עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: הזקנה השמחה מהפרוזדור

אז הנה, נפרדנו מפסח.

בתחילת התשובה התקשרתי לחברה שלי בחול המועד, ומה היא אמרה לי במקום "מועדים לשמחה"?

- "חול המועד שלום"...

התגלגלתי מצחוק... רק היה חסר כאן כתבינו לענייני גאולה.

* * *

קוראת מקסימה שלחה לי: בתחילת התשובה הבינה שאפשר לבטל את כל החמץ שהיה לה בארונות על ידי דיבור, ובעוד הספגטי ארוז בארון סגור, כיוונה בכל כוחה על ביטול החמץ על ידי אמירת "כל חמירא"...

ועוד סיפור ששלחה לנו קוראת מהממת: כל מוצ"ש היתה משאירה את נר ההבדלה עד שייכבה. חשבה שזה כמו נר נשמה... היתה מחכה עד אור הבוקר, ובינתיים גם גידלה זקן. סתאאאם.

* * *

ואם כבר מזכירים הבדלה, אני אחרי הלידה הראשונה הייתי בבית החלמה בטלז-סטון, וכשהרב עשה לכולן הבדלה, הבשמים לא הגיעו עד אלי. היה לי מעדן וניל ביד, והחלטתי להריח אותו כדי שהברכה לא תתפספס לי... הנשים מסביבי נקרעו מצחוק.

* * *

אני, כשהגעתי לשבת ראשונה וראיתי שמיכה ורודה מעל הסירים, לא הבנתי למה בעלת הבית מחממת לתינוקת שלה שמיכה...

* * *

באחת השבתות הראשונות התארחה אצלי שחקנית גויה מחו"ל. הסברתי לה לפני שבת שאבקש ממנה להדליק ולכבות, אז היא שאלה אותי אם היא ה"שבעס גוי" שלי... עניתי לה: "אל תדאגי, ביום ראשון אהיה ה'ג'ואיש סאנדיי' שלך"...

* * *

כשהייתי במדרשיית "נתיב בינה" בירושלים, שאלתי את הרב מרזל זצ"ל – אם אני עושה אפצ'י על הפלטה, האם זה מבשל? הרב ענה לי, עם חוש ההומור הנפלא שלו: המחמיר תבוא עליו הברכה...

אחת התלמידות, כשהגיעה למדרשייה, ראתה שכולן נוטלות ידיים עם טבעות בפה. היא חשבה שזה מנהג, ביקשה טבעת ממישהי ושמה בפה כדי ליטול ידיים...

* * *

ונסיים בשתי טעויות לשון נפלאות.

בעל תשובה טעה לחשוב שהשיר "וראו בניו" זה "ורה ובניו"...

והשיא – יש שיר "התקן עצמך בפרוזדור". בהיגוי חסידי זה נשמע "הסקן" במקום "התקן", ועצמך נשמע כמו "השמחה". בקיצע'ר, חברה שלי היתה שרה: "הזקנה השמחה מהפרוזדור...".

שנזכה להזדקן ולהיות שמחות בפרוזדור!

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.il