הונאת התדרים הגדולה: הפרסומת שגרמה לכלבים לרוץ אל המסך

המוח שלנו מעבד כמויות בלתי נתפסות של מידע בכל רגע. ריצת בוקר פשוטה כוללת ניהול של כל מערכות הגוף והתאמתם לפעילות – ניווט של כל צעד וצעד, היכן ואיך תדרוך הרגל, שימת לב לנוף החולף ולרקע. במקביל אנחנו יכולים גם לשמוע פודקאסט שדורש מאמץ וריכוז, וגם לחשוב על תוכניות להמשך. הכל בבת אחת, בשברירי שנייה.

אנחנו גם מרגישים מה שקורה בתוך הגוף, מה שקורה מחוצה לו, שומעים, מריחים, חושבים, רואים את הכוכבים בשמיים, את קצה האופק. יכולים לשמוע הד עמום ממרחק של אירוע במרחק קילומטרים, לפענח את מהותו. שלא לדבר על הידע הכללי שיש לנו – היכולת לצפות דרך טלסקופים, לוויינים, מצלמות מרוחקות, מודלים של עיבוד מידע.

כאשר ד"ר יואב שוייצר מקיבוץ דפנה יצא לריצת בוקר, התחושה הזו חלפה במוחו. כחוקר מוח, הוא מודע לעוצמות הבלתי נתפסות של המוח. לפתע הכלב שרץ לצידו נרעד, כמנסה להימלט. המשיכה העזה של הרצועה הכתה בשוייצר. מה קרה לו? אין שום איום, אין חיה, אין תנועה מפחידה.

כשחזר שויייצר לביתו, הוא מצא את התשובה בחדשות: באותו רגע התרחש פיצוץ עז בלבנון, במרחק עשרות קילומטרים ממסלול ריצת הבוקר.

שוייצר פותח את הרצאותיו עם הסיפור הזה, כדי להמחיש את העובדה שהאדם קולט פחות מאחוז אחד מן המידע שמקיף אותו. אנו חיים בתחושה שאנו רואים את המציאות, אבל זו אשליה. המציאות כוללת כל כך הרבה, והחושים שלנו תופסים שבריר קטן ממנה.

העין האנושית קולטת אורכי גל של כ-380 עד 700 ננומטר בלבד. כל מה שמתחת ומעל הטווח הזה – אולטרה-סגול, אינפרא-אדום, גלי רדיו, מיקרוגל, קרני X ועוד – נמצא בעולם, אך אינו נראה לעין האנושית ואינו נתפס בשום חוש.

העובדה שבעלי חיים שומעים, רואים, מרגישים ומריחים מציאות שאנו חולפים בתוכה ולא חשים בכלום, מחדדת זאת. הכלב מריח עקבות של אדם ששהה כאן לפני כמה ימים, שומע פיצוץ מרוחק וגם שומע תדרים שהאדם אינו יכול לשמוע. העטלף מפציץ את הסביבה שלו ב"צרחות" שאנחנו פשוט לא שומעים.

הדבורים רואות אולטרה-סגול. פרחים שנראים לאדם כמשטח צבע פשוט יכולים להיראות לדבורה כדפוסי נחיתה ברורים המכוונים אותה אל הצוף.

נחשי גומה, ובהם מיני צפעיים מסוימים, מסוגלים לזהות קרינת אינפרא-אדום שנפלטת מגוף חם. מחקר שפורסם ב-Nature מתאר כיצד נחשים כאלה מזהים טרף בעל דם חם באמצעות חישת קרינה אינפרא-אדומה, ומשלבים אותה עם מערכת הראייה.

