יש הרבה "עמלקים" בחיים שלנו

השבוע היתה פרשת זכור,

בה כל עם ישראל נזכר וזוכר לעד

את כל אשר עשה לו עמלק.

את כל מה שנעשה בדורות הקודמים,

כל הרוע שהופנה כלפינו, השנאה.

כל מה שהיה נראה טוב, והתגלה בסוף כרע.

כל מה שעמלק עשה לישראל ביציאתם ממצרים.

הם ניסו לצאת, כבר היו רגל בחוץ,

אבל עמלק לא הרפה.

"ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים..."

בשבת הזו, שכולם לבושים בלבן,

הולכים לשמוע את מחיאת זכר עמלק,

אני נזכרת דווקא בדברים אחרים.

נזכרת במלחמה שלי עם עצמי,

במלחמה שלי עם הסביבה.

לא... לאו דווקא אני ישראל והשאר עמלק.

יש הרבה "עמלקים" בחיים שלנו

כל אחד ומה שהוא קיבל, מה שהנשמה שלו בחרה.

אני נזכרת בניסיונות הכי גדולים שלי,

נזכרת באלו שעמדתי בהם, ובאלו שאקבל כוח ואעמוד גם בהם.

נזכרת שלכל אחד יש מכשולים,

כל אחד מאיתנו סוחב תיק של תלאות, עליות, מורדות, כישלונות, מכשולים וניסיונות.

ובעיקר נזכרת שאני לא לבד פה,

עם ישראל גבר על עמלק, ועל עוד אלפים כמותם...

"גם כי אלך בגיא צלמוות לבדי לא אירא רע כי את עמדי"

זוכרת שאבא של ישראל, גם אבא שלי.

שלא קשה לו לתת לי שמחה והצלחה,

שלא קשה לו לעזור לי להתגבר על ניסיונות.

שכמו שהוא מציל את עם ישראל באופן כללי,

הוא מציל גם אותי,

מהמלחמה הפרטית שלי, מהניסיונות והקשיים שלי.

פורים שמח!