מה בעצם שמח כל כך בחודש חדש?

חודש טוב. תתחדשו!

חשבתם פעם מה זה להתחדש? נעליים חדשות הן לא באמת כאלה, הרי הן היו קיימות קודם בחנות, ולפני כן בקונטיינר ובמפעל.

חידוש אמיתי הוא רגע הגילוי של מציאות שהייתה נסתרת קודם.

היום, בראש חודש, ובפרט בחודש כסלו, יש לנו ההזדמנות: הנשמה מתחדשת, ופותחת לנו אינסוף אפשרויות.

אז מה חשוב יותר בחיים - הזדמנות חדשה, או תיק הישגים?

איך מצליחים להתחדש מדי בוקר? ומהו הרכב האוויר החדיש בדור שלנו?

תינוק חדש נולד.

בשעה טובה. איזה אושר. כל הסבתות והדודות הלחוצות מתעדכנות מידית, ההכנות לברית בעיצומן, מתנות זורמות מכל עבר והיולדת המאושרת מחזיקה באי אמון את האוצר הקטן, הלא הוא היצור אדום הפנים, שקט, עצום עיניים ובקושי זז.

שניה, מה הולך פה?! מה השמחה הגדולה הרגע, בדקה שהגיח לחלל העולם?

חכו קצת שיגדל, שידבר מילה-שתיים לפחות, שיצמיח שיניים, שיפגין חוכמות ויכולות, שנראה באמת למי הוא דומה באופי או ביופי... אז נערוך מסיבת חומש צוהלת. מה יש לנו פה הרגע?!

התשובה היא שיש לנו הכל. בשלושת הקילוגרמים וחצי האלה טמונות כל ההתפתחויות והיכולות שיתגלו אי פעם בהמשך חייו, בשלבים השונים.

לכן אין שמח יותר מהיום הזה של הלידה. של התחלת מציאותו העצמית של הילד.

* * *

חודש חדש נולד.

מתקרבים שוב לראש חודש. ועוד איזה חודש, כסלו (=גילוי המכוסה).  חודש של חנוכת בית המקדש. של גילוי השמן. של י"ט בכסלו, ראש השנה לגילוי החסידות ופנימיות התורה.

מה שמח כל כך בכל ראש חודש, עד ששובתים בו ממלאכה ומוסיפים בסעודה? הירח רק נולד. בקושי רואים אותו.

אבל זה בדיוק העניין. יש לנו כרגע הראש, הפוטנציאל בשלמותו. הכל פתוח, ואפשר להתחיל מחדש.

אחר כך נגיע גם להישגים של המשך החודש, בעז"ה, לירח המלא והזורח.

* * *

יום חדש נולד.

מזמן כבר לא תינוקת. אבל בכל יום הנשמה שלי נולדת מחדש. בוקר טוב. פקחתי עיניים פתאום. מטושטשת קצת. נשימות ראשונות. עוד לא יודעת לגמרי מה קורה, מי נגד מי. בחלום או בערות? שניות ספורות של לידה מחדש.

ודווקא בהן טמון הכל. כאן מתעוררת ומתגלה עצם הנשמה. החיבור לעצמי האמיתי- נשמתי שהיא חלק אלוק ממעל ממש.

הרגעים הכי קריטיים ביום. להתחבר לבורא, בלי הגבולות של השכל ושל המשימות בחיים. "מודה אני לפניך" - אני מודה שכל מציאותי היא אתה.

אחר כך, במשך היום, צריך כמובן לגלות את זה בפועל, בכל המעשים שלנו.

אבל אם רק זוכרים לתפוס את הדקות הבראשיתיות האלה, היום כולו נראה אחרת.

* * *

אוויר חדש נולד.

אל ביתו של רבי מנחם מענדל מויטבסק (1778) פורץ איש נסער. "רבי, אומרים שמשיח פה!". ניגש הצדיק בשקט אל החלום, מרחרח את האוויר בחוץ וקובע: לא, אין עדיין ריח של משיח".

הנשימה היא עצם החיות שלנו. אי אפשר רגע בלעדיה. וככה בדיוק צריכה לבעור בנו התשוקה לגאולה.

אמרו חז"ל- כל ימי חייך, להביא לימות המשיח! ביום ובלילה.

הרי תוך כדי שינה אנחנו גם כן נושמים... ולא מצפים מאתנו לפעולות גרנדיוזיות.

מדובר על הדברים הקטנים.

אבל חדשים.

להוסיף עוד עזרה קטנה ליהודי עם כוונה לזירוז הגאולה. צדקה, חסד.

והנה הוא בא.

עם ישראל מונים ללבנה ודומים לה, כי אנו עתידים להתחדש כמותה.

שנתחדש מהר מהר!

(על פי שיחת הרבי מליובאוויטש תשנ"ב)