לפני כמה עשרות שנים התרחש בארה"ב אירוע תקשורתי סנסציוני: פרסומת למזון לכלבים, מהסוג שרואים פעמים רבות, גרמה לתגובה מפתיעה של כלבים. ברגע שהפרסומת החלה, רצו הכלבים מכל רחבי הבית והתיישבו מול הטלוויזיה. הדבר גרם לעלייה מטורפת בביקוש למזון הכלבים המדובר. בהמשך התברר כי הפרסומת כללה קולות בתדר שרק כלב מסוגל לשמוע. כיוון שבני אדם לעולם אינם משמיעים תדרים כאלו, זו ממש "השפה של הכלב", ולכן כאשר כלבים שמעו קול בתדר "שלהם" הם מיד התייצבו. גילוי הטכניקה הזו הביאה לתביעה גדולה של הונאה, והפרסומת הוסרה.

האדם שומע רק את התדרים שבין 20 ל-20,000 הרץ. כלבים שומעים תדרים גבוהים יותר, טווח השמיעה שלהם יכול להגיע עד כ-45,000 הרץ. לכן קולות שאינם קיימים מבחינת האדם יכולים להיות ממשיים מאוד עבור הכלב.

חוש הריח מציג פער חד עוד יותר. לכלבים יש כ-125 עד 300 מיליון קולטני ריח, לעומת כ-6 מיליון בלבד אצל האדם. בנוסף, אזור המוח המוקדש לעיבוד ריחות אצל הכלב גדול בהרבה. משום כך ריח קלוש באוויר, שאדם אינו מבחין בו כלל, עשוי לשאת עבור הכלב מידע מפורט.

ישנם בעלי חיים שקולטים שדות חשמליים: כרישים, תריסניות ובטאים, משתמשים באיברים הנקראים "אמפולות לורנציני" כדי לזהות שדות חשמליים חלשים שנוצרים מפעילות שרירים של טרף במים.

ישנם גם בעלי חיים שמשתמשים בשדה המגנטי של כדור הארץ. אצל ציפורים נודדות נחקר מנגנון מגנטי שקשור בין השאר לחלבונים רגישים לאור בשם קריפטוכרומים. השדה הגאומגנטי מספק לציפורים מידע כיווני המשמש לניווט.

גם בתוך המין האנושי אין אחידות מוחלטת. רוב בני האדם הם טריכרומטים – בעלי שלושה סוגי קולטני צבע. קיימים עיוורי צבעים שלהם שני סוגים פעילים בלבד, ולעומתם קיימת תופעה נדירה של טטרהכרומטיות, שבה יש ארבעה סוגי קולטנים, דבר שעשוי לאפשר הבחנה בגוונים רבים יותר.

לכך מצטרפת מגבלה נוספת: גם המידע שכבר נקלט אינו עובר כולו לתודעה. המוח מסנן, מדגיש, משלים ומפרש. שני אנשים יכולים לקרוא לאותו חפץ "כחול", אבל אין להם דרך לדעת אם החוויה הפנימית של הצבע זהה. השפה יוצרת הסכמה משותפת, לא הוכחה לזהות תפיסתית.

המציאות מלאה באורכי גל, תדרי קול, ריחות, חום, שדות חשמליים ושדות מגנטיים. האדם קולט חלק קטן מהם. בעלי חיים שונים קולטים חלקים אחרים, ולעיתים בדיוק וברגישות גבוהים בהרבה. האדם אינו עומד מול המציאות כולה, אלא מול גרסה מצומצמת שלה – זו שמערכת החושים והמוח שלו מסוגלים לבנות.

ישנם אנשי מדע שמדברים על כך שייתכן כי באותו מקום שאנחנו עומדים קיימים יצורים אחרים, שחיים בממד שונה לגמרי. אם ישנם בעלי חיים שחולקים איתנו חוויה חושית משותפת, בצד חוויה נפרדת שרק הם חשופים אליה, ייתכנו יצורים שאינם חולקים איתנו שום חוויה משותפת. אנחנו רואים עולם א' והם רואים עולם ב', באותו מקום עצמו!

הידיעה הזו עשויה לעורר בנו קצת ענווה, לפני שמסיקים מסקנות על העולם, ומרגישים כאילו אנחנו יודעים הכל. צריכים לזכור שאפילו את המציאות שמולנו אנחנו רואים בצורה חלקית מאוד, לפי המגבלות שעמן נבראנו, ועדיין יש לנו הרבה מה ללמוד.