טורים אישיים - כללי

למה כשגדלתי שמחתי לגלות שאני דומה למומין אמא, ומה זה באמת להיות "גדולה"?

האזינו למתיחה שנעשתה בתכנית הסאטירה "הקפטנים" ברדיו קול ברמה, במהלכה התקשרו ניר וגיל קפטן לח"כ מנסור עבאס כדי לקבל הבטחה והסכמה על קיצוץ בתקציב מ-53 מיליארד ל-25 מיליארד. בשיחה גילם גיל קפטן את דמותו של שר האוצר אביגדור ליברמן. האזינו

אני חוזרת לסקור את הבית בעיניים של אורחת. אמנם ביתה הצנוע הוא בן שלושה חדרים, אבל המסתורין הקסום של ביתה של יונה פותח בו מרחבי אינסוף לדמיון שלי

עוד כלי מתוך התורה הקדושה לרפואת הנפש היהודית: אמונת חידוש העולם. מוזמנות להתחבר לעוד כלי מארגז הכלים של הטיפול התורני, ולהתרפא בכוח האמונה

נדב גדליה רצה להבין את כאב השבת שגורם עשרות שנים למאות הפגנות מלאות אמוציות, אז הוא יצא להפגנה הראשונה בחייו למען השבת וחזר עטוף בדמעות ותובנות

קולו של הנחש נשמע באופן של לחישה, הוא פועל בשקט, הוא נמצא בדיוק במקום של ההרגל, כבר התרגלנו לשמוע אותו, עד שמבלי לשים לב אנחנו מקשיבים לעצותיו

נמרץ והחלטי נכנס לחדר איש בעלת חזות חרדית, חליפה שחורה ומגבעת, שמדבר בקצב שקול ואינו עוצר לרגע

אנחנו מתפללים שוב ושוב על אותו הדבר. אבל האם שווה להתעקש? אם לא קיבלנו את מה שביקשנו, יתכן שיש לזה סיבה

"כל מי שנתקל בי כמו הוזה מול המחזה, כי היום, כאן ועכשיו, אני כאן, בעולם הזה": חיה רבקה בת לאה, שמצבה היה אנוש, משתפת בתחושות לאחר ההחלמה. מומלץ במיוחד

"משיח לא יכול לבוא בבת אחת. משיח חייב לבוא קמעא קמעא. אנחנו חייבים להתרגל לצליל. אנחנו חייבים להבין את המהות של הגאולה קצת לפני שהיא מגיעה. אחרת היא תכה אותנו בסנוורים, פשוט לא נצליח להאמין לה" – מוכנים? כדאי שתתכוננו. חיה הרצברג בטור שכולו הכנה לגאולה

אני יודעת שאם בתקופה הזו אעשה פחות, בעז"ה אתאושש הרבה יותר מהר, ואוכל לחזור ולתפקד בעז"ה עם אנרגיות טובות ובמרץ, ולהגיע בסופו של דבר ליותר

להיות בעל תשובה זה מסע רצוף של עליות וירידות, עם קשיים והתמודדויות לצד תחושות הישג וסיפוק אדירים, עם תחושות שמחה וזכות לצד רגעי געגוע לחלקים מסוימים של "פעם". אז הנה הצצה לעוד געגוע ל"פעם" של רבים מאתנו, בעלי התשובה

"כשיהודי נופל, יש המון עזרה סביבו. זה תמיד ככה ולא ייתכן אחרת. במקומות הכי נמוכים, הכי מוסתרים והכי רחוקים - נמצא שֵם השם הכי גבוה, הקדושה הכי נשגבה וההשגחה הכי מופלאה. השם לא משאיר לבד ילדים שלו שנופלים... והבכי בתשעה באב, הוא בכי האמונה הכי עמוקה בעולם. בכי של געגוע לתיקון, געגוע לבית המקדש, געגוע לגאולה ולישועת עולמים" – חיה הרצברג בטור חובה על תשעה באב, מנקודת מבט שמעולם לא חוויתם

"יש איזו מועקה שהתיישבה לה על ליבנו, רובצת לה בנחת, מתפלשת לכל החדרים, וזה מרגיש כאילו היא לא מתכננת לעזוב. מכירים אותה? גם אני. היא הגיעה בשבוע האחרון וכאילו מסרבת לשחרר. בדיוק מאז שהתחילו להם ימי בין המצרים"

