חינוך ילדים

תופעת הגניבות אצל ילדים היא תופעה שכיחה המצויה בעיקר בקרב צעירים, אף אם הם נמנים על המשפחות הטובות. האם תופעת הגניבות אכן קשורה לחינוך לקוי של ההורים? מה עומד מאחוריה? כיצד ניתן להפסיק אותה?

כדי למנוע מחלוקת, ולהצליח בזוגיות ובחינוך הילדים, פעמים יעלים עין כאילו הוא נרדם. תמיד ינהלם בנחת, באהבה ואחווה, ולא ידקדק עמם על כל צעד ושעל

רבים תמהו על דברי הפסוק חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי "דַרְכּוֹ". וכי על פי הדרך הבלתי מסודרת וחסרת הניסיון של הנער יש לחנכו? והרי יש לחנכו על פי דרכם הברורה והמנוסה של ההורים והמחנכים!

בפרקים שלפנינו מוגשים להורה ולמורה יסודות דרך החינוך התורני, כאשר פרק מיוחד מוקדש לכללי היסוד ההכרחיים בבחירת וקביעת בית הספר או הגן בו ילמדו ילדינו

אל מול בנו שהלך והידרדר, האב התייסר ואמר: "יתכן שאני אשם! דרשתי ממנו בתחילה את מה שאני דורש מעצמי, ולא השכלתי להבין שצריך לנהוג עמו כפי טבעו ומזלו, וכוח הסיבולת שלו"

ילדים זקוקים לגב חזק שיוכלו להישען עליו. אנו עושים כמיטב יכולתנו להסביר ולהדריך, אך מבלי משים, לעתים, מנצלים את מעמדנו לרעה. כל מה שרציתם לדעת על הדרך כיצד להיות הורה סמכותי

מטרת הפרס היא לתת לילד חשק ורצון ללמוד תורה. לפי זה, אין להעניק פרס רק לתלמידים המצטיינים בלימודים, אלא גם לתלמידים החלשים, כדי לעודדם ללמוד תורה בחשק

אם ילד אינו יכול ללמוד יותר מפרק אחד, ומבטיחים לו פרס גדול אם ילמד שניים ושלושה פרקים - הרי שהפרס בשבילו עונש ולא מתנה, כיוון שהדבר קשה לו מאוד, ונעשה ללא שום הנאה וסיפוק

ראוי לכתחילה להעניק לילד פרס כדי לתת לו חשק ללמוד תורה. ואין להקשות ממשנת אנטיגנוס איש סוכו (אבות א ג) שאמר: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על-מנת לקבל פרס"

ההורים בדורנו אבדו מעט את הסמכות ההורית שצריכה להיות נחלתם הטבעית. איך נסגל לעצמנו סמכות, ומה תהיה ההשפעה שלה על ילדינו?

אחד הכלים החשובים ביותר, בבואנו ליצור קשר עם ילדינו, הוא הקשבה נכונה מתוך אמפתיה ואכפתיות. מבלי הכלי החשוב הזה, אין סיכוי שתיווצר תקשורת טובה ונכונה. כיצד נוכל להקשיב כראוי ולשדר לזולתנו אמפתיה?

ילדים מטבעם לא אוהבים ללמוד. כדי לגרום להם לאהוב, צריך לעשות זאת בחכמה

לכל אדם יש יעוד שונה ודרך ייחודית. איך נדע מה מתאים לילדינו? יש לדעת: יש לאפשר לילד לעבוד את ה´ כפי טבעו ולא כפי טבע ההורים, שהרי לא כל הטבעים והדעות שווים, ואין הכרח שדרכו תהיה דרכם של ההורים

לא פעם אנו שומעים ילד או תלמיד מתלונן על בעיה מסוימת. לעתים ה"בעיה" הינה כיסוי לבעיה אחרת, אליה הילד לא מודע. מה עושים במקרה כזה? על בעיות בעייתיות

כל ילד הוא עולם ומלואו, וצריך להתנהג איתו בדרך המיוחדת לו. מאחר וכל ילד הוא יחידי בין האישים, יש לנהוג עמו כפי כישוריו, טבעו ומזלו בלבד. במידה ואין נוהגים כן, בתוך תוכו הוא חש מועקה ולחץ נפשי

הבן מחויב בכבוד אביו מן התורה, אך האם האב צריך לנהוג כבוד בבנו?

לא כל התקופות שוות. ישנן תקופות שבהן הילד נמצא במצב של תרדמת, וצריך לדעת להתנהג כלפיו בהתאם

חז"ל אומרים: אזור כגבר חלציך, והכוונה להוכיח בשליטה, על דרך אמרם: "איזה הוא גיבור הכובש את יצרו". יש לציין שאם האדם נוח בתוך ביתו בענייני העולם, בדרך כלל בני ביתו נשמעים לו בענייני שמים

באופן טבעי אנו מעוניינים שלילד שלנו יהיה הכי קל שאפשר, רק מה לעשות שלקב"ה יש תוכניות אחרות, והוא מזמן לו לא מעט התמודדויות. מה התפקיד שלנו במערכת? האם עלינו לרפד את דרכו, או לאפשר לו לנסות לבד?

העלייה לכיתה א' יוצרת לעתים משבר התפתחותי. כיצד ניתן להתמודד איתו?

מה קורה כאשר זה עתה סיימת את כל ההכנות לשבת, ובדיוק אז מחליטים הילדים למצוא אבני גיר לבנות, ולצבוע בהם את הקירות ואת עצמם? את עומדת לפני צומת שמסתעפות ממנו שתי דרכים, ועלייך לבחור במהירות

המנסה להתוות מתווה אחד לשני ילדים בעלי תכונות שונות, מובטח לו שאת אחד הילדים הוא מקלקל

איך הייתם מגדירים חינוך? גערה, הכאה, מילה טובה? תחשבו שוב

בדי.וי.די אחד מופיעים תכנים לא צנועים, ב"סינדרלה" השאיפה היא להגיע לנשף הריקודים, ב"דוד וגלית" מופיעה פרסומת שצולמה בחוף הים, ועוד לא דיברנו על גרגמל שחולם על מרק דרדסים. במה אנחנו מאכילים את ילדינו?

גיל חינוך למצוות ידוע. אך מתי מתחיל גיל החינוך לדרך ארץ?

גיל ההתבגרות הינו שלב מעבר בו הנער הופך מילד למבוגר. החזית העיקרית והקשה ביותר, היא ההתמודדות החברתית. האם זה נורמאלי? כיצד לעבור תהליך זה בשלום? הניה לוברבום על המתבגרים והמתברגים

הבן המתבגר לא קם לתפילה בזמן? במקום להיכנס למחלוקות, צריך לזכור שמדובר במצב זמני

לכל ילד טבע משלו, מזל משלו, ודרך ייחודית בעבודת ה´

הרמב"ם פוסק להלכה: "אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו". משמע מדבריו, שכל אחד מן האחים חייב בכבוד אחיו הגדול ממנו

הקושי בחינוך נובע בעיקר מחוסר ידיעת החינוך, ולא מעצם החינוך. היודע לחנך, לא די שאינו מותש, אלא שמח ונהנה. מה שאין כן אם אינו יודע את מהות ואופי חכמת החינוך, הרי שלא יאהבנה, וכשאינו אוהבה הרי ירגיש במשך כל עיסוקו בה טורח גדול