גולשים כותבים

אני מאמינה שאת אלו שנתנו את חייהם בשבילנו ,שנהרגו על קידוש ה', שנלחמו בקרבות הכי קשים, רק כדי שאנחנו נוכל לחיות – לא ניתן לזכור רק לדקה אחת

לאחרונה שתי חברות טובות שלי התחתנו, בהפרש של חודשיים אחת מהשנייה. השתדלתי לתת 100% שמחה, אף על פי שבפנים אחמיא לעצמי אם אומר שהיו 10%

העניין הזה, של השינה, הוא קודם כל דומיננטי מאוד. זה הזמן בו הילד לוקח צעד אחורה מכל היום, מהגירויים, הפעילויות, הצבעים והחוויות... וזו משימה לא קלה עבורו

במשך 6 שנים היא ניסתה להיכנס להריון, ללא הצלחה. עד שהחליטה לעלות ולהתפלל בציונו של הצדיק מזוויעהל. סיפור על נס מרגש

"כנראה שיש לה איזה בעיה. אולי מישהו חולה, אולי צרה קשה אחרת". "אפשר שאחבק אותה?". סיפור מרגש מציון הרשב"י

כבר אלפי שנים מחכה לך על אם הדרך במבוכה

סילביה לא התייאשה גם כשקבלה את הבשורה המרה. עשרות שבועות של תפילות וסגולות פעלו ופתחו שערי שמים, עד שאמה נרפאה ממחלתה

אי אפשר להסביר במילים את החוויה הזאת. אי אפשר להסביר איזה ערך מטהר, מאוורר ומשיב את הנפש לשיווי משקלה יש לפנייה פרטית לגמרי ומוגנת, קבועה ומשתפת להשם יתברך

חלום על מזוזות הוביל את רחלי להפוך את העולם כדי למצוא רב שיבדוק את מזוזות ביתה. רק לאחר מכן התברר שהחלום כלל לא היה מכוון אליה... סיפור מדהים

ליאת יצאה עם משפחתה לפיקניק שהסתיים בנס. על האסון שהיה עלול לקרות, ועל המצוות שמנעו אותו

שוב ושוב שאל את עצמו דור חדד האם הוא בדרך הנכונה – ושוב ושוב הראה לו הקב"ה שהוא אכן צועד בכיוון הנכון. סיפור מרתק ומחזק

זה חיבור?! כשכל אחד מחובר לסמארטפון שלו? בואו נמגר את המכה הזו. בואו נתחבר לדבר הנכון

אני לא מלך העולם. אז מה אני יודע? מה אני כבר מבין? אני סתם עוד איש אבוד, בעולם של שחור לבן

אז החלטתי לעשות מעשה. לקחתי מחברת, והחלטתי שכל יום אני הולכת לכתוב 5 תודות. ומה קרה?

הרי כל כך הרבה פעמים האמנת, האמנת חזק, וכלום לא קרה... וכל פעם התאכזבת מחדש... אולי...בכלל... עדיף פשוט לא להאמין וזהו?

כשיש חושך ובדידות, פתאום חשים ביד חמה, לוחצת, קרובה. כזו שנותנת כאב של אהבה

אני לא צריכה לפחד מזה, אני צריכה לכסוף לזה. זה יהיה גילוי עמוק יותר וחיבור ישיר יותר שלי עם הנשמה. זה בכלל לא יהיה חיצוני

השקענו עשרות אלפי שקלים בסלון החדש, הזמנתי מלאי ענק של פאות חדשות לרגל הפתיחה, בקושי אנחנו יודעים איך להתמודד עם ההתחייבויות הקיימות, ו...?

כשגילינו שהעיניים של שירה אינן כמו של כל הילדים, הרופאים נבאו לנו שחורות. אך אנחנו האמנו אחרת. "רופא כל בשר ומפליא לעשות"

היום אני בוחר בחיי תורה ומצוות. בימים בהם אני ניתקל בקושי, אני מזכיר לעצמי את התובנה הבוגרת שדורשת לאמץ כבר היום את אורח החיים שאני רוצה מחר

באנחה שהפעם אני לא מצליחה לחנוק, אני יורדת בתחנה. טוב, זה לא נורא כ"כ, לפחות התקדמתי בעוד קילומטר למטרה הנכספת

אנחנו כמו ילדים קטנים שמבקשים מאבא שבשמים כל מיני בקשות. ואומרים הלוואי והלוואי. מאמינים שבאמת זה הכי טוב בשבילנו. ומה זאת אומרת, בטוח שזה מה שטוב שיקרה

אילת השחר הכל כך קטנה – והכל כך גדולה, מַפְנָה אליכם מבט ומבקשת מכל הסובבים להפנות גם את מבטם כלפי מעלה – אל בורא עולם! "תתפללו", היא אומרת ומתחננת

איזה עם נפלא אנחנו, שתמיד מוכן לעזור ולתמוך במי שזקוק לכך. הסיפור המיוחד של יהודית, שקבלה סיוע מאנשים שכלל לא הכירה

עלינו לשנות את כיוון החשיבה מבחוץ – פנימה, לבנות מערכי פעילות במערכת החינוך ותנועות הנוער הנותנים מענה אישי ומתמקדים בנער עצמו

הדיאלוג הפנימי האין סופי בין השכל לרגש הופך למלחמה, והמלחמה עוצרת אותנו. אז מה עושים?

בין מסעות שאנו עוברים בחיים, בין כל ניסיון וקושי – מסתתר לו אחד יחיד ומיוחד

נכון שלא קבלנו כח רצון חזק כמו הגברים, אבל יש לנו משהו אחר הנחוץ לתפקידנו, והוא הדחף האימהי

הקב"ה בחר דווקא בי לשרוד מתוך שלישיה. למה? הסיפור על מתנות החיים שלי

לא הייתי דתי, וגם סבי לא חי כדתי – אבל הוא הופיע אצלי בחלום מספר חודשים לאחר שנפטר, והעביר אלי מסר ברור