ויתר על מיליונים למען קדושת התפילה: הגבורה היהודית של החזן יוסל'ה רוזנבלט

קליאופונטה קמפניני לא ידע את נפשו. "אף אחד לא אומר לי לא!", אמר שוב ושוב. "כל דבר אפשר לקנות בכסף", הוסיף, כשהוא מורט את זקנו.

קמפניני היה מנהל ה"גרנד אופרה" של שיקגו, אחת מבמות התרבות הגדולות והמפורסמות של ארה"ב בשנות השלושים של המאה הקודמת. בשנת 1931 עבר במקרה בקונצרט חזנות יהודי, והתרשם עמוקות מקולו המיוחד ומסגנונו של החזן, ובו במקום הציע לו לחתום איתו חוזה בסך של 17,000 דולר עבור השתתפות באופרה יהודית שעולה בבית האופרה של שיקגו, היה זה סכום עצום באותם ימים, כשפועלים השתכרו דולר לשבוע. אך להפתעתו, החזן היהודי סירב. קמפניני הבטיח לו כי יופיע רק עם יהודים ורק בנושאים יהודיים, אך החזן השיב לו: "אני חזן בבית כנסת, ומתפלל תפילות של ימים נוראים. לא מכובד שאופיע בבית אופרה שמייצג תרבות חילונית". קמפניני לא ויתר, והפנה את הבקשה לבית הכנסת הגדול של ניו יורק, שבו היה מופיע החזן. אך מנהלי בית הכנסת השיבו כי אכן, אין הדבר מכובד. עולם התרבות הוכה בהלם מול הסירוב העיקש של החזן היהודי לקבל סכום עתק שכזה, אף על פי שהובטחו לו כל התנאים הנדרשים.

היה זה החזן יוסל'ה רוזנבלט, שלהבדיל מהרבה חזנים אחרים באותו הדור, הקפיד ודקדק לא רק על קלה כבחמורה, אלא גם על כבוד היהדות והתפילה, וראה את עצמו כשליח ציבור בכל מקום, ולא כשחקן שמרוויח כסף מיכולותיו.

יוסל'ה היה פזרן גדול, ולכן השתתף בהתנדבות בהרבה ערבי גיוס צדקה בארה"ב. שנה קודם לכן התחייב יוסל'ה להגיע לערב צדקה שנערך בחוף המערבי, אלא שבשל סיבות שאינן תלויות בו לא היו אמצעי תחבורה ציבורית בזמן. הוא שכר רכבת שלמה כדי שתביא אותו אל האירוע, באמרו: מיליוני דולר של צדקה תלויים בזה. ואכן, הסיפור התפרסם, והערב הזה הביא כמות בלתי נתפסת של כספי צדקה, עקב השתוממות האורחים ממסירותו של החזן היהודי המפורסם.

בהמשך פנו אליו האחים וורנר להפקת אחד הסרטים המדברים הראשונים בהיסטוריה, שעסק בחזן יהודי שנעשה לזמר ג'ז וחזר בתשובה. הם הציעו לו שוב סכום עתק על השתתפות בסרט, אלא שיוסל'ה השיב כי חזן של תפילות קדושות אינו שחקן בסרט. מחמת הלחץ הכלכלי, שאליו הגיע עקב נדיבותו ופזרנותו, הסכים להקליט חזנות עבור הפסקול, שיושמע כשירי רקע לסרט. בעת ההקלטות שהתקיימו בהוליווד, נפגש עם השחקן המפורסם צ'ארלי צ'פלין, וזה התוודה בפניו כי בשעה שהוא חש עצב – הוא מאזין לחזנות שלו, והדבר מרומם את רוחו. אכן, החזנות של יוסל'ה, ששש מאות שירים שלו מוקלטים ומופצים עד ימינו, היא נוגעת ללב ומרגשת, ונחשבת ראשונה במעלה מכל סוגי החזנות המוכרים.

בשנת 1933 הוצע ליוסל'ה לבקר בארץ ישראל, ולבצע יצירות חזנות שקשורות במקומות הביקור. הוא השיב בחיוב ובהתלהבות, כיוון שעדיין לא ביקר בארץ ישראל, ונפשו הרגישה השתוקקה אליה. הוא הגיע באביב תרצ"ג. קבלות פנים חגיגיות נערכו לכבודו בכל מקום שאליו הגיע. בליל יום טוב של פסח התפלל באולם "אוהל שם" בתל אביב, ובשביעי של פסח – בישיבת מאה שערים בירושלים, בטיש של האדמו"ר מסדיגורא, ועוד. אחרי הפסח החל מסע ההופעות באתרים היסטוריים. בל"ג בעומר הופיע במירון ושר שם מניגוני מירון, שבועיים לאחר מכן נסע אל נהר הירדן, ובהפליגו בסירה שר את "הירדן יסוב לאחור", סצנה מוכרת ומפורסמת מאד. בחודש סיוון יצא לכיוון דרום. בקבר רחל שר את לחנו המפורסם "קול ברמה נשמע". צוות הצילום נסע איתו לים המלח כדי לצלם שם עוד שירים, אלא שהאקלים הארץ ישראלי, שאליו לא היה רגיל, הקשה על נשימתו ועל בריאותו. הוא הורץ בחום כבד מאתר לאתר, ובכל מקום נאלץ להתאמץ מאד כדי לבצע את השירים והחזנות. בעת החזנות התפוצץ עורק בראשו מחמת המאמץ. הוא התמוטט על יד ים המלח, ונפטר תוך זמן קצר, והוא בן 51 בלבד.

הציבור היהודי הוכה בהלם. בירושלים הוכרזה שביתת מלאכה, ואלפי אנשים צעדו אחרי ארונו להר הזיתים. הרב קוק ספד לו: "ויהי לאבל כינורי ועוגבי לקול בוכים". יוסל'ה רוזנבלט אכן זכה לקדש את ה' ביצירתו ובתפילתו המרגשת, וגם לשמור על אורח חיים רוחני ומכובד שמתאים לשליח ציבור.