כל התכנים של יהוסף יעבץ

השיחה המשיכה במשך שעות, כי כזה היה אהרן מרקוס, איש ויכוח ושיחה. בכל מקום שבו היה, פיתח סביבו פולמוס ודיון. הוא הפך לחסיד בכל איבריו, והפנה את ידיעותיו והשכלתו למלחמה בכפירה ובשטחיות

כדי להוכיח את דבריו, חילק זמלוייס את מחלקת היולדות לשני חלקים. האחד התנהל כבעבר, ובשני טיפלו ביולדות רק אחרי חיטוי ידיים בסוג של סבון שהוא ייצר. 90% מהיולדות ניצלו ממוות בזכות התגלית הבסיסית שלו! אך האם עולם המדע הכיר לו טובה? לא ולא

איך סרטן הגמל איננו פוצע את עצמו? נניח שיש לי כוח להניף אגרוף בעוצמה של טרקטור, עדיין, כאשר אנחית אותו על שולחן, היד שלי תתרסק בגלל העוצמה הזו. מדוע זה לא קורה לידידנו שוכן המים?

למרות גדולתו הרבה, במשך שנים רבות ישב רבי אליעזר בן הורקנוס בביתו ולא זכה שתלמידים ילמדו ממנו תורה. כל שנותיו האחרונות, עד יום מותו, עברו בצורה הזו. וכי אפשר לתאר איזה צער ויגון יש לגדול הדור, שיודע את כל תורת רבותיו מהדור הקודם במדויק, ובעבר היו לו מאות תלמידים, וכעת אין יוצא ואין בא בשערי ביתו?!

מה עם כל אדם ואדם, שכמובן בדרך כלל אינו זוכה לחזור אחרי שמתחיל תהליך המוות? האם גם בו ניתן לראות את העובדה שהנשמה אינה נעלמת, אלא להיפך, הכוח שלה מתגבר כאשר היא לא לכודה בגוף?

כל תא מוח מתוכנן בצורה מורכבת עד טירוף, והוא חלק ממערכת שמנהלת במשך מאה ועשרים שנה, 24 שעות ביממה, מערך עצבי חשמלי נוירולוגי של מיליארדי תאים ופולסים. אבל מתברר שהם עוד יותר משוכללים ממה שחשבנו

תארו לעצמכם שמציגים לפניכם ארבע סוכריות, כולן בגווני אדום, ושואלים אותכם אלו שתי סוכריות הכי קרובות בצבע. אתם מיד מצביעים על שתיים דומות, אבל אז נאמר לכם כי שתיים אחרות דומות יותר. מתברר שאנשים רואים, ממש רואים, מה שהם חושבים שהם אמורים לראות

בהסכמת חכמי המקום מונתה אשתו של רבי שמשון, הרבנית מרים משפיירא, לראשות הישיבה, שכן כל ימיה גדלה בין החכמים וידעה ולמדה הרבה דברי תורה מפי אביה ובעלה, שאף אחד לא היה מוכן לוותר עליהם

ה"בעיה" עם הקואלה, היא שהיא מאתגרת את המטריאליסטים המאמינים שיש בעולם רק טבע, ושכל בעלי החיים התפתחו במקרה זה מזה. איך במקרה נוצר בעל חיים מפותח כל כך, שאינו דומה לשום בעל חיים אחר, ויש בו המאפיינים המוזרים האלו, כגון טביעת אצבעות? האם הוא "נוצר" מאדם?

רבי יצחק לא ויתר על תקוותו. הוא החל לחתום את מכתביו "יצחק אסיר התקווה", וברגע שראה כי הקהילה עומדת על רגליה, מינה תחתיו את מהר"ם בר ברוך להנהגת הקהילה, ובשנת ק"י עזב יחד עם כמה עשרות מתלמידיו את גרמניה לנצח

לנגן פיתח מודל שהוא מכנה אותו "מודל קוגניטיבי תיאורטי", ובלועזית: CTMU. וההפתעה: הוא טוען שמבחינה מתמטית, המודל שלו יכול להוכיח את קיומו של בורא לעולם, את קיומה העצמאי של הנשמה ואת קיומו של העולם הבא, הכל בעזרת מתמטיקה...

הנעשה בתוך כתלי התיבה הזו יכול להיראות דבר קטן, אבל אין זה כך. כמו כל כפתור קטן בחדר המכונות, שרק מי שתכנן את המעבורת או הספינה כולה יכול להבין את משמעותו. ולכן הפירוט חשוב

הרב שפירא לא ישב על גפנו ועל תאנתו. אחרי תהפוכות חיים שונות קבע את מושבו בכפר פינס, שם היה עורך שולחן ליל שבת כמנהג אדמורי"ם, ומפיח תורה וחיים באנשי ההתיישבות העובדת. שם, באחד מלילות השבת, פצח בשירו הנוגה "אילו היה לי כוח, הייתי יוצא לשוק, הייתי מכריז ואומר – שבת היום"

"עצם קיומם של החיים – העובדה שאנחנו כאן בכלל כדי להציב את השאלה – מצריך משהו מעבר לטבע הפיזי. המורכבות הבלתי מוסברת  של אורגניזמים חיים, החל מחיידקים וכלה בבני אדם, אינה יכולה להיות מוסברת בצורה חומרית בלבד"

לאחר מספר דקות, עיניו החדות של רבי יוסף צדו קטעים מוכרים בתוך הספר, מוכרים ומסוכנים. הוא הבין פתאום כי בתוך כל החשבונות המסובכים מסתתרים קטעים של תמיכה במשיח השקר שבתאי צבי

היה מקרה אחד של צעיר שחמד לצון עם נערה: הוא נתן לה תאנה, ואמר לה "הרי את מקודשת לי". הנערה לקחה את התאנה, אכלתה והלכה מן המקום. כאשר שמע זאת רבי משה קפשאלי, עלתה חמת זעמו. הכיצד יתכן שיהודים יזלזלו כך בדיני נישואין, כאילו מדובר במשחק ילדים?

בשלב מסוים שמו לב חברי הקבוצה כי גרשון אינו איתם. הם לא דאגו, שכן לא מדובר בנחל אימתני כמו נחל דרגה, מסלול לכל המשפחה. אך בחלוף הזמן גילו כי גרשון לא התקדם לפניהם, וגם לא התעכב מאחוריהם. הוא פשוט נעדר

כריסטופר קולומבוס היה מגלה ארצות, כובש ומפקד אוגדה ימית, שגילה את יבשת אמריקה. ואסקו דה גמא היה כובש נתיבי אוקיינוסים, ומצא את הנתיב הימי להודו, כשבדרך גילה ארצות ואיים. אך מי היה המח מאחוריהם? היה זה המלומד והאסטרונום היהודי, רבי אברהם זכות

באמצע הלילה נשמע קול יריה, וחברו לשמירה של אברהם יוסף, אליהו קמנצקי, הופיע בבהלה כשהוא גורר את אברהם יוסף הפצוע. "ערבים מס'גר ירו בו", אמר

הוא השתוקק לראות את בעלי החיים המסתוריים האלו, אבל המקומיים הניאו אותו מכך: אין לך שום סיכוי, אמרו לו, היצורים האלו חיים בעומק הבוץ. ברגע שתכניס רגלך לאגם – הם ישתקו אותך, ותיפול שדוד אל מותך במעמקי הבוץ