כיצד מערכת החיסון של הגוף מבדילה בין חבר לאויב?

איך הגוף מזהה את עצמו?

איזו מין שאלה זו? הוא מסתכל במראה, וקורץ לעצמו...

אלא שזו שאלה רצינית לגמרי. הגוף הוא מערכת הבנויה ממיליארדי חלקיקים המשתפים פעולה, אך בתוכה נמצאים גם מיליונים של חלקיקים בעייתיים ולא רצויים, שהגוף נפטר מהם בדרכים שונות. כל תא ותא במערכת הביולוגיות שלנו, צריך לשאול את עצמו: האם התא שלידי הוא חבר? האם לשתף איתו פעולה? או שהוא אויב, ועלי לכוון אותו החוצה?

כדי שהגוף ימשיך להתקיים, עליו לבצע בכל רגע מיון מדויק: מה שייך לי, מה זר לי, מה תקין, מה פגום, מה צריך להישמר ומה צריך להיאכל, להתפרק או להיעלם.

אך הבעיה היא לא רק עם אויבים, אלא גם עם מי שמופקד על משימה אחרת. המוח בנוי מכמות עצומה של נוירונים. החשיבה והזיכרון קשורים בכך שנוצרים קשרים בין נוירונים. קשרים אלו נושאים את המיומנות, הידע, הלמידה והזיכרונות שלנו. אך קשרים חייבים להיווצר רק עם נוירונים אחרים, ששייכים לאותה מחלקה. לכל קבוצת נוירונים יש תפקיד אחר. יש במוח מרכז שמיעה ומרכז ראייה, והמרכזים האלו מחולקים לאזורים רבים ומגוונים.

איך הנוירון מזהה את החבר שלו, שאליו הוא יכול לפתח קשרים, ואת מי שאינו קשור אליו? כל הנוירונים נושאים את אותו גנום, בדיקה גנטית לא תספר כלום על ייעודו של הנוירון. חיבור שגוי יכול לגרום לנו להשתגע – לראות קולות, לשמוע ריחות, ולא לדעת איך להגיב. ובכן, לכל נוירון יש ברקוד, בדיוק כמו למוצרים במכולת. כל נוירון מסוגל "לסרוק" את הברקוד של חברו, כדי לדעת אם כדאי להם להיות חברים, או שזו חברות גרועה.

עובדה זו התגלתה בשנים האחרונות על ידי חוקר בשם קנזיו, וזיכתה אותו בפרס יוקרתי. הברקוד נעשה על ידי "קיפול גנומי", משהו דומה לקשקוש שיוצר המחשב כדי להתאים ברקוד ייחודי לסריקה עבור כל דף אינטרנט. לכל נוירון ישנו קיפול אחר, המאפשר זיהוי על ידי חבריו. הקיפול הגנומי הוא כה מורכב, עד כי הוא יכול לייצר מיליארדי ברקודים שונים באותו גוף.

וכיצד מזהים את האויבים? זוהי מערכת החיסון של הגוף, המזהה חיידקים, תאים פגומים או תאים סרטניים, ומשמידה אותם. איך היא מבדילה בין חבר לבין אויב? כאן ישנה מערכת זיהוי שמכונה בספרות המדעית בהומור "אות אל תאכל אותי". כל התאים התקינים של הגוף משדרים את האות הזה, שנקלט על ידי המאקרופאג'ים, זוללי התאים הפגומים. כאשר תאים סרטניים מצליחים לחקות את האות הזה, הם מהווים סכנה גדולה לגוף, שכן הם עוקפים את מערכת החיסון על ידי אות מזויף. מחקר חדש מגלה, כי ישנם תאים סרטניים שבחוצפתם לא טורחים לחקות את האות. הם פשוט גונבים חלבונים מתאים אמיתיים, ומשתמשים בחלק שיש בו האות. התנהגות זו מסוכנת, ולכן חשובה מאוד כאשר מתאימים תרופות אימונולוגיות לסרטן.

אחת התרופות החדישות ביותר משתמשת בתובנה זו, ומזהה כל תא שיש בו מרכיב "גנוב". מסתבר שגניבת החלבון הנושא את האות משאירה חותם בתא, המסה שלו שונה. התרופה הזו מתוכננת להרוס כל תא שהמסה שלו שונה מתאים אחרים, בחשד של גניבה והתחזות.