פעמון עם 60 זרועות ציד: הכירו את צרעת הים

אחת החיות הימיות הארסיות ביותר היא צרעת הים, קרובתה של המדוזה. הגודל שלה הוא כ-30 ס"מ, בצורה דמוית פעמון. אך הפעמון התמים הזה שולח שישים זרועות ציד של שלושה מטרים.

אף על פי שהיא דומה למדוזה, יש לה יתרון עצום. בעוד המדוזה יכולה רק להיסחף עם זרמים, צרעת הים יודעת לשחות, לכוון את עצמה, להתחמק ממי שרוצה להזיק לה ולהשיג את מי שמתחשק לה לאכול. מהירות שחייתה היא ארבעה קשר, כ-8 ק"מ לשעה. לשם השוואה, מהירות ריצה של אדם בוגר היא כ-9 ק"מ לשעה, ומהירות שחייה של אדם ממוצע במים היא כ-3 קמ"ש. כך שלא כדאי לאף אדם להימצא במים כשהיא באזור, משום שהיא מהירה מאיתנו. אזור התפוצה שלה הוא דרום אוסטרליה, לכן אם אתם באזור - היזהרו. בעיה נוספת: היא שקופה, קשה מאוד לראות אותה. אולי עדיף שלא להיכנס למים בכלל...

השם הרשמי שלה הוא "בוקס ג'לי פיש", "דג קופסת ג'לי". זה נשמע תמים, ואכן המראה שלה הוא כחבילת ג'לי שקוף, אבל השם "צרעת הים" הולם אותה הרבה יותר.

כדי לפגוע בטרף שלה, היא לא צריכה להיות לידו. היא יכולה במהירות הבזק לשחרר זרוע טלסקופית המחוברת לכל אחד מצדדי גופה. כל זרוע כזו משחררת חמש עשרה זרועות ציד העשויות ללפף את הטרף, ולגרום לו לעקיצה קטלנית.

ואם בניתם על כך שאולי צרעת הים לא תראה אתכם, אז לא: יש לה 24 עיניים, שמורכבות מארבעה סוגים של עיניים, כשמכל סוג יש לה שש עיניים במלאי. כל עין התברכה ביכולות זיהוי נפרדות ומותאמות לסוגי הטרף והמקום שבו היא נמצאת. במסגרת הראייה הייחודית של צרעות הים, הן יכולות לראות עצמים שנמצאים מחוץ לפני המים, למשל לזהות מבנים של עצי מנגרוב, ולנווט למקום מסוים ליד שורשיהם, שבו מצויים יצורים שטעימים לחיכן.

זרועותיה של צרעת הים נושאות תאי צריבה הקרויים נמטוציסטים. אלה מבנים זעירים הפועלים כמנגנון הזרקה מהיר: כאשר הם מופעלים, הם משחררים חוט זעיר הנושא ארס. הם עשויים כמעין חיצים מיקרוסקופיים הטעונים בארס. התוצאה של ההכשה דומה להכשת נחש: היא עלולה לגרום בתוך זמן קצר לכאב חזק, ירידה בלחץ הדם, הפרעות בקצב הלב וסיכון ממשי לחיים. כמו אצל נחשים, ניתן בעיקרון להפיק נוגדנים לארס, אף שעדיין אין נסיוב שהוכח כיעיל בפועל.

למרות כל התיאור המפחיד הזה, אין לצרעת הים עניין בבני אדם. היא יכולה להזיק להם, אבל לא לאכול אותם. פרנסתה העיקרית היא מדגים קטנים, שנכנסים להלם אחרי נגיעת זרועותיה, וכך היא יכולה לאסוף אותם אל חיקה ולאכלם.

אבל חוסר העניין שלה אינו מבטיח את שלומנו. לפני כחודשיים, גולש הגלים גיא רולס גלש באתר הגלישה המפורסם קלאודברייק בפיג'י. במהלך הגלישה הוא בא במגע עם צרעת ים, שעליה הסתער כנראה בלי כוונה תוך כדי גלישה. הארס חדר במהירות לידו וכיסה יותר מחצי מהגפה, מה שנחשב למצב מסכן חיים באופן מיידי. רולס תיאר את העקיצה כחוויה עוצמתית ומטלטלת, כאשר הארס של יצורים אלו תוקף במקביל את מערכת העצבים, הלב והעור. הוא נאלץ לעבור שיט מורט עצבים של כ-40 דקות בסירה כדי להגיע אל החוף, ומשם הובהל במהירות לבית החולים.

הרופאים שטיפלו בו הבהירו לו כי העובדה שהוא אדם צעיר, בריא ובכושר גופני מעולה היא זו שמנעה את קריסת מערכות גופו. בנוסף, הם ציינו כי היה לו נס שהארס לא פגע ישירות בפניו או בצווארו. רולס שרד את האירוע, החלים לחלוטין ואף חזר לגלוש. בעקבות המקרה הוא הפך לשגריר של הסברה בנושא, ויצא בקריאה פומבית לכל הגולשים והשחיינים באזורים טרופיים: לעולם אל תיכנסו למים בלי בקבוק חומץ בהישג יד. הוא הדגיש כי שפיכת חומץ על אזור הפגיעה היא הפעולה היחידה שמנטרלת את התאים הצורבים שנותרו על העור, ויכולה להציל חיים ברגע האמת.

מישהי אחרת, שהתפרסמה בעקבות הישרדותה אחרי מפגש עם צרעת הים, הייתה רייצ'ל שרדלו, שבשנת 2009 הוגדרה על ידי רופאים כאדם הראשון בעולם ששרד עקיצה נרחבת של צרעת הים. רייצ'ל הייתה בת 10 כאשר שחתה עם אחיה בן ה-13 בנהר קליאופי בקווינסלנד, אוסטרליה. לפתע, צרעת ים עטפה את רגליה וידיה בזרועותיה הארוכות. היא איבדה את הכרתה מיד. בהשגחה פלאית, היו באזור מטיילים שהחזיקו בבקבוק חומץ. הם שפכו את החומץ על רגליה, והפעולה מנעה מהארס להמשיך ולהתפשט. בדרך לבית החולים היא עברה החייאה, ורופאים תיארו את רגליה כשני גדמי עץ שרופים. מצב זה מוביל בדרך כלל למוות תוך ארבע דקות. למרות זאת, רייצ'ל התעוררה אחרי שבועיים של תרדמת, עם צלקות נרחבות על הרגליים, אך בריאה ושלמה.