הכוח לקבל: מה גורם לאנשים לסרב לעזרה שהם זקוקים לה?

זוכרות את האבא של התלמידה האהובה, שסירב בתוקף לקבל עזרה כספית על אף שבבית לא היה אוכל? באותה שיחה ניסיתי לשתף מעומק לב באמונה שלי, אמונה אמיתית בכך שאף אחד לא בחר ולא בוחר בניסיון שהקב"ה שולח לו. הבחירה היחידה שיש בידינו היא מה לעשות עם הניסיון.

האם הקב"ה מבקש מאיתנו ברגע כזה להעמיד במרכז את הבושה או את חוסר הנוחות שבבקשת עזרה?! האם הקב"ה מבקש מאיתנו להמשיך להתמודד לבד, ולגרום גם לילדים להתמודדויות קשות מאוד ומיותרות, שנוספות על ההתמודדות המקורית, כמו החולי של האם?! או שמא הקב"ה מצפה מאיתנו לבוא בענווה ובביטול גמור, ולומר: "לא אני בחרתי בניסיון. הקב"ה שלח לי אותו. ואם יש אנשים טובים בדרך שיכולים לתת לי / לילדים כוח לצלוח את התקופה בשלום ובמינימום נזקים, זה מה שאעשה"?

כמובן, איני אומרת את זה ממקום שיפוטי. חלילה. מי אני שאשפוט אנשים יקרים ואהובים, שנמצאים גם כך בקושי גדול וצריכים להתמודד גם עם הרגשת החשיפה, הסרת הסודיות, בקשת העזרה וכו'.

התמודדות איננה בהכרח התמודדות כלכלית, כמו שציינתי לעיל. זה עשוי להיות כל משבר שחווה אחד ההורים וגורם למצוקה בבית. זה יכול להיות הורה / ילד שזקוק לעזרה לימודית / רגשית / נפשית, זה יכול להיות אפילו מבוגר בודד שלא משתף בתחושות שלו, כי "לא נעים להפריע", או ילד מתמודד שההורים שלו מבינים ש"משהו לא טוב קורה כאן", ולמרות זאת לא פונים לעזרה.

זה כואב, כי פעמים רבות הנזקים שנוצרים מהיעדר קבלת העזרה רבים וקשים יותר מההתמודדות עצמה, וכשחוזרים למסלול – נאלצים "לשלם" בריבית על כל רגע כזה של בושה מיותרת.

למה, למעשה, אנחנו נמנעים מלבקש עזרה בשעת מצוקה?

בושה ופחד מסטיגמה – חשש שניתפס כחלשים או כלא מוצלחים מספיק.

רצון בשליטה – התחושה ש"אם אבקש עזרה, אאבד שליטה".

נרמול המצוקה – בעבודתי עם נוער בסיכון פגשתי גם הרבה מקרים שבהם המשפחה התרגלה למצב קשה, עד שהוא נתפס כ"רגיל", ולכן לא היה מזוהה כבעיה.

חוסר אמון – אמונה ש"ממילא אף אחד לא באמת יעזור".

עומס רגשי – כשקשה, גם פנייה פשוטה דורשת אנרגיה, ולא תמיד יש כזו...

ואם אני פוגשת אותך כעת ברגע שבו את נדרשת לעזרה חיצונית (ורק את יודעת, בתוך הלב, אם באמת יש צורך), אני כאן להזכיר לך: בקשת עזרה איננה סימן לחולשה, אלא לבגרות, ענווה ואמונה. ובעולם שבו יש גלגל חוזר, לפעמים את זו שתיעזרי, ולפעמים את זו שתתמכי באחרים. תני לקב"ה לנהל את העניינים, קבלי עזרה ושמרי את הכוח שלך. יום יבוא ואת תרעיפי אותו חזרה הלאה למי שיצטרך.