כל התכנים של הרב דן טיומקין

האדם יונק את שורשיו ואת כוחותיו הרוחניים מן המקום שבו הוא חי. אנחנו לא עצים, ויש לנו יכולת לזוז, להתקדם, לשנות מיקום

זו עבודה פנימית – לשלוט בפלייליסט של המחשבות, הקולות והמנגינות שבתוכנו. כדאי להפוך את הפלייליסט הזה לחיובי

יש נשמות שעבורן המסע הזה הוא מחויב. יש להן ניצוצות לאסוף דווקא משם

בעולם הפנטזיה, עם משאבים בלתי מוגבלים של זמן וכסף, היינו יכולים לעשות עבודה נהדרת. אבל בעולמנו האמיתי, זה לא בדיוק עובד ככה. קצב החיים מהיר מדי, העומס עלינו עצום, ויש לזה מחירים

לפעמים לפני שמסבירים מהלכים רוחניים נשגבים, צריך לחשוב על הקומה הראשונה, צרכים פיזיים מתאימים. אברהם אבינו קודם האכיל את האורחים שלו, ורק אחר כך ביקש מהם לברך

אני לא נוהג לעסוק בפוליטיקה, ובכל זאת רציתי להקדיש את הטור השבועי ליהודי ניו יורק שזכו לראש עיר מוסלמי שונא ישראל, כי יש כמה נקודות חשובות שניתן ללמוד ממנו על הסוגיה שלנו, של נוער מתמודד

מוקדש באהבה לקוראים ולקוראות היקרים, ששחוקים ממרוץ החיים שבו הכנפיים שלהם עדיין לא התגלו. אל תיתנו לאף אחד לקצץ לכם את הכנפיים

בגיל ההתבגרות הכול נעשה מורכב יותר. המתבגרים חדים יותר, מודעים וחשדניים מול כל ניסיון להשפעה. ובכל זאת, גם הם מגיבים טוב יותר לכלים עקיפים

אני לא בטוח שכל חבר ראוי לזכות אוטומטית לכזה אמון. צריך להיזהר למי מספרים סודות, או למי חושפים דברים אישיים, כדי שלא ניפגע ונתאכזב

בשבר הזה גם יתרון: הוא גורם לשבירת קונספציות ולבירור מחדש של היסודות הקיומיים, של משמעות ותכלית, של מהות ושל אמת. אחרי הניפוץ הכואב, יש אפשרות לעצירה ובחינה מחדש

מה הוא אוהב? סיפור אמיתי, עם סוף טוב, שאני מקווה שייתן השראה לעוד הורים מתמודדים

הקב"ה מייעד לנו תפקידים מסוימים, ובדרך לשם מעביר אותנו הכשרה ארוכה

מודעות וערנות לנושאים יכולה לפעמים להציל חיים, ממש, ולחסוך הרבה עוגמת נפש, צער וכאב

טראומה מורכבת היא תלוית תרבות והֶקְשֵׁר, ולכן ממש קל לפספס את האִבחון המדויק שלה. הבנת טראומה מורכבת חייבת להיות בהֶקְשֵׁר של כל קהילה, ומה הצירים המרכזיים בערכים ובשייכות החברתית שבהם

אנחנו, כחברה, עדין לא יודעים להוקיר מספיק את מורשת יהדות אתיופיה. עלינו ללמוד ממנה הרבה, מהבשורה והערכים האלו, שהם יסודות חשובים כל כך בעם ישראל

גם אם במבחן התוצאה לא תמיד רואים פירות והצלחה בעיניים שלנו, אסור להתייאש, כי הקב"ה מחשיב כל כוונה, כל השתוקקות וכל מאמץ

אין דבר כזה חבר מושלם, אבל גם לא צריך להתייאש מכולם. איפה קו האמצע בעניין הזה? אפשר לבדוק ולעשות בירור פנימי שכזה על כל חבר: לאילו תחומים הוא טוב עבורי, ולאיזה תחומים הוא לא טוב עבורי

כאשר מונעים מילד נוכחות של הורה, יש לזה נזקים ותופעות לוואי חמורות. גם אם הילד מעצמו מנסה לְרַצּוֹת ולנכר את הצד השני, חשוב להבין את הנזקים העצומים שזה גורם, ולא לאפשר את זה

אם אדם לא שם לעצמו גבולות, הוא כנראה עושה זאת בגלל מנגנון הגנה אנושי שדוחף אותו לברוח. הוא פשוט "אובד", "אבוד" בצער ובכאב, ברגשות אשמה ותסכול, אז יש לו צורך לחפש משככי כאבים

אדם הוא לא רק הבשר, העור והעצמות, אלא החלק הרוחני שבו, ואת זה אי אפשר לקחת בכוח