זו התגובה שתבנה את הביטחון העצמי של הילדים שלכם

כאשר ילדים מתמודדים עם משימות חדשות, בין אם מדובר בהכנת שיעורי בית, יצירה או פתיחת בקבוק מים, הם מביעים גם תסכול וחוסר אונים. הביטוי "אני לא יכול" עולה מהר מאוד בשיחה עם ההורים, והדחף הטבעי של כל הורה הוא להתערב מיד ולפתור את הבעיה עבורם.

עם זאת, מומחיות להורות מדגישות כי הנגשת פתרונות מיידיים אינה תמיד הדרך הנכונה לבניית חוסן נפשי. דינה מרגולין וקריסטין גלאנט, מקימות מיזם ההורות "ביג ליטל פילינגס", מציעות להתאפק ולתת לילדים להתמודד עם הקושי. מרגולין מסבירה: "אני חושבת שזה עניין גדול עבור רבים מאיתנו - אני יודעת שאני חייבת לתרגל את זה ממש באופן מכוון. זה בסדר שהילד שלך יתמודד עם קושי. מותר לו להרגיש מתוסכל. זה כל כך קשה לשבת ולראות אותם מנסים לעשות משהו, נשברים, מתפרקים, ולא לקפוץ פנימה ולנסות לתקן את זה".

היא מוסיפה כי "פתרון הוא תמיד הדבר הראשון שאני רוצה לעשות, ועדיין - אני יודעת שזה לא יעזור בטווח הארוך. כל מה שבתוכי רוצה לקפוץ ולהגיד הוא: 'הנה לך. אל תדאג. תן לי לגזור את זה ככה. אתה רוצה את זה ככה, תן לי לבטל את זה ככה בשבילך', ופשוט לתקן את הבעיה. אבל כשאנחנו מסתכלים על התמונה הרחבה, זה לא באמת הולך לעזור להם לבנות סובלנות לתסכול".

לדבריה, התמודדות עם אתגרים היא חלק טבעי ובריא מתהליך הלמידה. בהקשר הזה אומרת מרגולין: "אנחנו חייבים לתת להם להתמודד עם הקושי. להתמודד עם קושי בחיים זה נורמלי, ולעשות טעויות זה נורמלי וזה בריא. וככה בסופו של דבר לומדים ומסוגלים להתמודד עם תסכול טוב יותר בהמשך. אז זה בסדר שהילד שלך יתמודד עם קושי. אתה יכול לשבת שם ולעודד אותו לקחת הפסקה." מומלץ להשתמש במשפטים מעצימים כמו: "אני יודע שזה קשה לך. כשתהיה מוכן, תראה אם אתה יכול לנסות את זה בדרך אחרת".

מעבר לכך, התנהגות ההורים עצמם משמשת מודל לחיקוי. גלאנט מסכמת כך: "מהצד השני - ואנשים לא אוהבים לשמוע את זה - אם אנחנו מתוסכלים מכל דבר קטן, זו בעיה. כמו למשל: אנחנו עייפים, אנחנו הורים, אנחנו יושבים בפקק, אנחנו מאחרים ב-30 דקות להגיע למשחק. אם אנחנו צורחים, כל דבר קטן מעצבן אותנו, אנחנו רוטנים כי הקפה נשפך - הילד לומד. זה מבטיח שהילד שלך, בפעם הבאה שהוא ישפוך משהו, או שהוא לא יוכל להרכיב משהו, או שהוא מרגיש מתוסכל, וכנראה יגיב כמוך".

לסיום, מרגולין מציעה להראות לילדים שגם למבוגרים קשה לפעמים: "אתה יכול להראות דוגמה של רגעים קשים במהלך היום שלך. תהפוך את זה לנורמלי. כי זה הצד השני: באותו רגע, המוח הקטן שלהם אומר, 'רגע, אמא עשתה את זה בניסיון אחד. למה אני לא יכול לעשות את זה?'. תראו להם שקשה לכם לפתוח את הצנצנת".