שתי מילים חקוקות באבן: התגלית שהוכיחה את קיומה של שושלת בית דוד

אברהם בירן פסע לאיטו בין שוחות החפירה בלב תל דן, אתר עתיק שמבעד לשכבות עפרו הסתתרו אלפי שנות היסטוריה רדומה. תלמידיו עמלו סביבו, כורעים על ברכיהם ומנקים בעדינות את הרסיסים והאדמה. כל גרגר נבדק כאילו היה בו סוד כמוס. פתאום נשמעה קריאה נרגשת: "פרופסור! בוא מהר!".
בירן, שכבר היה רגיל לקריאות התלהבות כאלה – לעיתים שווא – מיהר לגשת. הפעם זה היה אחרת. אחת הסטודנטיות, גילה קוק, הצביעה לעבר שבר אבן בזלת שחור וגדול שבצבץ מהאדמה. פני האבן היו חרוטים באותיות פיניקיות, שורות בארמית עתיקה.
האבק עדיין לא התפזר, אך ההתלהבות כבר מילאה את השטח. בירן הבין מיד: מדובר בממצא יוצא דופן.

ימים ספורים אחר כך, לאחר שנוקה ונשלח לפיענוח, התברר שמדובר בכתובת ניצחון של מלך ארמי – ככל הנראה חזאל מלך ארם – המתפאר בניצחונו על מלכי ישראל ויהודה. אך לא זה הדהים את החוקרים, אלא שתי מילים חקוקות בלב האבן: "בית דוד". זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבה נמצאה ראיה חוץ-מקראית שמזכירה את קיומה של שושלת דוד המלך. לא משל, לא אגדה – אבן דוממת, עתיקה, שמעידה על כך שדוד לא היה דמות מיתולוגית בלבד, אלא אדם אמיתי, ראש שושלת שהייתה מוכרת גם לאויבי יהודה.

אבל הסיפור לא נגמר שם. שנה לאחר מכן, ב-1994, במהלך חפירות המשך, התגלו שני שברים נוספים של אותה כתובת – האחד מתחת לריצוף של רחבת שער העיר, ליד חמש מצבות פולחניות; והשני, שוב, על ידי גילה קוק. השברים שובצו בזמנו ברצפת בית השער, ככל הנראה במכוון, כך שתושבי העיר ידרסו את הכתובת של המלך הכובש.

מלכות בית דוד היא אבן בסיס ביהדות. זוהי המלכות שנבחרה על ידי ה' להקים את בית המקדש, כאשר בנו של דוד, שלמה המלך, הוא שבנה את המקדש בירושלים. מלכות זו מהווה את המשך קיום העם היהודי, שכן היא לא רק מסמלת את האידאל המלכותי, אלא גם את תכלית הגאולה העתידית, שבה המשיח, שיבוא במהרה, חייב להיות דווקא בן דוד. בתנ"ך חוזרת שוב ושוב הבטחת ה' לדוד המלך כי לא תסור המלוכה מזרעו, כפי שנאמר: "לא תכרת איש מזרעך מאיש על כסא ישראל" (ירמיהו ל"ג, י"ז). הבטחה זו מלווה אותנו גם בתפילות רבות, במיוחד בברכת "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח" שבתפילת שמונה עשרה, ותפילה זו היא עדות לחזון ולתקווה שהבטחת ה' תתגשם.

"לא פלא אפוא, שדווקא מלכות דוד הייתה מטרה להתקפות מצד חוקרים פוסט־מודרניים או גורמים בעלי אג'נדה אנטי־דתית. עבורם, ביטול קיומו של דוד אינו רק שאלה היסטורית – אלא ניסיון לערער את היסודות שעליהם נשענת הזהות היהודית, ההבטחה המשיחית והקשר בין עם ישראל לארצו".

הם טענו כי ''מעולם לא היה מלך בשם דוד ששלט בממלכה המאחדת את ישראל ויהודה, ושמדובר במיתוס שהומצא מאוחר יותר כדי ליצור אשליה של עם בעל היסטוריה, במטרה להצדיק את שלטונם של גורמים בעלי אינטרסים''.

אם חשבתם שמציאת כתובת תל דן תגרום לחוקרים לשנות את דעתם, אז לא. ניסיונות ההתנגדות לכתובת תל דן נראים לעיתים קרובות לא כהתמודדות מדעית עניינית, אלא כמאבק כמעט נואש להציל השקפת עולם שהתערערה. כך, למשל, נטען כי ייתכן שהמונח "בית דוד" מתייחס לדמות אחרת בשם דוד – כאילו הייתה דמות אלמונית כלשהי בעלת שם נפוץ כל כך, ששושלת מלוכה תיקרא על שמה ותהיה מוכרת עד כדי כך ששליט ארמי יזכיר אותה על מצבת ניצחון. דווקא טענה כזו מדגישה את העיוות המובנה של גישת המתנגדים: כל הסבר, אפילו המופרך ביותר, ייחשב לגיטימי – ובלבד שלא ייאלצו להודות בכך שהתנ"ך צדק. במילים אחרות, הנחת המוצא של אותם חוקרים היא שהתנ"ך הוא אוסף אגדות חסר ערך היסטורי, ולכן יש לפסול כל ראיה שתומכת בו או לפרש אותה כך שתסתור את פשט הפסוקים. זו אינה חקירה מדעית – זו מגמתיות רעיונית במסווה של אקדמיה.