גולשים כותבים
מצאתי תופרת שתתפור את הפרוכת, השארתי אצלה את הבד – ויותר לא חזרתי
היתמות משני הורי, הנישואין הטריים והילדים הרכים השכיחו ממני את הבד ואת ההבטחה. וכשנזכרתי, כבר לא זכרתי אצל מי השארתי אותו. ככה חלפו השנים
למה דווקא כשיש לי הכל, אני מרגישה שאין לי כלום?
הרגשתי בתוך חושך, ואני הוא הכוכב היחיד שנופל. במשל, כאן הייתה ההרגשה שמישהו כמו משה רבנו חייב "למשות" אותי מתוך ה"מצרים" שהייתי שבויה בו
הרצון המרכזי של האדם: להידבק בה' ובתורתו
המטרה המרכזית שהאדם מכריז עליה בחג השבועות היא הרצון להיות עבד ה', הרצון להידבק בו מתוך ביטול מוחלט לרצונות האישיים שלו, ולרצות לא להיפרד ממנו בשום מקרה ומצב
בואו נעצור. ננוח. ואז נחזור לשגרה קצת אחרת
הכול היה פתאומי. כהרף עין. בלי הודעה מוקדמת. בלי תכנון, בלי שליטה. אז מה עושים עכשיו? איך חוזרים לעצמנו?
אם אין לי בעל ואין לי ילדים – האם ייגרע חלקי בתורה?!
חלקנו בתורת ד' הוא מעצם היותנו בנים למלך מלכי המלכים. הזכות שלנו בה הוא כי קבלנו אותה! כי אנו מהווים את שלמות האומה! בלעדֶיך או בלעדַיך נשמת האומה תהיה חסרה
בזכות הקורונה – עוד נרוויח הרבה
דווקא מהמציאות שנכפתה עלינו כתוצאה מסיבות לא הכי נעימות, יוצאים דברים חיוביים. בואו נישאר עם כמה מהם
אולי המרואיין היה נתן גושן, אבל הקול היה שלי
נתן גושן ענה: "למה את מדברת בשמן? לכי תדעי, אולי הן מחכות שנעשה תהילים יחד אחר כך בקבוצה?". מודה שצחקתי, אפילו בקול. זו הייתה תשובה שנונה ביותר. אחרי הצחוק הגיעו השאלות
מכתב לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי
"ניפגש בשנה הבאה אי"ה". הוא מסתכל עלי במבט מזוגג ואומר: "לא, לא ניפגש", "וכך, מדוע?" אני שואל בתמיהה. "אני חולה במחלה סופנית, נותרו לי עוד שבועות מס' לחיות, כאן על פני האדמה.. שנה הבאה אהיה במקום מסוג אחר..."
היום, אנחנו קורנים - בזכות הקורונה!
הקורונה באה ללמדנו שאנחנו בעולם הזה. לא נושמים, אלא מונשמים. לא משגיחים, אלא מושגחים. לא בוראים, אלא נבראים. קראו נא והפנימו
אנחנו מקשיבים להוראות – אבל למה למלך העולם לא כולם שומעים?
אנחנו פוחדים מהנגיף שמשתולל, מקשיבים להנחיות משרד הבריאות, אבל מה עם ההנחיות שבורא עולם נתן לנו לפני אלפי שנים, מאז מתן תורה?
קורונה, השגת את המטרה. למדתי. את יכולה בבקשה ללכת?
למדתי להודות, להעריך, להתפלל, לשמוח, להיות רגועה, לעבוד על מידת הביטחון והאמונה שהכל לטובה. עכשיו את יכולה ללכת
משבר הקורונה הראה לנו כמה אנחנו רחוקים מללמוד
הקדמה, המדע ושאר הפיתוחים בכל תחומי החיים גרמו לאדם להאדיר את שכלו, להבין שהוא אחראי ושולט על הנעשה בתחומו ומחוצה לו... את מה שקדם לקיומו, קבל כמובן מאליו
חשבנו שאנחנו יודעים מה טוב בשבילנו. אז חשבנו
הוא הגיע, השליח. יצור זעיר, לא נראה בעין אנוש, דמוי כתר כזה ששמים על הראש. הזכיר לנו שיש מלך, מנהיג לעולם, והוא שולט ומחליט על כולם
"אבא, החזרתי לך שתי נשמות. תשלח לי נחמה"
היא עברה לידה שקטה וגם אבדה את אביה, אבל היא המשיכה תמיד להתחזק באמונה. ואז, הקב"ה שלח לה נחמה
זה לא הם, זו אני. לכי תסבירי להם
הקב"ה קורא לנו לשיחה. אישית מאוד. יש שיחות, מזכירה לי חוה, שאי אפשר לנהל אותן בטלפון או בחוץ. צריך להיכנס הביתה, לחדר הכי פנימי, ולסגור חזק את הדלת
כרכרות פאר לתינוק, חתונות מפוארות: הרהורים כואבים בעקבות רמת החיים הראוותנית
מכתב שפורסם בעילום שם, מצביע על תופעה כואבת שפשתה בציבור: חיים ברמת חיים גבוהה, בלי פרופורציה להכנסות. המילים מדברות בעד עצמן
לבד – זה תמיד ביחד!
