טורים אישיים - כללי

בעבר המיסיונרים היו בדרך כלל מבוגרים, חביבים ומעט מוזרים, עם מבטא אמריקאי כבד וחיוך מצהיב. היום מדובר באופרה אחרת לחלוטין: בסרטוניהם נראים המיסיונרים החדשים כמונו, ישראלים לכל דבר, צעירים, רהוטים, דוברי עברית שוטפת, וזו הסכנה הגדולה

אני רוצה להתבונן אתכן על המחשבות האלו, ולשים לב שבאותה תקופה או רגע של ניסיון אנו ממש מאמינות למחשבות האלו, שמשכנעות אותנו שאין לנו כוח

"גם אני רציתי, בעקבות הקורונה, להתחזק בעניין התפילה, עד שנתקלתי בהשגחה פרטית בספרו של הרב קנייבסקי"

ברגעים של עומס, כשהיא צריכה לעשות כל-כך הרבה דברים ונראה שנהיה טיפ'לה קשה, היא אומרת לעצמה: "זה מה שאת רוצה – לסדר, לארגן, חופש ושחרור. אז הנה, יש לך"

להרשות לעצמכם לבוא מהצד ולהצהיר בפה מלא כלפי ראש הממשלה: "נכשלת כישלון חרוץ!", כאילו אתם עצמכם הייתם מצליחים לעשות עבודה טובה הרבה יותר - זו לא קצת עזות?

כשהתור בוטל ואנחנו כבר בדרך לרופאה, יכולתי לבחור אם לבכות או לצחוק. בחרתי לצחוק

שנת הבחירות האחרונה לימדה את הפוליטיקאים בישראל כי שנאת החרדים אינה משתלמת. המסיתים נגד החרדים המריאו בסקרים, קיבלו כוח אלקטורלי בבחירות ועמדו כפסע מהגשמת חלומם, אך למרבה ההפתעה נכשלו ברגע האחרון. פרופיל של כישלון

אמר הקב"ה למשה שידבר תחילה עם הנשים. ומדוע? ידע בורא עולם כי כוח גדול טמון בנשים להטות את לב העם לכאן או לכאן

הרמתי טלפון לאחד מאחי, ושאלתי אותו בנושא הנ"ל ובכל מה שכתוב בפוסט הזה, והוא הוסיף ואמר: לפעמים הדברים הופכים להיות לנו קשים דווקא בשביל שנזכה ונקבל שכר גבוה יותר! עכשיו התיישבה דעתי לגמרי

עם שובנו בעזרת ה' לשגרה, אנחנו ממשיכות לצייר את "תמונת המצב" שלנו, של חיינו ומשפחתנו. את רוצה להמשיך ולצייר את הציור שלך באותו גוון? רוצה לשנות צבעים?

גילה לא יכולה שלא לכלוא את חיוכה מאחורי המסיכה, וממשיכה הביתה, לא לפני שהילדים רצים הביתה לקחת את המסיכות שנשכחו. "אמא", שואל אותה יונתן כשהחלו עולים במדרגות: "מה הקשר בין מסיכות לרעשנים?"

כמה מאיתנו היו רוצים להרגיש ככה עם בני הזוג שלנו? להגיע למצב בו אנו נפגשים ומתרגשים, גם אחרי שנים של זוגיות וחיים משותפים?

שבוע ההוד של ספירת העומר הוא שבוע של הודיה – לא רק על מה שכבר קיבלנו, אלא גם על מה שעוד נקבל. כך נמשוך עלינו ישועות

גם אם לא קיבלת אישור מגוף ממשלתי, קיבלת אישור מסמכות הרבה יותר גבוהה. העסק שלך, העסק העיקרי, המשמעותי - קיבל את ה"תו הסגול" עוד הרבה לפני ימי הקורונה

היום הזה הוא נקודת ריפוי בשבילך לרפא את כל תחושת הפספוס והאכזבות על ידי כוח ההודיה, להודות גם עם הטעויות והתהיות

