גולשים כותבים

אולי זה העניין. פתאום אני בת חורין, פתאום אני חופשיה, וואו .את מבינה מי חנוק ומוגבל באמת. נכון, אני, לפני כמה שנים טובות

"אם פתאום אני עושה משהו שלא לטעמם, הם בוחרים לזרוק את כל אחוות האחים בפוסט/טוקבק/מילים פוגעניות בשעת מריבה. זה בסדר. אני עדיין אמשיך לעזור לכם ולאהוב אתכם": הפוסט שכתב מנטור בשם אמיל רוזנבלט על רקע בחירות 2019, יגרום גם לכם להתרגש 

על מה אנחנו שמחים כל כך כשמתקרב חג הפסח? על הכוח הגדול של האחדות

אצלי במשפחה, מצלמים את סדר פסח באייפון ושולחים תמונות מהאוכל שיצא לאמא, ומעלים לסטורי. אנחנו יחידת הקומנדו

אמרתי לו: תקשיב, חבר, אני לא עוזר לאשתי. הוא הסתכל עליו ואמר: מה, אתה עושה ממני צחוק? הרגע עשית כלים

אחרי כמה שניות, נזכרתי שזה לא ממש ככה, אז הוספתי כמה מילים, כדי שזו תהיה אמת ממש: "אה, הנה פרט זניח: זה היה בשנה שעברה"...

אם את מנהלת עסק ומתחילה לחשוב על ההכנות לקראת הפסח – המאמר הזה בשבילך. איך תנצלי את המשאבים העומדים בפניך בצורה היעילה ביותר?

יש כל כך הרבה ביקוש למאמנים ולמאמנות. אז במקום לבזבז כסף, פניתי למאמן האישי הטוב ביותר בעולם

הגם שאת אמא לפעמים זה מרגיז, העובדה שכל היום הילד סביבה ועליה, ודבוק - על השם תמיד אפשר "להרגיש בנח", כי זה בעצם מה שהוא רוצה. דבקות וקרבת אלוקים לי טוב

בואי. אני מתחננת לעצמי. אליה. בואי בבקשה. ומשהיא לא עונה, הכעס בי גובר ואני נעמדת לידה. בואי כלה

כל אחד מאיתנו סוחב תיק של תלאות, עליות, מורדות, כישלונות, מכשולים וניסיונות. אבל אני נזכרת שאני לא לבד פה

יש מי שיש לו מנוע של מכונית, יש מי שהמנוע שלו מתאים למשאית, אחר קבל מנוע בנפח של רכבת או טנק. כל אחד יכול לנצל את כל כוחותיו, הגם שמדובר במנוע של אופנוע - כמו משה. מאמר לז' באדר

ידידי היקר, אני מבקש ממך לקרוא עד הסוף, גם אם בתחילה הדברים לא נראים ומדברים אליך, אולי בהמשך הקריאה תגלה דברים חדשים ומעניינים, הסתכלות מזווית קצת אחרת על המציאות, מבט אחר

"גנץ ולפיד התחבקו אל מול המצלמות והקהל". סליחה? סטופ. מישהו רואה פה קהל? יש לכם מושג בכלל מה זה "קהל"?! על פרשת ויקהל, קיבוץ גלויות וחיבורים

ככל שאתה עומד בהתחייבויות הכספיות שלך, מגדילים לך את מסגרת האשראי, ונקודות הקרדיט שלך גדלות. כך זה גם אצל הקב"ה

ר', גולשת אתר הידברות ואם לארבעה, מספקת לנו הצצה חד פעמית לעולמה של "נושרת" לשעבר. קראו את הטור ששלחה אלינו

אני רואה אותך בחיבוקים של סבתא, אני רואה אותך... בעיניים של אנשים כשעושים עבורם משהו נוגע ללב, אני רואה אותך בחברת שיחה עם חברה קרובה

האור פה זורח בלי שום חשמל. אמתי. והכי אירוני – יש כמה אנשים מוזרים שקוראים למוארים האלה "חשוכים"

שמוליק הוא ילד קופצני ומתקשה ללימודים. למורה שלו זה לא מפריע, אך אז מגיע מורה מחליף וקשוח. שנים אחר כך, הם נפגשים שוב

רוצה לחזור הביתה. לא לראות את הרציף הזה יותר בחיים. אבל אם הרכבת שלי תבוא פתאום? אסור לי לפספס שוב. כבר למדתי לקח

כשהביעה משאלה וכיבתה את הנרות, כל מה שהיה לה בראש זה חלום די פשוט, שבו אמא נותנת לה יד, מחייכת אליה, מדביקה לה נשיקה על המצח ופשוט, בנחת, נכנסת איתה לגן

מיד לאחר הצעקה הבאה שיצאה מגרונו, "אללה אכבר", החריתי-החזקתי אחריו בקול שמנסה להישמע נלהב, "אללה אכבר". לא ידעתי שזה עוד יציל את חיי

30 שנה הוא היה טכנאי רנטגן, אבל פוטר מהעבודה. אחרי שנתיים הוא סופסוף השיג ראיון עבודה, אבל הפסיד את האוטובוס. חבר הופיע ולקח אותו "טרמפ", אבל אז – תאונה... ומה הלאה?

יש לנו כרגע הראש, הפוטנציאל בשלמותו. הכל פתוח, ואפשר להתחיל מחדש. אחר כך נגיע גם להישגים

בכל יום מחדש אנחנו מכניסים "מטבעות" לנשמתו ורוחו של הילד שלנו. בדיוק כמו לאגרטל

מזמן הגיע הזמן לעצור את הסיבובים באוויר, ופשוט להחליט. רק שבינתיים אני מעדיפה לחלוט לי כוס תה

"למה? למה האנשים הללו ירדו מהרכבת בכל מיני תחנות? למה הם לא המשיכו עמנו?". מוקדש לעילוי הנשמות הזכות אפרת וצביקי גינזבורג זצ"ל

זה לא שלא הכינו אותי לפני. תמיד שמעתי על אחרי הלידה. הורמונים שצונחים ולילות לבנים. אבל אנה אני באה? על תחושות שלאחר לידה

ברגע אחד, ההנאה הפכה לסבל גדול. כאבים, ניתוח, פיזיותרפיה... החלטנו להודות לה' על הכל. אחרי תקופה של טיפולים וניתוחים, חזרנו לחיים. תודה לה'

האמנם לא היה כדאי לוותר? להסתפק במה שיש? כל החששות נמסו ברגע אחד, והתמלאתי באהבה שלמדה אותי משהו על אהבת ה' אלינו