כשלמדתי לרכוב על אופניים: צריך רק להתחבר לתשתית שקיימת אצלנו בנפש

אני זוכר שאבא שלי לימד אותי לרכוב על אופניים. הרגע שבו הוא הוריד לי את גלגלי העזר, ואני ניסיתי להתקדם, ואבא שלי רץ לידי, כדי לתמוך בי שלא אפול, תמך מימין, תמך משמאל, עד שבסוף תפסתי את העניין והצלחתי לרכב לבד! וואו, זה כבר היה מזמן... ובכל זאת יש לי זיכרונות מהרגעים האלו. כמו כל ילד, גם אני נפלתי קצת בהתחלה – אבל בסוף זה קרה, בסוף תפסתי את העניין. ברוך השם.

אני זוכר שאני לימדתי את הילדים שלי לרכוב על אופניים. לזכותם יאמר שהם תפסו את העניין מהר יותר ממני. הסיבה שהייתי כל כך בטוח בעצמי שאצליח ללמד אותם, היא כי כבר נוכחתי בעצמי שבסוף – תופסים את זה. יש לנו באוזן מערכת שלמה של שיווי משקל מדויקת. כל מיני קריסטלים בתעלות האוזן, שזו מערכת שמוטבעת וצרובה בנו, ורק צריך להפעיל אותה, כי התשתית קיימת, ולכן ידעתי שגם הם ילמדו ויתפסו את זה בסוף.

לא רק לרכיבה על אופניים יש תשתית פנימית. גם לנפש. יש בנו עוד מערכות שמוטבעות בנו, וזה מרגיע שלא צריך לייצר יש מאין, רק להתחבר לתשתית קיימת. מערכת האמונה, לדוגמה. כל ילד זוכר רגעים של תפילה מהלב, במיטה לפני השינה, או סתם ברגעי משבר. זה מוטבע בנו. גם ילדים שלא גדלו בעולם של אמונה מספרים על רגעים כאלו. האמונה מוטבעת בנו, ורק צריך לא להרוס אותה, רק צריך ללמוד להשתמש בה, להכניס את השריר הזה לכושר, כי הוא קיים!

עוד מערכת שמוטבעת בנו היא האמונה שיהיה טוב. גם אם עכשיו קשה, וגם אם הישועה לא נראית באופק, ירשנו ב-DNAהיהודי שלנו את האמונה שאסור להתייאש, צריך להתחזק בתקווה, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם - אל ימנע עצמו מן הרחמים" (ברכות דף י'). אפשר להביא לזה ראיות ומקורות רבים, מאברהם אבינו ומכל האבות הקדושים, מיציאת מצרים, מפסח שני ומאינספור פסוקים בתנ"ך ומאמרי חז"ל שחזרו והדגישו את היסוד הזה.

נכון, לפעמים זה לא קל, והנטייה לפסימיות מובנת. אבל כבר אמר מי שאמר שאין לנו המותרות להתייאש, חייבים להתחזק בתקווה שיהיה טוב, לשאוף אליו, לייחל לו ולדעת שאנחנו עושים עד היכן שידנו מגעת, אבל בסוף עוד יהיו ניסים. ההיסטוריה של העולם תגיע ל"הפי אנד", כל הקצוות ייסגרו, ויכירו ויראו כל העולם שיש דין ויש דיין, ואז נבין למה כל נשמה עברה מה שעברה, ולמה זה הכל היה לטובה.

בחינוך מתבגרים, זה לקח שחייבים לזכור ולהזכיר לעצמנו, כדי לא להתייאש בזמנים הקשים. זה מסר שצריך לחזק את האישה או את הבעל ברגע המשבר שלה / שלו. זה מסר שחייבים לדבר עליו בבית, כדי לתת כוח לילדים שלא להישבר ולא להתייאש. כמו שאנחנו לא מתייאשים, כך הקב"ה לא מתייאש מאיתנו! והחלק הטוב: זה מוטבע בנו, לא צריך לייצר יש מאין, רק לתרגל את זה קצת, והמערכת חוזרת לעבוד, ולייצר תקווה, אמונה ואופטימיות להמשך.