פיליפ היפה: המלך שרדף זהב, ומת בגיל 46 באופן מסתורי

פיליפ אהב כסף, וזה הגיוני, כולנו צריכים כסף. פיליפ אהב כסף מאד מאד, וחשב עליו כל הזמן. זה דבר שרואים לפעמים. הבעיה היתה שפיליפ היה מלך. בשנת 1276, ה' אלפים ל"ו, נרצח אחיו הגדול לואי, והוא נעשה מלך צרפת.

למן הרגע בו עלה לכיסא המלוכה לטש עיניו לכל כיוון שחשב כי הוא עשוי למלא את גרעון קופת המלוכה, שהתרוששה כתוצאה מהוללות ומלחמות מיותרות. אחת מפעולותיו המפורסמות בתחום היתה המלחמה האכזרית שהכריז על הטמפלרים. הטמפלרים היו מסדר אבירי בסגנון קדום, מסדר בעל נכסים אדירים ואוצרות רבים. הטעות שלו היתה להלוות כספים למלך. המלך לא אהב להיות חייב כסף למישהו, ולכן "מצא" עוון של כפירה אצל אבירי הטמפלרים. הוא השיג, בדרכים הידועות רק לו, שורה של עדויות על מעשים מחרידים שכביכול ביצעו הטמפלרים, והם כולם נאסרו. אמנם הטמפלרים לא היו צדיקי הדור, אבל ההאשמות היו מגוחכות, כולל האשמה בכך שהם שורפים בני אדם ואוכלים את האפר, או שהם זובחים קרבנות לחתול ענק שהוא התגלמות של השטן. פיליפ אילץ את האפיפיור להורות על משפט, ובכוח הוראה זו הכניס את אבירי הטמפלרים המסכנים לעינויים. רובם היו כבר אנשים מבוגרים וזקנים, אך פיליפ הורה לענות אותם בעינויים אכזריים עד שיודו בפשעיהם המדומים. 36 אבירים מתו בעת העינויים, ו-122 אחרים הודו בפשעיהם, לאחר שנים של משפט מעוות הוצאו האבירים לשריפה בכיכר העיר, ושם, למרבה הבושה לא חזרו על הודאתם, אלא הצהירו כי היא הוצאה בעינויים, והטילו קללות על ראש האחראים לדבר. עד היום מחפשים ציידי אוצרות את הזהב הרב שסופר כי היה ברשות הטמפלרים, בעוד פיליפ היפה התאכזב, כי לא מצא אותו.

בשנת 1306, ה' אלפים ס"ו, החליט פיליפ היפה לפנות אל היהודים. רבים מהסוחרים הצרפתים היו חייבים כספים ליהודים. בי' באב קיבלו היהודים פקודה כי עליהם לעזוב את צרפת, בפשטות רבה, בלי לקחת אחריהם גרגר אחד מרכושם. עליהם להשאיר את בתיהם, נכסיהם, חפציהם – וכמובן את הכספים שהלוו לסוחרים הגויים. את הכספים הודיע פיליפ כי יטרח לגבות בעצמו, ומעתה כל החובות הם בעצם חובות אליו. בין היהודים היו חכמים מפורסמים כמו רבי אהרן מלוניל, רבי ידעיה הפניני, רבי אשתורי הפרחי בעל "כפתור ופרח", רבי אבא מארי הירחי, ועוד. היהודים גלו לפרובנאס ולספרד, ונאלצו להתחיל מחדש.

אך הסוחרים הגויים לא היו מרוצים מה"שירות" של המלך. הם טענו שסילוק היהודים פוגע במסחר, וכי על המלך להחזירם. אך את המלך, העניינים הפעוטים האלו לא עניינו. מה שכן, הוא לא צבר הרבה זכויות כאן בארץ, ומידת הדין פגעה בו מהרה. הוא מת בגיל 46 בפתע פתאום, בלי שום מחלה או סימן מקדים. על כסאו עלה בנו, לואי, שנענה לדרישה הציבורית והחזיר את היהודים לצרפת.