דניאל דוד היה גברתן. לא כדאי היה להרגיז אותו בכלל, ולפעמים גם מפחיד היה להיתקל בו בסמטה חשוכה. בנוסף, הוא הכיר את כל האנשים המפוקפקים בשווקים. דניאל חי בעיר האיטלקית טריאסטה, לפני שמונה מאות שנה, ואיתרע מזלו להיות מוזכר במסמך ההיסטורי הכי קדום שמזכיר יהודי בטריאסטה.

טריאסטה שוכנת על הגבול המזרחי של איטליה, צפונית לוונציה. בימי קדם התגורר בה שבט קדום בשם הקרנִיִים. לאחר מכן היא נכבשה על ידי הרומאים, ובימי הביניים, בתקופה המדוברת, שלטה בה בעיקר האימפריה ההבסבורגית, שמרכזה היה באוסטריה.

עקב היותה של טריאסטה עיר גבול, היא סבלה מהתקפות השודדים הסלובנים שהגיעו מעבר לגבול. השטח הסלובני הסמוך לטריאסטה נקרא "קראס". הוא משמר את שם השבט הקדום, הקרניים. שטח הקראס הוא שטח מרתק מבחינה גיאולוגית: עמוס במערות, מחילות ובולענים, והוא מהווה חוויית טיול מדהימה לכל חובב טבע. בשטח הזה נמצאות כמה מן המערות המפורסמות בעולם. גם מבחינה מדעית, הוא זה שהעניק את השם "מערה קארסטית" לתופעה בכללותה. אבל שטח כזה היה מרתק גם עבור שודדים וגנבים. הסלובנים, שהיו אנשים כפריים רעבים ללחם, הכירו את השטח ככף ידם, נעו במיומנות בין הבולענים והמערות והגיחו לתחומה של טריאסטה, שהיתה עיר נמל עשירה. הם לקחו מכל הבא ליד, והתגנבו בחזרה לאזור שלהם. לשום שוטר גבול לא היה סיכוי לעקוב אחריהם.

כאן נכנס לתמונה דניאל דוד. המסמך שבידינו מתעד הסכם בין הבישוף וסקובו ג'יאבוני לבין דניאל דוד. דניאל מתחייב בזאת למנוע לחלוטין כניסת שודדים מן הקראס הסלובני. איך יבצע זאת? לא כתוב... ככל הנראה סמך הבישוף על כוחו ועל קשריו, אבל שכרו המכובד, בסך חמש מאות מארקה איטלקיים, מעיד שמדובר על פעולה חשובה מאד לעיר ולבישוף שלה.

דניאל היה מן היהודים האיטלקיים מזה שנים רבות, אשר קהילתם הוכרה על ידי השלטונות הנוצריים, אך עקב היותה של טריאסטה עיר מסחר היגרו אליה עוד ועוד סוחרים יהודים מגרמניה ועוד, ולהם לא הותר לפתוח בית כנסת ולנהל חיי קהילה. כיוון שהם בכל אופן רצו לשמור על הנוסח והמנהגים שלהם, הם היו מתפללים בבתים פרטיים בתורנות. בהמשך, אחרי גירוש היהודים מוינה, הוצפה העיר באנשי עסקים יהודיים. השלטונות הנוצריים קיבלו את המציאות, אבל הקימו גטו עבור היהודים ודרשו מהם לגור רק בתוכו. הגזירה החדשה כללה גם את היהודים האיטלקים הוותיקים, שהתמרמרו על כך ביותר, אבל את השלטונות האוסטריים זה לא ממש עניין. אחרי שורה ארוכה של דיונים וערעורים, הוגלו כל תושבי טריאסטה לגטו בשנת 1697.

החיים בגטו היו קשים יותר מבחינה חומרית, אבל כך נשמרו חיי הקהילה, המנהגים והמסורות, והיה פחות ערבוב בגויים. כך חיו יהודי טריאסטה כמעט מאה שנים. בשנת 1785 בוטלה חובת המגורים בגטו. אף על פי כן, רוב היהודים, שכבר התרגלו לשכונתם, נשארו להתגורר בגטו, שהפך מעתה ל"שכונת היהודים".

הקיסרית מריה תרזה ראתה בעין יפה את המסחר היהודי בטריאסטה. היא כתבה במו ידיה צווים רבים, הריצה מכתבים וכתבה אגרות, המסדירים את הגירת היהודים מאוסטריה לטריאסטה, ואת מסחרם. בית המלוכה שלה הרוויח רבות מהעניין, משום שטריאסטה הפכה באותו הזמן לעיר נמל חופשית, מה שהעלה בהרבה את הרווח, וכן היתה הנמל האוסטרי היחיד לכיוון הים התיכון. מריה תרזה לא היתה אוהבת ישראל גדולה, והיא אף גרשה את היהודים מוינה, אבל ידעה להעריך כישרון של יהודים.

עם הזמן נהפכה קהילת טריאסטה לקהילה אשכנזית ברובה המוחלט, בשונה משאר קהילות איטליה, שנהגו על פי מנהגי האיטליינים. טרייאסטה נעשתה מרכז יהודי. היו בה חכמים וסופרים, בנקאים ואנשי עסקים בכירים, והיא נעשתה מרכז יהודי גדול. אולי לכן הגרמנים הארורים הקימו מחנה ריכוז בסמוך לה, מחנה ריזיירה די סאן סאבה, המחנה היחיד מסוגו באיטליה. אך הגרמנים לא הספיקו לבצע את כל תוכניתם המרושעת, 700 יהודים הוצאו להורג במחנה, ו-1500 ניצלו על ידי הצבא היוגוסלבי ששחרר את צפון איטליה.

היותה של העיר כה נחשקת הביאה למצב מוזר גם אחרי מלחמת העולם השנייה: הבריטים והאמריקאים לא רצו להחזיר אותה לאיטליה, שנלחמה לצד הנאצים, וגם לא ליוגוסלביה, שהיתה שייכת כבר לקומוניסטים, ולכן יצרו בה איזור בינלאומי בשליטת האו"ם. האזור הזה כלל גם את השכונה היהודית, שנעשתה מעתה לבינלאומית...