חרם? לא בבית ספרנו. כך נחנך את ילדינו ונמנע את התופעה האיומה

מדי פעם עולות לכותרות חדשות מזעזעות על חרם או בריונות בקרב תלמידים, והנזקים הנוראיים שנגרמים מחמת כך (שזה גורם מרכזי לפוסט טראומה אצל נפשות רגישות). זהו נושא שצריך להעלות למודעוּת, וזה מתחיל בבית, לעורר את הילדים להאיר פנים לחבריהם, ולא לאפשר כאלו עוולות. זה אלף-בית של צורת אדם, עוד לפני היותנו יהודים ובני תורה.

בפרשה שלנו יש פסוק שמדבר על צורת הכרובים שהיו על ארון הברית: "וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה... וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו" (שמות כ"ה, כ'). ראיתי במפרשים שלא מדובר כאן רק על הוראה טכנית כיצד לבנות את ארון הברית, אלא יש כאן גם הוראה מעשית עבורנו: כל אדם מישראל צריך שיהיו בו שתי התכונות: "פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה", כלומר שהאדם צריך לשאוף למדרגות נעלות, ושיהיו פיו ולבו מכוונים לשמים; אבל יחד עם זה "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו", שהאדם צריך לראות את אחיו בצר לו ובמצוקתו, ושיהיה תמיד מוכן לעזור לו. שתי תכונות אלו קשורות האחת בחברתה. זה יסוד גדול עבורנו. היחס שלנו לעבודת ה' באופן רציני לא אמור לסתור את הלבביות, האכפתיות והנשיאה בעול עם חברינו, להיפך. יש סיפורים רבים על גדולי ישראל, שהקפידו ודקדקו במצוות, ושאיפתם לצמוח ברוחניות, ללמוד בהתמדה ולדקדק במצוות, גרמה להם לדקדק גם בעבודת המידות, האכפתיות, הנשיאה בעול, תשומת הלב לפרטים הקטנים וההידור גם בזה.

אם ננסה להתקדם שלב, אנחנו צריכים גם להנחיל לילדים שלנו את הרצון להשקיע בשתי הזירות האלו. תפקידנו כהורים אינו רק לעזור לילדים שלא להסתבך, אלא לנסות להרים את נקודת המבט של הילדים מעל טרדות היומיום, ולנסות להצית ולעורר אצלם שאיפה לגדלוּת והכרה שיש בהם ניצוץ קדוש. בכל ילד וילדה יש אור מיוחד, ותפקידנו לעזור להם לזהות אותו, להאמין ביכולות שלהם, ולשאוף גבוה. זה מחייב להרבות בעידוד ולייקר כל מעשה ורצון טוב שלהם, וזה הבסיס להכרה גם בצלם אלוקים שבחבריהם.

במקביל, צריך לקדם יחס לבבי אל הזולת. ילדים נוטים להיות תחרותיים, הישרדותיים, אגואיסטים ואגוצנטריים. יש גיל שזה נורמלי, אבל תפקידנו לעזור לילדים שלא להישאר תקועים בשלב הזה. זה מחייב הרבה דוגמה אישית, הרבה תפילה והרבה דיבורים על אהבת ישראל, ערבות ואכפתיות. אני נוהג ללמוד בשולחן השבת את הספר "שמירת הלשון" של החפץ חיים, שמאריך מאוד לנסות להשיב את היסודות האלו אל הלב, ותמיד כדאי למצוא עצות ותחבולות להתחזק בזה. למעשה, יש פסוק מפורש בהפטרה שלנו (מלכים א' ו', ז'): "וְהַגַּרְזֶן כָּל כְּלִי בַרְזֶל לֹא נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ", וכן בכל בית יהודי יש קולות מלחמה שראוי להימנע מהם: ציניוּת, שמות גנאי ויחס לא מכבד. ילדים שגדלים באווירה כזאת הם בעלי סיכוי רב יותר לפתח חוש של אמפתיה והרגשה בצער חבריהם, וזה בהחלט מסייע להם להימנע מתופעות של חרם ובריונות, ואפילו למחות כנגדן, וזה הבסיס הראשוני למניעת טראומות שכאלו.