צמח או בעל חיים? הכירו את החזזית

מה זה חזזית? אנחנו רגילים לחשוב שהיא סוג של אזוב, צמח, אבל זה רחוק מלהיות נכון. החזזית היא שילוב מיוחד במינו בטבע של חי וצומח - שילוב של פטרייה עם אצה ירוקה או עם חיידק כחולי. 

מדובר בעצם בפטרייה שיכולת ההתרבות והגידול שלה תלויה בזה שהיא מהווה גם מושבה עצומה לחיידקים. הפטרייה בונה את הגוף החיצוני, שולחת את הנבגים הזעירים שלה להיאחז באבן, סופגת מים ומינרלים ומגינה על השותף. האצה או החיידק הכחולי מייצרים סוכרים מאור השמש, ומספקים אנרגיה למערכת כולה. החזזית היא יחידה ביולוגית חדשה שנוצרת מהשותפות בין שני הצדדים האלו.

החזזית הרפתקנית מאוד, היא מטפסת על צוקים וחיה במקומות כמעט בלתי אפשריים. חזזיות גדלות על סלעים חשופים, על קליפות עצים, על גגות, על מצוקים, במדבריות, בטונדרה, באזורים קרים מאוד ואף במקומות שבהם הקרקע כמעט אינה קיימת. אין לה שורשים, והיא אינה זקוקות לאדמה עשירה. היא קולטת לחות מהאוויר, מטל, מערפל ומגשם, ומסוגלת להיכנס למצב כמעט רדום כאשר אין מים. כשהיא מתייבשת, פעילותה המטבולית יורדת מאוד. כאשר חוזרת לחות, היא מתעוררת וממשיכה לפעול. תכונה זו מאפשרת לה לשרוד מחזורי יובש, קור וחום קיצוניים.

מבנה החזזית מורכב מכמה שכבות. בחזזיות רבות יש שכבת קליפה עליונה צפופה של קורי פטרייה, מתחתיה שכבה שבה נמצאים תאי האצה או החיידקים הכחוליים. מתחת לכך נמצאת שכבת קורים רפויה יותר, ולעיתים גם קליפה תחתונה ואיברי אחיזה. הסידור הזה אינו מקרי: השכבה העליונה מגינה מפני קרינה, יובש ופגיעה מכנית, השכבה הפוטוסינתטית (הקולטת אנרגיה מהשמש) מוצבת במקום שבו היא יכולה לקלוט אור, והשכבות הפנימיות משמשות לאגירת מים, אוורור והחזקה.

ישנם סוגים שונים של חזזיות. חזזיות קרומיות צמודות מאוד למצע, כאילו הן חלק מהאבן או הקליפה. חזזיות עלעליות נראות כמו עלים קטנים או אונות שטוחות, והן מחוברות למצע בחלקן התחתון. חזזיות שיחניות מסתעפות כלפי חוץ, ונראות כמו שיחים זעירים או חוטים תלויים. יש גם חזזיות ג'לטיניות, שבמצב יבש נראות כהות ומכווצות, וכשהן נרטבות מתנפחות ונעשות רכות. הצורות השונות משקפות אסטרטגיות חיים שונות: הצמדה חזקה לסלע, קליטת אור טובה יותר, החזקת מים או פיזור יעיל של נבגים וחלקי רבייה.

הצבעים השונים משקפים את חילוף החומרים הכימי של החזזית. לחזזיות יש כימיה עשירה במיוחד, הן מייצרות מאות חומרים ייחודיים, המכונים לעיתים "חומרים חזזיתיים". חלקם מגינים מפני קרינת שמש חזקה, חלקם מרחיקים אוכלי עשב או מיקרואורגניזמים מתחרים, חלקם מסייעים בפירוק מינרלים מהסלע וחלקם יוצרים צבעים חזקים. הצבעים הכתומים, הצהובים, האדמדמים והאפורים של חזזיות רבות קשורים לתכונות הכימיות השונות שבהן החזזית צריכה להשתמש. מהחזזיות הופקו בעבר צבעים לתעשיית הטקסטיל, וחומרים הקשורים לחזזיות שימשו גם בבדיקות חומציות, כמו בדיקת "מקור הלקמוס".

יכולת הגדילה של החזזית איטית מאוד, ולעיתים דווקא בזה כוחה. יש חזזיות שגדלות פחות ממילימטר בשנה, ויש מינים שיכולים לחיות עשרות, מאות ואף אלפי שנים בתנאים מסוימים. בגלל קצב הגדילה האיטי והיציב, השתמשו חוקרים בחזזיות להערכת גילם של משטחי סלע, מפולות, מצבות או שרידי מבנים. תחום זה נקרא ליכנומטריה: מדידה לפי חזזיות. הרעיון פשוט: אם ידוע קצב הגדילה של מין מסוים באזור מסוים, אפשר להעריך כמה זמן עבר מאז שהמשטח נחשף.

