גולשים כותבים
החיבוק האלוקי של הסוכה
"וימינו תחבקני" – זה חג הסוכות. דפנות הסוכה הם בעצם יד מחבקת. חיבוק אלוקי, כביכול ועד כמה שמותר לומר. חיבוק לוחץ. משתוקק. מרסק עצמות. חיבוק שאין בעולם שום דבר חוץ מ"אֲנִי לְדוֹדִי - וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ"
זהו, הסגר הזה – זה המצב. זה לא זמני. עכשיו בואו נחיה כאילו בחרנו בזה
זה ההבדל ביני לבינכן. שאתן מחכות שזה ייגמר, ואני מבינה שזה לא ייגמר. אלה החיים שלנו מעכשיו. אני מבינה שלא תמיד נחיה ככה, אבל כל עוד אנחנו ככה - נעשה את זה הכי טוב שאפשר, וננסה למצוא את נקודות האור בשגרה החדשה שלנו
תעיתי כשה אובד – בקש עבדך: המשל שכולנו נזדהה עימו
נתפלל בתחינה לקדוש ברוך הוא: "תעיתי – כשה אובד", ורק אתה רועה ישראל – יכול להשיבני. יכול לחפש, למצוא ולהחזיר אותי אליך, כי אתה, רק אתה יכול למצוא אותי
ואביתה תהילה: איך הצלחתי בסופו של דבר להיזכר בניגון ששכחתי
מעגל השנה היהודי משמר את העיקרון הזה כאשר הוא יוצר כל הזמן איזון בין החומר והרוח. התעלות רוחנית מושגת על ידי כלים גשמיים. ואז בא יום כיפור ומפר את האיזון. למה?
מהי הדרך לזכות לרחמי ה' בראש השנה? לא מה שחשבתם
מתי התגלו י"ג מידות של רחמים, כיצד מקיימים את מצוות "והלכת בדרכיו", ומה נדרש מאיתנו כדי שנזכה לרחמים בראש השנה?
יום זיכרון תרועה: כשסבא של רוני שכח את החבר שלו מהפלמ"ח
איך כל זה התחיל? איך הגעתי לכאן? מה עשיתי בדרך? אנחנו מנסים להעביר קו מנקודה לנקודה, מודדים את המרחק אל הנקודה הבאה ובודקים אם היא ממשיכה את הרצף. אם כל מעשה שלנו הוא זיכרון למעשה בראשית
המעשה הנסי בעץ הלימון של צחי
עץ לימון אחד נשתל, מושקה ומטופח באהבה. כשהוא נכרת ללא הודעה מוקדמת – הוא מוצא מקום אחר להכות בו את שורשיו... לזכרו של יעקב אבורוס ז''ל
לא סתם עוד ספר: תנ"ך בגובה השמים
"הלימוד הנמוך הזה גורם לתלמידים שלומדים אותו להבין שאין אל מי להרים עיניים, אין את מי להעריך, ללמוד מדרכיו וממעשיו"
נקודת מבט חדשה על שולחן השבת: אמא, תברכי אותי גם כן
אמא של הילה הניחה שתי ידיים על ראשה של הבת שלה. בדיוק כמו שעשה בעלי. בדיוק כמו שעשיתי אני. זה היה כמו ריקוד יהודי מדויק ומדוד שהיה שם תמיד, ופתאום קיבל נוכחות
אמא, למה האנשים האלה באים לבקר בבני ברק?
את יכולה לנצח אותה בנוקאאוט של הורדות ידיים ולשאול אותה שאלה פרובוקטיבית על חייה שלה הדלים, השטוחים, הריקים... אבל את יכולה גם לקחת את השאלה שלה אליך. אל הריק והשטוח של עצמך
חשוב לעסוק בנושאים בעייתיים. אבל חייבים לדעת כיצד לעשות זאת
זה לא נושא אחד, זה לא מקרה מסוים, זו מציאות אנושית שהתקיימה מקדמת דנא, רק שכלי תקשורת ההמונים והדגשים שהם שמים הפכו את הצדדים הקשים שלה לעיסוק העיקרי של כולנו
איך אני יכולה "לחזור" למקום שמעולם לא הייתי בו?
היה לי ברור אז שזו הדרך לשמים. לא ראו את הצמרת שלו והענפים המתולתלים כבר השתלבו בגוון של השמים והעננים. מבחינתי הוא היה העץ הכי גבוה בעולם. ועכשיו...
אין לו אבא שיושיב אותו לידו, שיראה לו בסידור. תעזרו לו
אני מרגישה שזה לא כאב פרטי שלי, אלא של הרבה נשים גרושות ואלמנות. אם יש בשכונה שלכם ילדים כאלו, תתעניינו בהם
חיי השתנו בזכות הטלפון המחכים
עד היום אני חובקת באהבה טלפון חמוד כזה, מה שנקרא בפי כל "טלפון כשר", ויורשה לי להוסיף לו את התואר שמגיע לו באמת: "הטלפון המחכים"
"אחרי שכבר הוצאתי אותה – אשליך אותה שוב למים?!"