בתוך אינספור ניסיונות הריצוי שלו את האחר, בתוך רצונו השקרי לעמוד בכל קנה מידה חברתי - הוא אינו מסוגל למצוא את עצמו בעצמו
טור פרידה מצמרר מהרב טורצ’ין, אב ל-14 שנפטר מקורונה
ר' חיים אהרן זצ"ל היה ה'אוהב ישראל' של השכונה שלנו. אסף מהברזלים, כתרים שהושלכו לצד והוא קשרם לבורא עולם, חיבק את הילדים האלו, נסע איתם לסוף העולם, רק כדי שהם יחייכו שוב, רק כדי שהם יאהבו שוב, את התורה, את הדת, את המצוות, ובעיקר שיאהבו את עצמם. טור פרידה מהרב שנפטר בגיל 48, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה
הטור המאויר לימי הקורונה: כשהילדים יצאו לחופש הגדול 3 חודשים לפני הזמן
אם זה כמו זמן המבול - ארבעים יום - אני מוכן לחתום עכשיו! אבל אחרי הערכת מצב, זה נראה שזה דומה יותר לזמן השעבוד במצרים... אז מה עושים עם הזמן הזה?
המקור האמיתי לנגיף: שנאת חינם
אני ממש לא מפחד מהקורונה, אני מפחד מהשנאה. כי מה שיכולה שנאה לעשות, אף נגיף בעולם לא יעשה, וזה מתפשט הרבה יותר מהר
משמירת שבת אחת - לשמירת שבת של 14 נפשות, ולהצלת נפשות
החלטתי שאני רוצה לשמור שבת: משמירת שבת אחת לשמירת שבת של 14 נפשות, ולהצלת נפשות לרוב. מרגש
לזאת שסטרתי לה בים
היום, כשאני כבר אישה בוגרת וברוך ה׳ בתהליך של תשובה, אני יודעת בברור שעשיתי לך עוול, שהלבנתי את פנייך בפני רבים, ושמעשה כזה פשוט לא עושים
משל על תינוק שנולד לתוך מציאות הקורונה: מתי תצא מזה?!
תנו לנשמה שלכם לצמוח, בזמן של צמיחת האביב. תכינו אותה לקראת חג הגאולה. אל תהיו כמו התינוק שנולד בימי הקורונה, והתקשה להיפרד מההרגלים הלא-טבעיים
גם אם הוא אשם בכל, הוא עדיין אח
למה נשארתי ליד אשי המאושפז למרות העובדה שהוא גרם לפציעה במו ידיו? את הנמשל כמעט שלא צריך להסביר
מי קבע מה זה "חייב"?
בתקופה הזו גיליתי מה באמת חייבים, ומה רק דמיונות שלי
מדהים: כך הצילה הנתינה את האישה מבידוד
מאמר מיוחד לנוכח הזמן בו אנו נתונים, עם סיפור מדהים מהימים האחרונים: כך נצלה האישה מבידוד ברגע האחרון בזכות מידת הנתינה
"אני יודע מה זה פסח. סבתא שלי היתה יהודיה"
שליח חב"ד בבוליביה מספר על הניסים שמלווים אותו בדרך להביא מצות לכל יהודי הקהילה
תפסיקו כבר לחשוב שאתם יודעים הכל
דברי סנגוריה חמים שכתבה אישה חילונית על המגזר החרדי. שווה לקרוא
איך ייראה ליל הסדר הזה, כשכל אחד נמצא לבד?
"אז ערכתי אז הסדר עם עצמי, לבד. מה אומר לך, זה היה הסדר הגרוע והמריר ביותר שחוויתי מעודי. פשוט ישבתי ובכיתי לאורך כל הערב. הרב, עשיתי את הדבר הנכון? יצאתי ידי חובה? אפשר בכלל לקרוא למה שעשיתי סדר פסח?"
עדיף שכל אחד יקבל על עצמו לשפר את ארבע האמות של הלב שלו
הרב יהודה פורטל, תלמידו של הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א, שייסד את בית כנסת "שערי החיים" באילת, משתף במתרחש בקהילתו בעיר הדרומית בימים אלה