תכונה מתוחכמת נוספת היא היכולת לפרק סלע ולהשתתף ביצירת קרקע. החזזית נאחזת במשטח מינרלי ומפרישה חומצות אורגניות וחומרים אחרים שממיסים בהדרגה חלק מהמינרלים. במקביל, קורי הפטרייה חודרים לסדקים זעירים ומרחיבים אותם עם הזמן. כך החזזית מתחילה תהליך של בליית סלע. היא אינה עושה זאת במהירות, אך לאורך שנים רבות היא יכולה להפוך משטח קשה למצע דומה יותר לאדמה. במצע זה מצטברים אבק, חומר אורגני ולחות, וכך יכולים לצמוח בו צמחים שצריכים אדמה. במקומות חשופים, חזזיות הן לעיתים בין האורגניזמים הראשונים שמכשירים את השטח לצמחים אחרים.

החזזית משמשת גם כמדד סביבתי מדויק. כיוון שהיא קולטת מים וחומרים ישירות מהאוויר ואינה מוגנת בשורשים ובמערכת קרקעית, היא רגישה מאוד לזיהום אוויר. יש חזזיות שאינן מסוגלות לחיות באזורים שבהם יש ריכוז גבוה של גופרית דו-חמצנית או מזהמים תעשייתיים. מינים אחרים דווקא שורדים וצוברים בגופם מתכות כבדות וחלקיקים מהאוויר. לכן חוקרים משתמשים בחזזיות כדי לעקוב אחרי זיהום אוויר, מתכות כבדות, שינויי אקלים והשפעות תעשייה. הן אינן רק מושפעות מהסביבה, הן מתעדות אותה בתוך גופן.

במינים הכוללים חיידקים כחוליים יש יכולת חשובה נוספת: קיבוע חנקן. חיידקים כחוליים מסוימים מסוגלים לקלוט חנקן מהאוויר ולהפוך אותו לצורות זמינות יותר ביולוגית. בחזזיות כאלה, השותפות אינה רק ייצור סוכר באמצעות אור, אלא גם תרומה למחזור החנקן בטבע. באזורים דלים בקרקע ובחומרי הזנה, הדבר יכול להיות משמעותי מאוד. חזזיות מסוג זה תורמות למערכת האקולוגית גם כשהן קטנות ואיטיות.

כיצד החזזית מתרבה? אם כל צמח מתרבה על ידי זרעים, או מין חי על ידי ביצים, החזזית היא כזכור תרכובת של צמח עם חיידקים, ולכן דרך ההתרבות שלה היא התפרקות של "חתיכת חזזית" המוכנה משני המרכיבים, שמתפרקת ומתעופפת ברוח.

יש חזזיות שמסוגלות לספוג מים במהירות רבה. כאשר הן יבשות, הן נראות שבירות, דהויות וכמעט מתות. בתוך דקות לאחר הרטבה הן עשויות לשנות צבע, להתרכך ולהפעיל מחדש פוטוסינתזה. השינוי המהיר הזה מאפשר להן לנצל אירועי לחות קצרים, כמו טל בוקר, ערפל או גשם קל. באזורים מדבריים, שבהם מים זמינים לזמן קצר בלבד, זו יכולת קריטית.

חזזיות גדלות גם על עצים, והן אינן מזיקות בדרך כלל לעצים שעליהם הן גדלות. הן משתמשות בקליפת העץ בעיקר כמשטח אחיזה, ולא כטפיל היונק מהעץ. הופעה רבה של חזזיות על גזע יכולה להעיד על לחות, גיל העץ או תנאי סביבה, אבל בדרך כלל אינה סיבת נזק בפני עצמה. לעומת זאת, על מבנים ואבנים עתיקות הן יכולות להיות בעלות השפעה כפולה: מצד אחד הן מוסיפות בלייה כימית ופיזית, ומצד שני, לעיתים הן גם מגינות חלקית מפני שחיקה ישירה של שמש ורוח. לכן בשימור מבנים עתיקים היחס אליהן מורכב, ותלוי במין החזזית, במצע ובמצב האבן.

חזזיות הן גם מזון ומחסה במערכות אקולוגיות שונות. באזורים הארקטיים והסוב-ארקטיים, חזזיות מסוימות הן מזון חשוב לאיילי צפון ולבעלי חיים אחרים, בעיקר בחורף. חזזיות שתלויות מענפים מספקות חומרי קינון לציפורים ומיקרו-בית גידול לחרקים וחסרי חוליות קטנים. הן חלק מהמערכת גם כאשר אינן בולטות לעין.