חינוך ילדים
לקנות ילקוט לכולם, או רק לילד אחד?
אז מה עושים כדי לא לייצר קנאה בין אחים? מי בכלל אמור להחליט? איך תוכלי לדעת מתי כן להתחשב בדעותיהם של הילדים ומתי לא?
- יוכי דנחי
- כ"ח אב התשע"ט
"אני לא יודעת אם אוכל להגיע איתך לים", היא אמרה לי בטלפון.
"אני לא יודעת את מי לקחת ואת מי לא, יש לך רק 3 מקומות ברכב ואחת הבנות צריכה לוותר, הן עושות לי פה סקנדל, בוכות, רבות צועקות. אני אראה מה קורה ואגיד לך".
* * *
"מה את אומרת, שני, נצא בערב ביחד לפארק עם הילדים או לא?", אני שואלת אותה.
"אני לא יודעת מה להגיד לך, הם עוד לא החליטו".
"מי?", אני שואלת אותה.
"הילדים, כל אחד רוצה למקום אחר, שיגעו אותי".
טוב, זה כבר מוגזם, חשבתי לעצמי. אי אפשר לקבוע איתה שום דבר. יש לה 6 ילדים, 6 דעות (איתה ועם בעלה ביחד 8). כנראה שהחלטות זה לא הצד החזק אצלה...
* * *
אז מה עושים כדי לא לייצר קנאה בין אחים? מי בכלל אמור להחליט? איך תוכלי לדעת מתי כן להתחשב בדעותיהם של הילדים ומתי לא? אולי אם אני נותנת להם להחליט אני מראה להם שאכפת לי, שאני מתחשבת בהם, בכך שאני רוצה לרצות כל אחד?
קיבלתי שאלה למייל מאמא ששאלה: "מה אני צריכה לעשות אם הילדה שלי צריכה ילקוט חדש, וגם הילד השני רוצה, והוא לא צריך - יש לו ילקוט חדש לגמרי. לקנות גם לו?".
עכשיו ערב תחילת שנת הלימודים, יש כל כך הרבה קניות והוצאות. ילד אחד צריך נעליים, השני צריך חולצות לבנות, הילדה צריכה נעלי ספורט, השלישי צריך תיק אוכל חדש כי התיק של שנה שעברה כבר התבלה...
ולא לדבר על ההוצאות השוטפות של בית הספר - מחברות, ספרים, עפרונות, עטיפות, מחקים, טושים, עטים צבעוניים ועוד...
אז לקנות לכולם, או לקנות רק לילד אחד?
זו הפליה בין אחים ויכול ליצור ביניהם שנאה וקנאה? ועוד הרבה דילמות סביב.
כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן, ובזה פתרת את הדילמה הקשה הזו...
- ילד אמור וצריך להרגיש שיש בבית מישהו חזק ממנו שמחליט בשבילו. להשאיר לילדים את עניין ההחלטות היא אחריות גדולה וכבדה מידי על הכתפיים, וזה לא משנה אם זה להחליט לאיזה פארק יוצאים, או שאני צריך להחליט אם אני צריך ילקוט או לא.
לילדים יש הרבה מאד רצונות (כמעט בלי סוף), ובדר"כ הם אומרים אותם. אנחנו רוצות - וכדאי מאד - לשמוע אותם, להתחשב, לתת ולהעניק במידת הצורך, אך ההחלטה הסופית אמורה להיות שלנו, ההורים, בלבד. כאשר ילד יודע שאבא ואמא הם המחליטים - הוא רגוע, הנפש שלו רגועה, הוא לא מוטרד ומרגיש ביטחון ויציבות בכך שאין עליו אחריות גדולה מידי (ומי כמונו יודעות כמה קשה זה להחליט לפעמים).
- שימי לב: מה את מרגישה כאשר הדרישות והבקשות מגיעות? מדוע יש לך רצון לרצות את כולם (מלבד הרצון הטבעי של הנתינה)? הרי את יודעת שברוב המקרים זה לא אפשרי, וצריכה להיות החלטה אחת.
מה תרגישי אם הילד שלך לא יהיה מרוצה ממך? יכול להיות שאת חוששת, ואפילו מאד, מהתגובות של הילדים, מבכי, מצעקות, ממריבות ביניהם, ואת מנסה למנוע את זה בכך שאת נותנת להם להחליט, או שאת נכנעת לדרישות של כולם?...
כאשר את תהיי שלימה ובטוחה בהחלטתך, הם ודאי ירגישו שלמים ויסכימו איתך (גם אם תהיה אכזבה, היא לא תהיה קשה מידי).
- ילד צריך להפנים ולהתרגל שהוא אישיות בפני עצמה ואין כל קשר למה שאחיו יקבל, או את מי ייקחו היום לטיול, או למי קנו ילקוט. הוא זה הוא ואני זה אני. כשאני צריך, וכשאבא ואמא מחליטים שאני צריך, אז אני מקבל, ואין איפה ואיפה. ממילא, השנאה והקנאה נחסכים בין האחים. כי אם אני אישיות בפני עצמה ואחי הוא אישיות בפני עצמה, אז למה שאקנא בו? למה שאריב איתו ואכעס עליו כאשר הוא קיבל ולא אני?....
- בכלל, שימי לב לעניין הנתינה שלך, ומנגד - להערכה והכרת הטוב של הילדים שלך.
כאשר ילד מתרגל לקבל כל הזמן, גם אם לא ביקש, או בכל פעם שהוא רוצה משהו - הוא מתרגל, ולא מעריך את מה שנתנו לו או עשו בשבילו. לעומת זאת, ילד שיודע שיש פה הורים שמחליטים, ומחכה בכיליון עיניים להחלטה שלהם, יעריך ויודה מהלב - והרווחת גם שהוא מתרגל לכך ששום דבר לא ברור מאליו. כך תהיה לו גם הערכה וכבוד לשאר דברים שיש לו.
הפנימי שהילד שלך זקוק להחלטה שלך. תהיי בטוחה בעצמך, תחליטי ופשוט תגידי מה שהחלטת, בלי הסברים והתנצלויות, וכמובן בלי לשכוח להקשיב למה שיש להם להגיד.
בהצלחה, ושתהיה לכולנו שנת לימודים טובה, פורייה, שמחה ומוצלחת!
יוכי דנחי – תומכת רגשית רב תחומית ויועצת חינוכית מומחית למשמעת וסמכות, שיטת אימהות מודעת Yd0548414745@imahut.