אז איך מתניעים? טור מיוחד לחזרה לשגרה, בפרט לבעלי קשב וריכוז

אתמול, אחרי חג שלם שבו ניסינו אינספור פעמים לצאת מהבית ובתכל'ס יצאנו רק מרחבי המטבח והטפט לסלון וחזרה, יצאנו סופסוף בהרכב משפחתי ובתרועות רמות אל הטבע!

זה היה מהיר כמעט כמו ביציאת מצרים. שעתיים קצרות לפני השקיעה, כי מחר בית ספר..

לקחנו איתנו כמה תפוחי אדמה שנותרו לפליטה מן החג, שמנו אותם בנייר כסף טרם יצמיחו פרחים לשבועות, והעמדנו מדורה בין עצי היער.

לא ידעתי. זאת מלאכת מחשבת רצינית להעמיד מדורה כזאת שתבער, שתדלק, שתיתפס. מדורה שתחמם אבל לא תשרוף, שתבשל אבל מפנים ומחוץ גם יחד.

לא ידעתי גם שקרטושקס, או בשמם המנומס "תפוחי אדמה מדורה", הם טעימים כל כך לחיך אפילו אחרי פסח שלם... והכי לא ידעתי שלחזות בכפות ידי השחורות יהיה ממלא כל כך שלא ארצה לשטוף אותן כל הערב.

חזרתי הביתה. ובצל השגרה-השגרה-השגרה שמתחילה מחר ו"התלכו לישון-תעשי מערכת-ואיפה הקלמר שלך בכלל", חוויתי גם אני לחץ תת גופי. לחץ שמנסה לעצור הכל, הרגע. כי איך מתחילים בכלל אחרי שעצרנו?

אז איך מתניעים? שאלת השאלות לאנשים עם הפרעת קשב, ובכלל.

קבלו באהבה שלוש עצות ממופרעת קשב ותיקה המניעה גלגלים כבדים זה נצח...

עצה מספר 1

אספו ענפים יבשים, קטנים, גדולים, איצטרובלים, טישיו, גזרי עץ ומקלות יבשים מרחבי מוחכם, כשכל מה שבמוח עובר לדף. קוראים לזה רשימת פריקה, וזה שזה מול העיניים ולא מפוזר ברחבי הראש, זו התחלה של משהו.

עצה מספר 2

לבחור מהרשימה שלושה דברים קטנים!

דברים קלים

או דברים כיפיים

או דברים שישמח אתכם להיות אחרי הביצוע שלהם.

גפרור גורר גפרור, ויאללה בלגן.

עצה מספר 3

זהו כשהאש גוועת. תטעינו מידי פעם. קומו, תשתו, תתמתחו, תשירו, והכי חשוב – תחמיאו לעצמכם בקול כשמשהו נעשה, או תסמנו עליו קו, עיגול או פרח. המוח שומע ורואה שמשהו נוסף נעשה, המיכל מקבל תדלוק, והדופמין עולה להתנעה נוספת, קלה יותר.

אז שתהיה לנו חזרה נעימה, קלה ומרוככת.

או שלא...

ואם אהבת את העצות – תעבירי אותן לעוד מישהי שלא רצתה היום ללכת לעבודה.

אסתי ליסיצין היא שחקנית מופרעת קשב, מאלתרת ויוצרת.