טורים אישיים - כללי

אז נכון, אני לא מסוגלת כל רגע ורגע לזכור ולכוון ולשמוח. יש לי שעות של לחץ ועומס, ובזמנים הללו אתה, הקב"ה, כן זוכר, כן רואה וכן יודע על מה ולמה

הובכתי. אני, שכל כך מקפידה על הכללים ושמה מסיכה גם כשאין אף אחד בסביבה, נתפשתי בעיניו (כך נדמה היה לי) כקלת דעת שלא נשמעת להוראות ולכללים

סוף סוף הן לא לבד. הן לא משוגעות. הן לא מדמיינות. הן לא כשלו בנישואיהן, הן לא נשים רעות. והן לא סתם חסרות אונים. ולא פלא שאף יועץ נישואין "רגיל" לא הצליח לסייע להן עד כה

האם זה באמת גרוע כל כך שאמא עובדת בחופש הגדול? ומה אפשר לעשות כדי שיהיה טוב גם לאמא וגם לילדים?

חוה שמילוביץ על המלחמה בשנאת חינם ועל הכנסת השכינה אל הבית. חפשו גם את הסדנה של חוה שמילוביץ לתקשורת מקרבת בקמפוס היהודי

צור אלפי, מוטי בן שבת ומיכאל בן זיקרי הקריבו את חייהם למען מי שלא בהכרח הכירו. אילו היו עושים מעשים אלה במסגרת צבאית, סביר להניח שהיו מקבלים על מעשיהם את העיטור הגבוה ביותר: עודד הרוש מבקש לזכור את האזרחים שעשו מעשי גבורה, ולא זכו להנצחה

בימים אלה יושבת הרבנית חדוה לוי שבעה על אמה ע"ה. יום לפני קומה מהשבעה, היא משתפת אתכן במילים שיוצאות מהלב

איך המוח שלנו עובד, ולמה היהודים כל כך חכמים? מה יש בחכמת התורה שמצעירה את המוח ומביא תועלת רוחנית לאדם? ניר קפטן נפגש עם רבנים ואנשי מקצוע שישתפו אותנו בדרכי פעולות המוח וברזי החכמה היהודית. צפו

"מה מצחיק פה? זה בדיוק מה שקרה אצלי הבוקר - וזה ממש לא היה מצחיק! למה כולן צוחקות, אני רוצה לבכות, זה אמיתי וזה נכון, מה משעשע?"

פחדתי שהוא יקבל קשה את נושא הגירושין. שהאובר-רגישות שלו לא תוכל להכיל זעזוע וטלטלה שכאלה. שהתפרצות מכל סוג שהוא לא תהיה נמנעת. אבל התפילות והזמן עשו את שלהם

מדוע נפגעתי מאישיות נכבדה, למה אי אפשר לשפוט בלי לדעת מה היה קודם, ומה מוציאה מאיתנו הקורונה?

אין ספק שצריך להתפלל שהגל הזה יעבור מעלינו, ונצא כולנו לבריאות ולשלום. אבל, עם כל זה, ואולי למרות כל זה, אולי, רק אולי, כדאי לכל אחת מאיתנו לראות את הטוב שיש בתוך התמונה הזו

מ' שמעה ושתקה, ואז ניסתה להגיד משהו ועצרה. לאחר מעשה הבנתי שמצוות כיבוד אב ואם שהיא מחזיקה בה כל כך עצרה אותה מלהתפרץ

אבל אתמול, כשחזרתי הביתה מבית חולים, דיברתי עם השם, סיפרתי לו ושיתפתי אותו מה אני מרגישה, מה עובר עליי ומה קשה לי. ופתאום נכנסה לי כזאת שמחה גדולה שהתחלתי לרקוד. רקדתי והרגשתי שבחיים שלי לא הייתי כל כך מאושרת". חיה הרצברג בטור חובה על הרפיה ורפואה. על אהבה שמביאה אהבה, ונחמה שמביאה נחמה

על מה היה הדיון הסוער בין המורות והשכירות? כל אחת ניסתה להוכיח שהיא יותר מסכנה, על מה ולמה? האם יש תחרות?