שכנתי, בת-דודתי, ברכה, מההלם, ולמרות היותה קטנה, אזרה אומץ ורצה לאבי ז"ל, ואמרה לו בשקט וברעד: "צפורה נפלה לבור". לעילוי נשמתה
הם יספרו לנו את הגרסה המקוצרת של הסיפור. אנחנו נחיה את הארוכה
הם יספרו לנו את הסיפורים בגרסה המקוצרת, ולא ילמדו אותנו איך להחזיק מעמד. איך לעבור יום אחרי יום, שעה אחרי שעה, דקה אחרי דקה כשהגלות הפרטית שלנו לא נגמרת. והסוף לא נראה באופק
מי שם להם אוכל ומים? מה שלמדתי מהאוגרים החדשים שלנו
יש מצבים שהיד שלי נכנסת לכלוב. מסדרת את זה, מלטפת את ההוא, מכניסה אוכל. כעבור שעה, אם אכניס שוב את היד, הם יתנהגו שוב כמו זרים... שכחו אותי. תובנות מאוגרים, מי היה מאמין...
"כדאי שתעשו לה בדיקות מקיפות יותר, לראות כמה המצב קשה"
סיבוך שכמעט נגמר בהפלה, ועוד ועוד מומים שהתגלו בבדיקות. זה נראה חסר סיכוי. אבל אצל ה' יתברך הכל אפשרי
כך שלושה פרקי תהילים בכיתה יוצרים תהודה בכל הארץ
אנחנו חושבים - מי אני, ומה כבר תשפיע התפילה שלי על המצב המסובך כל כך?... גדולי הדור... שהם יתפללו... שהם ילמדו... זה מה שישפיע! מה זה משנה מה שאני עושה?
דפיברילטור לנשמה: גלה מה מחיה אותך
לכל אדם יש המשהו הזה שמחייה אותו, שמקפיץ אותו למעלה. גם אם הוא עדיין לא מצא אותו ולא ער לכך, קיים בתוכו אותו הפוטנציאל להתעוררות הרוח גם ביום הקשה ביותר
אפשר בכלל לדבר עם כאלו? אבל הם אחים שלך, באמת אחים
מנסה להמשיך ללכת, ועוצר אותי מיד עוד אדם בתוך המתחם, "לא שמעתי את דבר התורה". ואני חוזר שוב על הכל, ומתגודדים שאר האנשים. מדהים מה שאפשר להוציא מיהודים בשבת...
אחד קדימה ושניים לאחור – זהו ריקוד החיים!
מבט מעמיק על הצעדים אותם מבצעות רגליו המיומנות, שמתבייתות בין סלעי ההר, מגלה לו שבאותו דרדור לאחור צבר הוא תאוצה שכמוה לא הייתה
כך חולפת לה התהילה. ואיפה נמצא הערך שלך?
פסקו מחיאות הכפיים שבעבר סיפקו להם את ביטחונם העצמי וטרפדו את דימויים בעיני כולם, פסקו הפרסומות בשלטי חוצות אשר המחישו להם עד כמה הם נחוצים בעולם
אמרת תודה היום? זה סימן שיש לך הכרת הטוב
אם תפנים את כלל המהלכים שנדרשו קודם ביצועה של העבודה בפועל - תוכל להאזין בעצמך לשינוי בצליל ה"תודה" אשר מפיך ישמע
זכינו להתחתן בזמן הקורונה. כן, זו זכות
כן, אנחנו שמחים! יש לנו הזדמנות להראות להשם כמה אנחנו אוהבים אותו! אף על פי שהמצב לא נראה ממש "לטובתנו", הגזרות הללו אפילו משמחות אותנו - זה ממך, אבא...
אדם רוצה ורוצה ורץ. השאלה: לאן? איך ממלאים את הרצון?
החושים של האדם הם בהחלט פתח שדרכו אנחנו קולטים את העולם, אבל לא מהפתח הזה יכול האדם להתמלא! מה שנכנס דרך הפתח הזה הוא מוגבל
כשכל הרופאים התייאשו ושום דבר לא עבד, נזכרתי בדבר האחד שהזנחתי
מה עושים כשבלוטת התריס מפסיקה את פעולתה במשך שנה וחצי? שיתוף אישי בסאגה רפואית עם מסר מחזק עבורכם
"אתה חייב להגיע". אבל איך מגיעים לצפון ולמרכז בו זמנית?!
בחור מלווה את אמו בזקנותה בתהליך הידרדרות רפואית תלול. ברגע של משבר הוא מחליט לעזוב, אך מתעשת וזוכה להשגחה פרטית מופלאה
כשהשוטרת הגויה עזרה בהשלמת מניין
מה יעשו השוטרים בימות המשיח? סיפור עם תפקיד מפתיע של שוטרת, ויהודי אחד שזכה להניח תפילין
לזכרו של עמית בן יגאל ז"ל: עָלֶה יָפֶה שֶׁלִּי
כְּשֶׁיּוֹרֵד עַל בֵּיתֵנוּ עֶרֶב שַׁבָּת בִּלְעָדֶיךָ / אַתָּה מִצְטָרֵף לְשִׁירַת הַמַּלְאָכִים. שיר לזכרו של החייל עמית בן יגאל ז"ל