טורים אישיים - כללי

מנוחה פוקס לומדת מכל מה שחווינו בשנתיים האחרונות ואוספת תובנות לחיים. והפעם: לא חייבים קניון ואירועי תרבות מסעירים כדי להישאר בחיים

מנוחה פוקס לומדת מכל מה שחווינו בשנתיים האחרונות ואוספת תובנות לחיים. והפעם: רוצים שאנשים לא יידבקו? סגרו את הפרצה!

בכל הדורות הקפידו חכמי ישראל לבדוק היטב את הבאים בשערי הגיור. אך ההיסטוריה, לצערנו, חוזרת. הטור של איתמר סג"ל

עם כל הכבוד לכישוריהם של אנשים מוכשרים בכתיבת ספרים, הלחנת שירים או כל יצירה אחרת – בדרך כלל רובם מאותגרים מוסרית, ואין מה להעריץ. הם רק צינור בר מזל. ליצירה, יש לזכור היטב, יש חיים משל עצמה

החלטות לגבי לימודי תנ"ך בבתי הספר הממלכתיים מתקבלות, בין היתר, תחת לחצים גוברים והולכים של ארגונים חילוניים דוגמת הפורום החילוני. וזו לא הסיבה היחידה לדאגה

זה לא שאני נגד משפחה; להיפך, אני עובדת בזה כבר עשור וחצי. אני פשוט מאוד בעד אימהות. וזה הרבה יותר עדיף מאשר יום האב או יום הורה 1 ויום הורה 2

קל מאוד להתנער מהכותל כשהוא שומם, ולחזור ולהפוך אותו לסמל כשקרנו עולה

מציאות הלימודים-ללא-לימודים שמסעירה את חייהם של הורים מורים ותלמידים, לא מרשימה במיוחד את שרת החינוך. האם טירוף הבידודים וההדבקות הוא הפתרון, או שאולי הוא רק הפתרון להישרדות הממשלה ותו-לא?

אנחנו מנחמים את עצמנו שהיצירה של אתי אנקרי גבוהה מדי, נקייה מדי, רוחנית מדי. מה לזה ולתרבות המועבטים? אבל הנחמה הזו היא שקר

קצרה היריעה מלתאר ולהסביר את ערמות הכשלים ברפורמת הכשרות, אך די אם נמנה כמה מהם כדי שכל קורא נבון יבין כי מדובר בדרך חד סטרית שתהום פעורה בסופה

"מה שאני לא מבינה", המשיכה הסבתא הצעירה, "זה איך זה שהמיילדות לא חוזרות בתשובה. הן רואות את הניסים הללו כל יום!"

כשהחל הגל הנוכחי של הקורונה, הבנתי ששוב הנסיבות ישפיעו על החגיגות. שוב ושוב נאלצה כלת בת המצווה לעדכן גרסה. שוב ויתורים, שוב התכנסות. אבל כשגם המעט המתוכנן התברר כבלתי אפשרי, התפרצו הדמעות. וגם הכעס

אם נפגעתם מאמירות בוטות של אנשי חינוך, כדאי שתשמעו מה עשיתי אחרי המשפט הזה, שהוטח בי אי שם בשלהי כיתה ה'

אחרי שנות שממון במדבר הרוחני ששהיתי בו, קרה הנס הגדול של חיי

במהלך השיחה הבטתי בך, כולך צעירה ורעננה, עוטה חיוך גדול, שמסתיר כאב גדול עוד יותר... צחקת המון, אבל כשהסתכלתי לך עמוק לתוך העיניים, ראיתי בבירור את הכאב שלך צועק מהן ורציתי לחבק אותך

כשהמצוקה לא מטופלת, ואנו לא שמים לב - היא מחריפה ומתעצמת, עד לשלב הפיצוץ. אז אנחנו קוראים לזה "פתאום"

מה הטעם לגייר ילד שיגדל בבית ללא כל שייכות לתורה ומצוות? התנועה הרפורמית אינה מבדילה באמת בין יהודי לגוי, וממילא לא אכפת לה להכיר בגיור טכני

מי מקבל מחמאות, חיבוקים והערכה, מי דווקא לא? ומי הם אלה שצריכים אותם במיוחד?

כמה הצלת נפשות מתגלגלת לנו כמו כדור בין הרגליים, כמה רגעים שיכולים להיות משני חיים ממש לילד

לא חסרים לנו משברים ואתגרים בחיים, אבל איך נוכל להתמודד איתם בצורה הטובה ביותר? חוה שמילוביץ מסבירה

כפי שאנחנו נותנים לילדינו כלים להתמודד עם אלימות בין חברים בגן או בבית הספר, כך יש לתת להם כלים להתמודד במקרה שהם נתונים להטרדה או לפגיעה

מפקדי צה"ל ושופטי מערכת המשפט הישראלית המנויים על עיתון 'הארץ' - כמו חלק לא מבוטל מהציונות הדתית - חולקים את אותו חומר קריאה שצורכים בשקיקה תנועות ניאו-נאציות בעולם. אלפי מאמרים ופוסטים של ארגונים אנטישמיים קיצוניים מבססים את משנתם הארסית כנגד יהודים בציטוטים ישירים מעיתון 'הארץ'. עורך 'הארץ' בתגובה: "כל אחד יכול לצטט מפרסומי 'הארץ', אין לי מה להוסיף"

"כשהשלכתי את כל תוצרי הלמידה והעשייה שלי, ברגע של פחד מנפילה רוחנית, כפרתי למעשה בתפקידים שהשם ייחד לי בעולם". הטור החדש של מרים גולן, מדי יום ראשון באתר הידברות

תהליך הגיור נועד כדי לדעת מי באמת רוצה לחסות תחת כנפיו של הקב"ה ולהצטרף לעם ישראל, ומי בוחר להיות טרמפיסט בעלמא. עם ישראל הוא לא תחנת הסעה, אלא סיירת

בקואליציה נמנעים מלהגיב על השתלחותו של ראש הממשלה נפתלי בנט בחברת הכנסת אורית סטרוק, כשאמר לה "עופי לי מהעיניים" במהלך ההצבעות במליאה על חוק החשמל של רע"מ. השרה תמר זנדברג ממרצ, מהלוחמות למען זכויות נשים ומעמדן, נשאלה על כך בריאיון ובחרה שלא להתרגש

הקושי הוא שעם הדיבור באות השאלות. והקושי היותר גדול הוא, שאין תשובות. אין ולא יהיו. ולכן נצטרך כולנו להתמודד עם השאלות האלו, ולתת להן להיות. אין תרופה לחוסר אמון. זה תהליך

בעקבות האירוע הקשה שאירע לפני שבוע, חוה שמילוביץ בהדרכה מיוחדת, איך נשמור על הלב שלנו ועל האמונה שלנו. צפו

אין להם כוונה להתנצר. אז מה אכפת לנו בכלל אם מישהו מפרסם תמונה שלו על רקע עץ אשוח יפה? זה רק עץ. למה היה לי עץ אשוח בגינה, ועל מה אני עושה תשובה בקשר לחג המולד?

יהודה, בן 25 ואב לתינוק, רק רצה לחזור הביתה; אלי קיי, כבר לא יתחתן. הטרור מגביה ראש, ואנו, אנה אנו באים? ואיך מתנחמים על אובדן נשמות קדושות?

חוה שמילוביץ מגישה תפילה מרפאה לחידוש התקווה והציפייה לישועה. צפו