2,500 שנות מסורת ובית כנסת מיוחד: הסיפור המרתק של יהודי ההרים

בית הכנסת בית תנחום שבטירת הכרמל משמש גם כאתר תיירותי, שכן צורת הבניה שלו, המזכירה את בית המקדש, עם חצרות, כיפות ופסיפסים, יוצאת דופן ומיוחדת מאד. חלק מאיתנו אולי שמעו עליו, על אף שלא רבים ביקרו בטירת הכרמל, מן הסתם. אך החלק המעניין הוא דווקא ההיסטוריה של העדה שבנתה את בית הכנסת המיוחד הזה, שמתחילה גם היא בבית המקדש, המקורי, בירושלים.

לפני כאלפיים וחמש מאות שנים, עזרא הסופר מקבל מכורש מלך פרס צו מלכותי המצווה עליו לבנות את בית המקדש בירושלים, וקורא ליהודים בכל קצוות הממלכה לעזור ולסייע לו. עזרא יוצא במסע דרך הגלויות השונות באימפריה הפרסית. במהלך המסע מגיעים עזרא ופמלייתו אל הנהר "אהוא", ומבצעים שם חניה של שלושה ימים. עזרא סופר את האנשים אשר איתו, ורואה שאין לו מספיק לויים. אי אפשר לקיים את עבודת בית המקדש בלי לויים. מה עושים?

ואז נזכר עזרא שממזרח להם ישנה קהילה יהודית אותנטית, שוודאי בה נשארו לוויים מגולי בית המקדש הראשון, היא קהילת כסיפיא. עזרא שולח את אליעזר ואריאל עם מכתב לאידו, ראש קהילת כסיפיא, וכך הוא מתאר בספר עזרא פרק ח': "וָאֲצַוֶּה אוֹתָם עַל אִדּוֹ הָרֹאשׁ בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם וָאָשִׂימָה בְּפִיהֶם דְּבָרִים לְדַבֵּר אֶל אִדּוֹ אָחִיו הַנְּתִינִים בְּכָסִפְיָא הַמָּקוֹם לְהָבִיא לָנוּ מְשָׁרְתִים לְבֵית אֱלֹהֵינוּ".

אידו מכסיפיא נענה לבקשתו של עזרא הסופר, ושלח עשרים לויים, וגם מאתיים ועשרים "נתינים" שיהיו משרתי המקדש, חוטבי עצים ושואבי מים. אך אנשי כסיפיא עצמם נשארו במקומם. רוב בני ישראל שבגלות לא עלו עם עזרא, למרבה הצער. הם שמחו לעזור, אבל לא ידעו אם התוכנית הנועזת תצליח.

כסיפיא הוא הכינוי של אזור "כספיאנה" בפי הפרסים, שנשתמר עד היום בשמו של הים השוכן שם, הים הכספי. כיום שוכנת שם מדינת אזרבייג'ן. הישוב היהודי באזור התקיים ברצף מאז ימי עזרא הסופר. עם הקמתה של ממלכת כוזר היהודית פרח היישוב, והמלך בולאן הקים עבור היהודים עיר עצומה ובצורה בשם דרבנט, לחופי הים הכספי. מנהג דרבנט לקרוא את מגילת אסתר גם ביום ט"ו באדר, כי לטענתם היתה מוקפת חומה בימי אחשוורוש, וכך נהגו בה עוד מזמן מרדכי ואסתר.

אך רוב היהודים הקווקזים גרים בערים הפנימיות יותר של דגאסטן. מכנים אותם "היהודים ההרריים", וברוסית: "גוֹרְסְקִיֶה יֶבְרֶאִי", משום שבעת השתלטות השושלת הססאנית שרדפה את היהודים שומרי המצוות, ברחו יהודי קווקז להרים כדי שלא להיאנס לעבור על המצוות, וכך דבק בהם הכינוי לאורך השנים. השלטון הקומוניסטי ניסה לאלץ אותם לזנוח את המסורת, ולכן העביר תקנה מיוחדת לגבי היהודים ההרריים, שהם צריכים להוסיף לשמם את הסיומת 'ב'. מאז, רוב שמות המשפחה שלהם מסתיימים באות ב'. אך לא זה מה שגרם ליהודים עקשנים ששומרים מסורת כבר אלפיים וחמש מאות שנה לזנוח אותה...

בזמן השואה, הגרמנים השמידו רבים מיהודי ההרים, אבל בהגיעם לערים מוזדוק ונלצ'יק התרחש איזשהו נס, והמפקד הגרמני לא ידע אם יהודי ההר נחשבים גם הם יהודים, מבחינת פקודות החיסול הגרמניות. הוא ריכז אלפי יהודים הרריים במחנות והעביד אותם בפרך, אבל לא ידע אם להשאירם בחיים. עד שהנאצי המרושע התלבט בשאלה זו, הגיע הצבא האדום וסילק את הנאצים מהאזור. כך ניצלו רוב רובם של בני הקהילה, ובפרט שלעיר דרבנט לא הצליחו הנאצים בכלל להגיע.

אלפים מבני העדה עלו לארץ, וחלקם השתכנו בטירת הכרמל, כאמור. אמנם אלפים עדיין מתגוררים שם, בהרים, ושומרים בעקשנות את המסורות שלהם. שליח חב"ד באזרבייג'ן, הרב שניאור סגל, רצה מאד לסייע לאותם יהודים לשמור את מצוות הפסח כהלכתו, שכן מדובר באזור עני ומרוחק. לשם כך הוא הזמין כמות גדולה מאד של מוצרים כשרים ומהודרים לפסח. להפתעתו הוא נתקל בתגובות קשות מאד, גברת זקנה מן ההרים, שהגיעה לבית חב"ד בפסח, ראתה אותו אוחז חבילת סוכר, והזדעזעה: "סוכר – ב'ניסונו'?!". שמו של חג הפסח בשפתם הוא "ניסונו", על שם חודש ניסן. במשך שנים רבות נמנעו יושבי האזור מאכילת סוכר בפסח, שכן אמצעי הייצור של סוכר במדינה לא היו שמורים מחמץ. הדבר נתפס אצלם כאיסור חמור, ולא הועילו הסבריו של השליח כי הסוכר מיוצר בכשרות בד"ץ ירושלים במיוחד לפסח. "ואתה עוד קורא לעצמך רב?", שאלה אותו הזקנה בזעזוע...

אחד המנהגים המעניינים של יהודי ההרים הוא אכילת מאכל שנקרא "קיסָני בּוּרוֹצ'וֹי" בליל הסדר. המאכל עשוי מקוצים, והוא מבוסס על סיפור המופיע במדרש, שלפיו ילדים מצרים נהגו לזרוק קוצים לאמבטיות החימר שהעבדים היהודים נהגו לדרוך ברגליהם היחפות.

בקערת ליל הסדר שלהם אין זרוע, אבל בבוקר ליל הסדר הם מבשלים זרוע, וכל אחד מהבכורות אוכל ממנה, זכר למכת בכורות.

אחת המשפחות המפורסמות מבין יהודי ההרים היא משפחת אדם, שממנה באים האלוף יקותיאל אדם, שנהרג במלחמת לבנון הראשונה; בנו, אודי אדם, שהיה אלוף פיקוד הצפון במלחמת לבנון השנייה; וגם הזמר עומר אדם.

כמו עוד קהילות יהודיות אחרות רבות, שמרו יהודי קווקז על מסורות רבות ומיוחדות, בדבקות יהודית אופיינית. רבים מהם זכו לעלות לארץ, ולשמור כאן על מנהגיהם.