כל התכנים של יהוסף יעבץ

שקט נופל כשהדלת נפתחת, ורבנו תם, בן ביתו של רש"י, נכנס לאולם. הקהל כולו קם על רגליו. ראשו עטור כיפה שחורה, זקנו ארוך, יורד על מידותיו, ובעיניו בוהק ניצוץ של תבונה אין קץ. בצעדים מדודים הוא פוסע לעבר הבימה, וכשהוא עומד, דומיה משתררת. הכול שותקים. הכול ירֵאים

למה? מה עשינו להם? אנחנו לא חולקים איתם גבול משותף, לא פגענו בהם מעולם. ועדיין, הם רוצים להשמיד אותנו. התשובה, עד כמה שניתן לכנות אותה "תשובה", נעוצה אי שם בשרשי האיסלאם, עם הולדת ה"שיעה"

בכנר הצליח לשמור על קור רוח בשעה ששוחח עם הקצין, שישב מולו ושיחק עם אקדחו. אך לפתע זינק בכנר על רגליו, והתחיל לצעוק על הקצין. אם אתה חושב שאני מסתיר יהודים, אנא מצא אותם! היכן הם? מתחת לשולחן שלי?

כשהתנועה המשיחית הזו המשיכה לפעול בסתר, ולא פעם בגלוי, באירופה שלאחר המשבר – קם היעב"ץ ונשא קולו כארי. הוא לא הסתפק במאמרים ובהשגות הלכתיות, אלא ניהל מאבקים ממשיים בבתי הדין, במועצות הקהילה ובכתיבתו

הם כפו את האסלאם השיעי על העם, את השפה הערבית, והורו להשמיד כל מי ששמר על הלשון הפרסית או על דת האש הקדומה. כהני פרס המאגיים, וסתם אנשים משכילים, נרדפו באכזריות. ועדיין – רוב האיראנים לא המירו דתם לאסלאם

באמצעות המיקרוסקופים שבנה בידיו, גילה לוונהוק עולם שלם של יצורים זעירים. הוא היה הראשון שתיעד חיידקים, זרעונים, תאי דם אדומים ופרוטוזואים. כל גילוי חדש חיזק את אמונתו – הוא ראה בכל יצור זעיר עדות נוספת לחוכמתו האינסופית של הבורא

רק שלושה חודשים היו נשואים – זמן קצר כל כך – והנה נגדעה אהבתם באיבה. הוא נותר לבדו עם שברון הלב, הזיכרונות והתכשיטים – תכשיטי נדונייתה היקרים שהביאו עמה מבית אביה. כשחלפו ימי השלושים, פנה הצעיר אל רבו ושאל בקול מהוסס אך ישר: האם עליו להשיב את התכשיטים למשפחת אשתו?

לאחר גירוש ספרד ב-1492 נשארו הרבה אנוסים – יהודים שנאלצו להתנצר אבל שמרו על יהדותם בסתר, לעיתים תוך סיכון חייהם. חלקם חשבו שאם יעברו ליבשת אמריקה החדשה, הם יהיו רחוקים מציפורניה של הכנסייה, אבל זה לא תמיד עבד

המפקד קם ממקומו בזעם, הצמיד את פניו לפניה וצרח בטירוף במלוא גרונו: "את מבקשת ממני למסור לידך את היהודים המלוכלכים הללו?! הסתלקי מכאן מיד, לפני שאחטוף את דרכונך השוויצרי ואכלא גם אותך יחד עמם!"

בעוד העולם התפעל מכוחו של המדע, פון בראון ראה מעבר למכונות ולחישובים. הוא ראה בבריאה עדות לחכמתו של בורא עולם. עבורו, המדע לא היה תחליף לאלוקים, אלא דרך להתקרב אליו

מעמקי המזרח החלו מגיעות שמועות על המון פראי, על פורעים קוזקים ההולכים וקרבים, ובראשם אציל אחד, חמלניצקי שמו, שהלהיט את המונים באש השנאה. ככל שקרבו אל ערי פולין, הותירו אחריהם שובל דמים – שוחטים, בוזזים, שורפים, מכלים – לא הבחינו בין זקן לתינוק

שנה לאחר הגעתם נפטר יחיאל אשכנזי גומפריך, מחשובי הקהילה. החסר מורגש בלבבות, ונוצר צורך דחוף – מקום קבורה מכובד. הסוחר מרדכי מודל, אדם עשיר ונכבד, רוכש חלקת קרקע מחוץ לחומות העיר. שם, על אדמתה של גרמניה, מוקם בית הקברות היהודי הראשון של ברלין

"ואני מאמין, ילדים, שבעתיד יקום מזה עולם חדש של תחבורה ציבורית. ייתכן שיום אחד ננוע ברכבות, באוויר, אולי אפילו מתחת לאדמה. והכול – בזכות יהודי חכם אחד בשם שמעון קרמסר"

בתחנת המשטרה טענו השוטרים שהבחורים הובלו אל העיר לוזן, אך בדיקה קצרה הראתה שהמשטרה משקרת. ככל הנראה המשטרה מנסה להסתיר אותם, כדי שלא יוכלו למנוע את השבתם לידי הנאצים

למרות גודלם הזעיר, הם מפורסמים בזכות היכולת שלהם לשרוד תנאים שבהם כל יצור אחר היה נכנע. איך הם עושים את זה?

הלורד מוין אמר לו בבוטות: "מה אעשה במיליון יהודים? היכן אשים אותם?". בעקבות המעצר והחקירות, ברנד לא חזר אל אייכמן בזמן, והעסקה, שיכלה להציל מיליון יהודים, לא יצאה אל הפועל

הקהילה משגשגת ומתפתחת, ובמהלך השנים, רוחות רעות נושבות בגרמניה. פרעות תתנ"ו משאירות את האומה היהודית חרוכה ומדממת. גדולי ישראל נרצחו, ספרים נשרפו וקהילות שלימות נחרבו

היא אינה חיפושית רגילה - היא חיפושית־על. ובעת הצורך, כשמתרחש האירוע הנכון, היא חושפת את כוחות העל שלה – כאלה שכל חובב מדע בדיוני היה מקנא בהם

הוא מנסה את "מודה אני" ו"אדון עולם", אבל הזקנה איננה מכירה את נוסח התפילה המקורי בלשון הקודש. כבר בראשית המפגש הוא הציע לומר "שמע ישראל", אבל הזקנה הגיבה גם לזה באטימות, היא לא יודעת מה זה "שמע ישראל"

ובתוך הישיבה - נער צעיר מתחיל לבלוט. שמו שלמה. הוא מבין דבר מתוך דבר, חריף שכל ונעים שיח. כשהוא מרצה, הדממה שורה על פני כל האולם. אך יותר מכל, הוא אוהב את רבו - יעקב בר יקר. הוא הולך אחריו, מקשיב לשיעוריו, שואל שאלות, לומד את דרכו