כל התכנים של יהוסף יעבץ

באומץ בלתי רגיל היא נסעה לפריז, ונכנסה לתוך מפקדת הגסטאפו כדי להעביר מסר לקצין נאצי ששיתף איתם פעולה. היא היתה צריכה לגייס את כל האומץ שקיים ביקום, כדי להסתנן כיהודייה עם תעודה מזויפת ללב המעוז הנאצי

דיני הצרעת ניתנו לישראל. גוי מצורע אינו מטמא, כיוון שדווקא מי שקרוב לה' צריך להיזהר מנגיעת יד ה'

החפץ חיים לא שתק על ביזוי כבוד התורה, והשיב במכתב מפורט, כי דבריו הם דעת תורה וחובת השעה, ואין בהם שמץ לשון הרע

לאחר שיחה ארוכה, נזכר הזקן כי סבא שלו סיפר לו שאי פעם, לפני כמה דורות, הוא שמע מהזקנים כי המקום נקרא "אל רחבא". כאשר שמע זאת היהודי קפץ ממקומו, השאיר את הכיבוד הרב על השולחנות, הניח מטבע על שולחנו של הזקן ויצא בנימוס. מי היה אותו יהודי? ומה לו ולאותו תל עתיק?

ידוע כי לכרובים היו פני תינוק, אבל גופם לא היה גוף אדם, שהרי היו להם כנפיים. הכרובים הם שומרי גילוי השכינה מפני האדם, כמו הכרובים שהוצבו בכניסה לגן העדן אחרי החטא

עם שני הרוגים ושני פצועים סביבו, התבונן אליעזר ברוידא סביבו, ראה את עמדות הסורים והבין שאין לו שמץ סיכוי. כל ההכשרה הקרבית, כל הציוד והאימונים – לא יעזרו לו כאן. ואז אמר, לראשונה בחייו: "ממעמקים קראתיך השם"

ברשות המורדים היה מקלע אחד, כמה עשרות אקדחים, בקבוקי תבערה ובקבוקי חומצה. הגרמנים נכנסו לתוך הגטו בטנקים ובמכונות יריה, ולמורדים לא היה באמת סיכוי ריאלי, אבל הם החליטו כי לא ילכו כצאן לטבח

בשנת 1306, ה' אלפים ס"ו, החליט פיליפ היפה לפנות אל היהודים. בי' באב קיבלו היהודים פקודה כי עליהם לעזוב את צרפת, בפשטות רבה, בלי לקחת אחריהם גרגר אחד מרכושם. עליהם להשאיר את בתיהם, נכסיהם, חפציהם – וכמובן את הכספים שהלוו לסוחרים הגויים

עולם התרבות הוכה בהלם מול הסירוב העיקש של החזן היהודי לקבל סכום עתק שכזה, אף על פי שהובטחו לו כל התנאים הנדרשים

ברגמן עצמו פוטר מאוניברסיטה בשל דעותיו, אבל זה הביא אותו ליצור תיעוד נרחב של התופעה, שלפיה לא רק קיצונים מפוטרים, אלא כל נטייה לכיוון של אמונה במציאות הבורא ובקשר שלו לטבע, היא תחילת הסוף של הקריירה של איש האקדמיה

המפקד הגרמני לא ידע אם יהודי ההר נחשבים גם הם יהודים, מבחינת פקודות החיסול הגרמניות. הוא ריכז אלפי יהודים הרריים במחנות והעביד אותם בפרך, אבל לא ידע אם להשאירם בחיים. עד שהנאצי המרושע התלבט בשאלה זו, הגיע הצבא האדום וסילק את הנאצים מהאזור. כך ניצלו רוב רובם של בני הקהילה

עם כניסתו לתפקיד גילה פייביש כי במסגרת תפקידו הוא צריך לספק בשר לעוברים ושבים. פייביש ידע כי לפי ההלכה אסור ליהודי לעשות סחורה בחזיר או בכל מין אחר שאסור. מה עליו לעשות אם כן?

כאשר הופיעה דמותו רבת ההוד על המרפסת, נאלמו כל הפיות מחמת מוראו של הרבי. "זו החלטתי", אמר לחסידיו. "אני עברתי את גיא ההריגה הנאצי כדי להרבות תורה ויהדות, אבל אם בארץ הקודש לא יתנו לי להרבות תורה ויהדות – איאלץ בצער לחזור לגלות!"

לאורך כל אותם חדשי מצור, מתברר שתושבי הגוש לא עסקו רק בצרכי ההגנה והגוף, אלא גם בצרכים הרוחניים, ובפרט בשאלות הלחימה. מכתבים הופנו לרב הראשי: האם מותר להתאמן בשבת, אף על פי שהסכנה אינה מיידית?

מדוע העלים ירוקים? מדוע הם כתומים? ומדוע הם משתנים מן הצבע האחד אל הצבע האחר? אך הבה נבחן תחילה את השאלה הפשוטה יותר: למה, בכלל, ירוק?

הוא גילה שכל אמירה אגבית שלו כי "הדברים האלו לא יכלו להיווצר מעצמם", מביאה ביקורת ארסית מצד עמיתיו, ואז החליט שלא לשתוק יותר. הוא החליט לצאת להתקפה, כשמאחוריו הרקורד המדעי המכובד שלו

טור משוריינים מצריים איגף את הכוחות מאחור. הישראלים, שחשבו שמדובר בכוח צה"לי, הניחו להם להתקדם, וכשגילו כי לפניהם חיילי האויב, היה זה מאוחר מדי

שמואל יעקובזון חשב כי חייל ישראלי קורא לו, אולי פצוע. הוא זז ממקומו מעט, וחולצתו הלבנה בלטה באור הירח. הצלף ירה בו כדור אחד, וחולצתו האדימה תוך רגע. מילותיו האחרונות היו "אל תספרו לאמא שלי"

בלי לומר מילה אימץ נתן אלבז את הרימון אל חזהו, ונשכב עליו כשהוא עוטף אותו בגופו, כדי להציל לכל הפחות את חבריו. כהרף עין, לאחר שסיים את הפעולה הזו, נשמע פיצוץ עז. גופו של נתן נפגע בצורה שקשה לתאר, אך כל חבריו שהיו איתו במחסן התחמושת, נשארו בחיים

הוא נע בין בתי חולים – הראשון סירב לטפל בו, מחמת חוסר ניסיון בניתוחים כה מורכבים. רק לאחר כ-7 שעות הגיע לבית החולים שבו עבד ד"ר טאנג. הוא הבחין מיד שהזמן קריטי: היד לא תשרוד עוד ללא חיבור מחודש וללא ספיקת דם, אך היד הגדועה לא היתה מוכנה עדיין לניתוח