוטב הדרומי. זה לא נובע מכך שהדובים אכלו את כל הפינגווינים בצפון, אלא מההבדלים בין הקוטב הדרומי לצפוני

רק האדם לבדו הינו יצירה ייחודית בבריאה כולה, וזאת בזכות התודעה והשכל האלוקי שקיבל להכיר במציאות יוצרו

האדם קולט פחות מאחוז אחד מן המידע שמקיף אותו. אנו חיים בתחושה שאנו רואים את המציאות, אבל זו אשליה. המציאות כוללת כל כך הרבה, והחושים שלנו תופסים שבריר קטן ממנה

את החזזית אנחנו פוגשים הרבה פעמים בטבע, על קירות של בתים, על סלעים בפארק, או גדרות בצד הכביש. היא נראית כמו כתם ירקרק, אבל יש עוד דוגמאות: אפור, כתום, צהוב