החיים המשיכו, ואיתם הצלחות רבות בתחום המוסיקלי והלימודי, אבל תמיד משהו היה חסר. לא ידעתי לקרוא לו בשם. חשבתי שמה שהיה חסר זו הצלחה אמנותית בקנה מידה גדול

"מאז שאנחנו ממש קטנים, אנחנו לא סובלים את הימים האלה. האדם כמו נכנס למין מבוך כזה - אתה אמור להיות עצוב, אבל אתה לא אוהב להיות עצוב, אז אתה רק עצוב מזה שאתה אמור להיות עצוב ואתה בכלל לא אוהב להיות עצוב, והיית מעדיף לא להיות עצוב עכשיו... אבל חייבים! אז אתה מסתובב כמו כולם עם פרצוף מפורצף" – חיה הרצברג בטור מיוחד על שלושת השבועות וי"ז בתמוז, מזווית שלא הכרתם

איך מנחילים לילד אהבת הקריאה? זה מתחיל בזה שקוראים לו סיפור. אבא שלי ז"ל הגדיל לעשות. כל הסיפורים היו חקוקים במוחו, והוא היה מספר לי אותם תוך כדי סעודה

מה גיליתי כשחיפשתי משקפיים לבתי בת הארבע עשרה, ומהם הזיכרונות שלי מה"דור הקודם"?

איך קרה שהתביישתי בכלי הנגינה שלי ובתזמורת שניגנתי בה למרות ההצלחה יוצאת הדופן? מה הבנתי מכל החוויה הזו? סיפור על ביטחון עצמי בכלים שהביא לי הבורא. כלים תרתי משמע

כבר כמה שנים שאני לא מקבלת מקרים קלים. אני מפנה אותם לצוות שלי. לא רק אותם, כמובן, אבל גם אם יהיה לי חור ביומן, אני לא אקח "מקרה קל", כי זה לא מאתגר אותי

ילד נותן לאמו מקום לאהבה בלב ומקום לנתינה. זה צורך שלה, והוא, בעצם הווייתו, נותן לה אותו. ילד נותן לאמו את האפשרות לנשק ולחבק אותו, להלביש אותו, לשחק איתו ולדאוג לו

הוא שולף אמירה בטון בטוח מאוד. נקי ומרגיע וסה"כ הגיוני: גלית, את נולדת לא דתייה. נולדת ספרדייה. לכן את לא אמורה להכיר את ההלל המסוים הזה

מה ה'נס' של ממשלת בנט לפיד, איך היתה התקשורת מגיבה אילו היה נגיף הקורונה מתפרץ בבני ברק ומודיעין עילית, ולא בבנימינה ובמודיעין, ומה כתב ה'בית הלוי' על עזי הפנים שלוקחים את השלטון בחוזקה? 3 נקודות למחשבה על המאורעות האחרונים

הוא הסתכל אלי בעיניים הקטנות והחכמות במבט חודר ואמר לי בקול חלש ורועד: "אף פעם אל תעשי בשבילי מה שאני יכול לעשות לבד"

ברוב המקרים, כפי שהמציאות מוכיחה פעם אחר פעם, הכל יוצא מגבול הטעם הטוב ואז נשמעים צלילים צורמים

היא מתחילה בגמגום, וממשיכה בדיבור שוטף של תודות על גבי תודות לפרטי פרטים על כל העניינים הלימודיים שלא הלכו כפי שהיא תכננה. שיעור שלמדתי מנערה על אמונה תמימה

דירת עראי קשורה לגלות. חיי עם ישראל בגלות נמשלו לחיים באהל, ובכל זאת עם ישראל מתברכים דווקא במקום הזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא חפץ שתהיה לו דירה בתחתונים - בעולם הגשמי

הוא סיים את הסיפור והסתכל עליה. והיא מזועזעת עד עמקי נשמתה. "אתם מבינים מה הסיפור הזוגי שלכם?", שאלתי. הם התחילו להבין. אותו סיפור. אותה כוס תה. אבל 2 פרשנויות אחרות כל כך

אז אני מלמדת את עצמי לנשום, להתבונן, לקחת אוויר ולחכות. לא להגיב. לא לקבל החלטות מרחיקות לכת. לא לעשות משהו שאצטער עליו בלי יכולת למחוק אותו

"מכיר את זה, טריק של פוליטיקאי מוכר, שעובד רק עם נימה רצינית ועזות פנים כמו שלו. איך בכלל אתם מוכרים את זה בלי הנימה וההבעה שלו???"