בעיצומה של המגפה הנוראית קורונה, בית המשפט העליון פוסק פסיקות שטועות בשלוש טעויות חמורות. חדלו! אתם תפוררו את האומה, ותפוררו את המדינה"

כל מה שאנחנו צריכים כדי להסכים להפעיל את השרירים של ההתמודדות - זו תקווה: שיש סיכוי, שיהיה שינוי, שזה אפשרי

אחד שיכול לומר בפשטות "אני עושה את מה שמצווים עלי", ללא עוררין, סימן מובהק שהוא רגיל לקבלת מרות

זה עניין של בחירה. בחירה קשה ונוראית, ועדיין זו בחירה: לבכות ולהתקרבן, או לבכות ולהתקדם. אישית, אני מעריכה אנשים שקמו מתוך השכול ובחרו להמשיך לחיות, להמשיך לבנות, להמשיך לבחור בחיים. לצד הכאב

"פתאום הוצפתי גל של התרגשות. מלך מלכי המלכים מחכה גם לי. למרות שיש לו מיליארדי ברואים, הוא יושב מחכה שאני הקטנה אפתח את הסידור ואתפלל אליו ואבקש ממנו כל מה שאני רוצה – שתיגמר כבר הקורונה, שהחולים יבריאו, שתהיה לי יותר סבלנות להגיש 8 ארוחות ביום, שהילדים יפסיקו לריב". טור אישי שכולנו נזדהה עימו

אם מפגשי יום העצמאות יובילו לגל שני - לא נראה מחול שדים בארצנו נגד הציבור ש"גרם" לכך, וציד מכשפות לא יערך במחוזותינו. מצד שני, אולי יש בזה משהו חיובי – יתכן שהקורונה הפכה אותנו קצת ליותר ממושמעים, ואיזנה אצלנו את הביטחון העצמי המופרז של 'סמוך עלי', 'יהיה בסדר' ו'לי זה לא יקרה'

הרה"ג רבי מימון נהרי שליט"א חבר ביה"ד הרבני הגדול מאושפז כבר יותר מ- 3 שבועות בביה"ח תל השומר, מורדם ומונשם, בטיפול נמרץ, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה. למי ששאל, הרב בן 60, בריא בדרך כלל, וללא מחלות רקע

הרב חיים רייך החלים בחסד ה' ממחלת הקורונה. בטור מיוחד הוא מתאר את שעבר עליו, במהלך המחלה וההחלמה

אקטיביזם שיפוטי בתחומים שהם מחלוקות בחברה יביאו להרס החברה להרס הדמוקרטיה. על השופטים לפעול לשמור על המאחד ולא לנצל את מעמדם בשאלות חברתיות

אנא ממך, עזור לי, לאהוב באמת, דהיינו לא לאהוב על תנאי ולא לנסות לשנות את האדם מולי. עזור לי להוציא מעצמי ומאחרים את הטוב ביותר

הלכנו רחוק בדרכים עקלקלות, התרחקנו מהאמת שבתוכנו, התגלגלנו בביצות ובביבים, אך במסתרים תבכה נשמתנו

"כמה מהר המידע רץ היום? לטוב או למוטב. אנחנו מסתובבים כשבכף ידינו היכולת להאיר או להחשיך את העולם": דנה ורון על עוצמת העידן הויראלי

גב' מזל דלאל ע"ה, האשה הראשונה בארץ שנפטרה צעירה וללא מחלות רקע, הותירה אחריה 9 יתומים, ביניהם 7 שטרם זכתה להשיא.

אם המדינה יכולה להכיל את ההחרגות, ובמידה מסוימת ניתן להמשיך את תהליך הסגר גם בבתי המשפט או בהפגנות, אז מדוע לא ניתן להפגין 'מנחה' למשל?

חג פסח השנה הוא מהמורכבים שידענו. כיצד ניתן להרגיש חירות אמיתית כשאנחנו בבית לבד? מהי אותה חירות שמסורת ישראל מדברת עליה? ולאיזו שגרה נרצה לחזור כשהכול ייגמר? צפו