עידית ליכטנפלד עם טעויות משעשעות של בעלי תשובה. והפעם: שמלת השבת של חנהל'ה

כשהייתי במדרשיית "נתיב בינה", הרב מרזל זכרונו לברכה לימד אותנו את המושג של "יד סולדת בו" בהלכות שבת. הוא ביקש מאחת הבנות להביא לו כוס תה רותח, ואז הוא שם את האצבע שלו בתוך התה - ומיהר להוציא אותה, כי זה שורף. והסביר: זה "יד סולדת".

מישהי שישבה בשורה האחרונה לא שמעה כל כך טוב את מה שאמר הרב. היא שאלה חברה לידה מה הרב אמר, והחברה אמרה לה: "יד צוללת".

מאז היה לנו ב"נתיב בינה" מושג חדש, "יד צוללת" במקום "יד סולדת"...

* * *

בתחילת התשובה הייתי מתארחת אצל משפחה מסוימת כל שבת. פעם אחת לא התאפקתי, ושאלתי את בעל הבית: "אפשר לשאול שאלה?". ענה לי: "כן".

"למה בכל פעם, לפני שאתה חותך את החלה, אתה אומר 'המוציא לחם מן הארץ'?", שאלתי.

הוא ענה לי, "מה? את לא יודעת שכל דבר שיהודי מכניס לפה, הוא צריך לברך עליו?".

באותו רגע גמלה ההחלטה בלבי, שאני אברך. על הכל.

ועל הכל הייתי מברכת בשם ומלכות.

ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם, המוציא פיצה. המוציא ביסלי. המוציא במבה. המוציא  שווארמה...

אפילו הייתי מברכת על סיגריות, המוציא סיגריה. אחרי זה הייתה לי שאלה הלכתית עם עצמי, אם אני צריכה להגיד "המוציא סיגריה" או "המוציא מרלבורו"... או אולי "המוציא המכניס", שזאת שאלה של אוכל נפש ביום טוב. מה שבטוח, הברכה הכי טובה היא "השורף ממונו בידו".

* * *

גרתי במדרשיית "נתיב בינה" ברחוב סורוצקין בירושלים, והיה לנו גמ"ח מתחת לבניין. אהבתי מאוד לקנות שם כל מיני מפות רקומות, וכל מיני בגדים, נצנצים ופאות להופעות שלי. יום אחד ירדתי למטה, וראיתי חולצה 100% כותנה, מהממת, עם תחרה בצווארון ותחרה בחפתים, עד הברכיים, עם שרוך במותן. משגעת. אמרתי לעצמי - זאת תהיה שמלת השבת של חנה'לה... הייתי הולכת עם זה כל שבת. היינו מתארחות אצל משפחות חרדיות, לראות איך נראית סעודת שבת. הייתי לובשת חצאית לבנה מתחת, והולכת ככה, וכל הרחוב מסתכל עלי - ואני לא מבינה, למה?

עד שהגיע יום כיפור, והבנתי.

הייתי הולכת כל שבת עם קיטל.

* * *

זכיתי לקרב מישהי שגרה בתל אביב. הגיע ל"ג בעומר, והיא מתקשרת אלי ואומרת: "תשמעי, עידית, אני לא יכולה ללכת לשום מדורה! הכל מעורב, זה לא צנוע. אולי את מכירה מדורה כשרה?".

אמרתי לה: "כן, אני מהקהילה של הרב אוירבך בתל אביב, וכל שנה אנחנו עושים מדורה עם הרב שלנו".

היא אמרה לי: "תעשי לי טובה, עידיתי, לא אוכל להגיע. תוציאי אותי ידי מדורה...".

הכותבת היא אמא לשישה, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים נוספים על טעויות של בעלי תשובה, למייל: debi@htv.co.il