בהתחלה, כששאל, זה לא היה שייך. המערכת הזוגית הלכה וקרסה, הלכה והתפרקה. עכשיו, כשאבא שלו ואני כבר לא נשואים יותר משנה, השאלה הזאת עומדת ותלויה באוויר

הוא לא הסתכל לכיוון שלי באותן שנים. אולי מעדיף לא לראות את הלבוש השונה, שגם אם עמד בגדרי ההלכה, עדיין היה אחר, זר, לא שייך. כשאני בדרך אליו מקצה הבית, הוא קרא אלי ממקומו "יש לך מפתח על השולחן בכניסה"

בתקופת הקורונה קיבלנו שיעור מעשי בדמוקרטיה, או יותר נכון באי-דמוקרטיה. מה קרה? כל עשרת הדיברות של הדמוקרטיה נרמסו, ועוד תחת גלגלי החילוניות

את הדברים הללו אני כותב ממיטת חוליי, כאשר אני אפילו לא יודע במה אני חולה. כשתסיימו לקרוא, אולי גם אתם תתחילו להתגעגע לשטריימל של שר הבריאות

בכל ניסיון שהקב"ה שולח אלינו, טמון מסר מיוחד, אישי וישיר. איך נדע מהו המסר הזה, ואיך נבין מהו הייעוד שלנו?

מקור חייתנו כעם הנצח מאז ומעולם היה בזכות היכלי התורה והתפילה, וחלילה וחס אם נגרום בידיים שמקומות אלו יסגרו שוב פעם למגינת ליבות כולנו חלילה

תיקון המידות, ובפרט במידות הטובות של אברהם אבינו ע"ה, היפך המידות הרעות של בלעם הרשע, בעניין עין טובה, לראות את הטוב בעצמי ובאחרים, ואיך כל פעולה והשתדלות להתנהג בטוב משפיעה להשיג לב טוב

האם הוא מבקש כ"כ הרבה? הרי גם אם נקיים את כל התורה במלואה זה עדיין יהיה כאין וכאפס לעומת מה שהוא השפיע ומשפיע עלינו! כמה הוא נותן לנו, ומה אנחנו בכלל מחזירים לו?!

הטראומה של סגירת בתי הכנסת בשיאה של המגפה, עדיין מהדהדת בראשיהם של המתפללים שעושים כל שביכולתם כדי שלא לספק לאף אחד את התירוץ לסגור שוב את בתי התפילה: הרב יצחק בצרי בטור מיוחד

רציתי לתפוס אותה בכתפיים ולנער אותה. תראי באיזו ג'ורה את חיה!!! תצילי את עצמך!!! אבל השתקתי את הקולות האלו בכוח. אסור לי לרצות יותר ממנה

לפי הנתונים שיש בידינו, משרד הבריאות מתנהל כמו חולה שנדבק בנגיף קורונה, מונשם ומורדם. הכל מסביבו עסוקים, והוא עצמו שוכב במיטה חסר מעש. מעל 250 חולים מחכים לפינוי ואין להם לאן ללכת

על מה אנחנו מקנאים, ולמה? האם זה באמת היא, הוא, הכסף שלהם? הבית? הילדים המחונכים?

בעבר המיסיונרים היו בדרך כלל מבוגרים, חביבים ומעט מוזרים, עם מבטא אמריקאי כבד וחיוך מצהיב. היום מדובר באופרה אחרת לחלוטין: בסרטוניהם נראים המיסיונרים החדשים כמונו, ישראלים לכל דבר, צעירים, רהוטים, דוברי עברית שוטפת, וזו הסכנה הגדולה

אני רוצה להתבונן אתכן על המחשבות האלו, ולשים לב שבאותה תקופה או רגע של ניסיון אנו ממש מאמינות למחשבות האלו, שמשכנעות אותנו שאין לנו כוח

"גם אני רציתי, בעקבות הקורונה, להתחזק בעניין התפילה, עד שנתקלתי בהשגחה פרטית בספרו של הרב קנייבסקי"