נוער מתמודד
להיות שָׁאִיל: כל ילד צריך לדעת שיש לו לפחות אדם אחד בעולם שאפשר לשאול אותו
לא תמיד יש לאבא או לאמא כל התשובות, וזה בסדר. תמיד אפשר לברר אצל מישהו שמתמחה יותר בתחום הזה. אבל עצם השיתוף מנטרל 90 אחוז מההסתבכויות
- הרב דן טיומקין
- פורסם י"ג אייר התשפ"ו
שמעתם פעם את המילה שָׁאִיל?
לא שהיד, שָׁאִיל. אדם שמשדר שאפשר לשאול אותו.
בחינוך זה ממש הכרחי: הרבה פעמים ילד נתקל באירוע מבלבל, צצה לו שאלה קצת מביכה. אולי הוא נפל, משהו לא נעים. קורה. מי יכול לעזור לו לברר את העניין? כמה אפשרויות:
* אם ילד לא משתף אף אחד, זה הכי מסוכן. הוא עלול להיתקע בכל מיני לופים, עיוותי חשיבה שיכולים לזרוק אותו למקומות לא טובים.
* אם הוא ישתף מישהו שאחר כך ישתמש במידע הזה נגדו, לבייש אותו, להשפיל אותו, לסחוט אותו, זה גם פתרון נורא שעלול להפוך לטראומה של ממש.
* אם הוא סתם ישתף חבר שיענה לו על פי קוצר דעתו תשובות של הבל, זה גם פתרון רע שיכניס אותו לבלבולים.
* אם הוא ישתף את אחד ההורים, זה הכי טוב. כי הם באמת אוהבים, ובאמת ינסו להיטיב ולעזור!
כדאי לומר: "כל הכבוד ששיתפת". וחוץ מזה, השאלה נכונה, לא נבהלים ממנה, אבל ב"ה, יש תשובות. עצם השאלה – מעידה על נקודת אמת של בירור, של אכפתיות, וזה מבורך. לא תמיד יש לאבא או לאמא כל התשובות, וזה בסדר. תמיד אפשר לברר אצל מישהו שמתמחה יותר בתחום הזה. אבל עצם השיתוף מנטרל 90 אחוז מההסתבכויות.
גם אם מדובר בילד שמשתף בעבירה שהוא נפל בה, לא כדאי להיבהל. גם כאן עצם השיתוף הוא תעודת כבוד להורים, ואפשר לענות ולדבר על מצוות תשובה, שתמיד מועילה, ולכן כמה חשוב לא להתייאש, כמה חשוב לא ליפול, כמה חשוב להמשיך קדימה. אלו דיבורים שלפעמים חבר עם הֶקְשֵׁר וידע מוגבלים יותר, או כוונות פחות טהורות, עלולים לפספס, ולהשאיר את הילד בתחושות אשמה, בושה, דאגה וייאוש. וזה מסוכן!
עיקר הבעיה, שבמקרים רבים הילד לא מרגיש נוח לשתף. הוא חושש שנכעס, שנאשים, או סתם שאין לנו זמן בשבילו. לכן כל כך חשוב לומר לילדים: אפשר לשאול אותי, אפשר לשתף. חשוב גם לשדר את זה, לייצר את האמון הזה, כי יהיו אירועים קטנים של מבחן עבורנו, לראות אם באמת אנחנו מתכוונים לזה. כדאי גם ממש לְפַנּוֹת זמן קבוע לשיח אישי, רגשי, פתוח, בלי טרדות, בלי טלפונים תוך כדי, בלי סידורים על הדרך. כל הורה צריך לשדר לילדים שלו: אני שאיל. אפשר לדבר איתי.
האמת היא שכדאי לשדר זאת לא רק לילדים שלנו, אלא גם לתלמידים. כמה מורים (ומורות) שיתפו אותי בשגרת פגישות אישיות כאלו, עלו דברים חשובים, שהצליחו לחסוך תסבוכות שלמות. עצם הערנות והמודעות לילד שפניו אינם כתמול שלשום, ושיחה קצרה, בתחושה נינוחה ש"אפשר לומר לי הכל", הצליחה לחלץ סודות ולפעמים הובילה להצלת נפשות ממש, ואני לא מגזים!
לסיכום, כל ילד צריך לדעת שיש לו לפחות אדם אחד בעולם שהוא שָׁאִיל עבורו. הורה. מחנך. מישהו שאפשר לבוא אליו עם כל שאלה. אשרי מי שזוכה להיות הכתובת הזו, ובכך זוכה להיות שליח טוב לחסד אמיתי!
