זה המסלול שלהם. הם אוספים ניצוצות, ומשם יחזרו, בע"ה

בסוף הפרשה שלנו מובא בפסוק ביטוי מיוחד (שמות י"ב ל"ו): "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם". הביטוי הזה טעון ביאור. איך בדיוק השעבוד הנורא שעבר העם שלנו יכול להיות מוגדר כניצול?

ה"שפת אמת" (שמות תרנ"ג) מסביר שכל הגלות באה כדי שנוציא את ניצוצות הקדושה. בזמן חטא אדם הראשון התערבב הרע עם הטוב, והטוב עם הרע, ואנחנו נדרשים לעשות בירורים כדי לקבץ את ניצוצות הקדושה האלו. בזמן גלות מצרים עם ישראל התנסה בניסיונות קשים, ובעצם בכך הם זכו לברר ניצוצות קדושה, עד שהותירו אותה כ"מצולה שאין בה דגן", וביררו את כל הניצוצות משם (ולכן עד היום אסור לעבור לגור במצרים). יותר מזה, מובא בספרים בשם האר"י הקדוש שזה סוד כל הגלויות, וזה עומק בקשתנו בתפילה: "וקבצנו מארבע כנפות הארץ" – אין הכוונה רק שהיהודים שגרים בחו"ל יעשו עלייה לארץ הקודש, אלא שנזכה לקבץ את הניצוצות שלנו, האבודים.

בספר "ליקוטי הלכות" (הלכות ברכת הריח, ד' מ"ה) לקח המחבר את היסוד הזה עוד שלב, וכתב שזו בחינת כל הירידות והנפילות שעוברות על כל אחד מישראל, לפי בחינתו ומדרגתו, עד שיש הרבה שנפלו עד עמקי תהום תחתיות, אשר נדמה להם כי אפס תקוה חס ושלום, כי יש כמה וכמה ניצוצות הקדושות שנפלו לעמקי עמקי הקליפות מאוד מאוד, ומחמת שמונחים ביון מצולה בעמקי תהומות מאוד מאוד, בוודאי אין מי שיכנס לשם להעלותם. ועל כן, עכשיו, בסוף הגלות, באחרית הימים, בעקבתא דמשיחא, יש מי שנופל על ידי חטאים, למקום הרחוק מהקדושה, ומזדמן אדם שחטא עד שנפל לשם חס ושלום, ואזי מתדבקים בו כל אלו הניצוצות, והוא מעלה אותם משם". אין ייאוש בעולם כלל!

צריך לסייג: לא מדובר כאן בהמלצה להגיע לתהומות האלו. ממש לא. לכתחילה צריך להתרחק משם, ולהתפלל על זה, ש"אל תביאני לידי ניסיון". אבל יש נשמות שעבורן המסע הזה הוא מחויב, כי בשורש נשמתן יש להם ניצוצות לאסוף דווקא משם. וזו כף זכות עצומה על אותן נשמות נידחות, שמחייבות אותנו להתאזר בסבלנות, לא להתייאש מהן, חלילה, אלא להיפך, לקשור אותם בעבותות אהבה, כי דרך האהבה אנחנו מחברים אותם אלינו ומאפשרים להם לצאת מהתהומות האלו. מדובר כאן בסט כללים מיוחד, שאינו סותר את סט הכללים הרגיל של חינוך קלאסי, עם איזונים מסוימים בין "שמאל דוחה" ל"ימין מקרבת", כאן יש נשמות אחרות, במצבי סיכון, ולכן עבורן יש סט כלים אחר. אם נוכיח, נרחיק ונדחה אותן, הן עלולות להיאבד לנצח. כדי לסייע להן להתקדם, שזו מטרתנו בחינוך, עלינו להרבות באהבה, "עבותות של אהבה". ‏עם הרבה כלים ופרקטיקות מעולם הקירוב, קירוב קרובים, באהבה ובנועם, בכבוד ובידידות, ועם הרבה קבלה. כך נוכל לסייע לנשמות האלו במלאכת בירור הניצוצות שלהם. למרבה הצער זו דרך לא קלה ולא קצרה, אך קצרה ועדיפה פי כמה מכל האלטרנטיבות המסוכנות יותר. ואז, אחרי שייאספו את הניצוצות מאותם תהומות, זה מה שייתן להן את הכוח לחזור, בעזרת ה'.