בשעת בוקר מוקדמת, בבית אבן צנוע בפאתיה של עיירה קטנה בדרום צרפת, פותח הרב את האגרת שהגיעה עם שליח עובר אורח. הדיו כבר דהה מעט, אך החותם של רבנו תם בולט בברור מעל גביה. העיניים של הרב מתרחבות בהתרגשות וביראה. לא בכל יום מוזמן אדם מישראל להשתתף בוועידה של גדולי הדור. במכתב נאמר לו שהוא מוזמן לבוא לוועידה בראשות רבנו תם והראב"ן, שתיערך בעיר טרוייש שברוזנות שמפן. הוועידה תוקדש לדיון במצב הדור, לפסיקת הלכה ולתיקון תקנות שיחייבו את כלל קהילות יהודי צרפת.

במשך ימים מספר נראית תכונה בלתי רגילה בביתו של הרב. רעייתו אורזת סלסילות מזון – לחמים עבים, גבינות כבושות ודבלים מיובשים. את צקלונו ממלא הרב בספרי יסוד – תלמוד, תשובות הגאונים, ופסקי רגמ"ה – שבלעדיהם לא יֵצֵא לדרך. בלילה, לאור הנר, הוא עמל על ניסוח רשימה של שאלות הלכתיות קשות שהתעוררו בקהילתו, שאותן יבקש להציג לפני גדולי ישראל – סוגיות של ממון, מנהגים ושאלות עתידיות הדורשות הכרעה.

ובינתיים, בעיר טרוייש, בבית אבן רחב-כתלים, עמלות אישה צדקנית ובנותיה בניקיון הבית ובקישוטו לקראת בואו של אחד מאורחי הוועידה. הן משייפות את ספסלי העץ, מנקות את כלי הכסף ותולות וילונות בד נקיים. כל פינה מבהיקה, כל שולחן ערוך, לכבוד תלמיד חכם שהעולם כולו על כתפיו. כמנהג הבית הזה – מנהג בתים רבים אחרים בטרויש – כולם פותחים את ליבם וביתם לתלמידי החכמים הבאים אל העיר.

רחובות מגנצא רוחשים חיים. עגלות רתומות לסוסים אצילים מפלסות דרכן בין דוכנים ושווקים. מכל פינות אשכנז, מצרפת ועד גרמניה, מגיעים רבנים, ראשי ישיבות ונכבדים – חלקם בגלימות שחורות, אחרים בבגדי דרך מהוהים – אך כולם נושאים ארשת יראה וחכמה. גלגלי עגלות חורקים על אבני הרחוב, פעמוני הסוסים מצלצלים וקולות ברכה נשמעים: "ברוכים הבאים בשם ה'!".

בבוקר הוועידה, בית הכנסת הגדול של טרוייש מלא מפה לפה. 250 תלמידי חכמים מכל רחבי צרפת מצטופפים בין הסטנדרים והספסלים. שקט נופל כשהדלת נפתחת, ורבנו תם, בן ביתו של רש"י, נכנס לאולם. הקהל כולו קם על רגליו. ראשו עטור כיפה שחורה, זקנו ארוך, יורד על מידותיו, ובעיניו בוהק ניצוץ של תבונה אין קץ. בצעדים מדודים הוא פוסע לעבר הבימה, וכשהוא עומד, דומיה משתררת. הכול שותקים. הכול ירֵאים.

רבנו תם פותח בדברים קצרים, אך חדים כתער. הוא מדבר על פיזור הקהילות, על ריבוי הדעות, על העדר סמכות אחידה לדיינים, על המנהגים המשתנים מעיר לעיר. "אם לא נתקן ונסדר תקנות שיחייבו את כל קהילות ישראל שבצרפת", הוא אומר בקול יציב, "נמצא שכל שבט ושבט הולך לו בדרך אחרת, ודבר ה' יהיה כבד בעיני ההמון. נברא אפוא גוף אחדותי שייתן גיבוי הלכתי ומשפטי לכל קהילה – במנהג, בדין ובשלום".

אחריו קם רבי אליעזר בן נתן, הראב"ן, ומונה את ומונה את רשימת הדברים שעליהם ידונו היום:

ביטול התמיד. תקנה עתיקה זו, שאף היא מיוחסת לרגמ"ה, התירה לאדם שחש כי אחד מהקהל עושק אותו, למנוע קיום תפילות או קריאת התורה בבית הכנסת, עד שבית הדין יוציא את הצדק לאור. "עקב תלונות מכל רחבי צרפת על טרחת הציבור שבתקנה זו", אומר הראב"ן, "עלינו לקבוע בה סייגים, ולהגביל אותה במעט.

"כמו כן, ידונו היום על המשאיל בית הכנסת לציבור ויש לו מריבה עם אחד המתפללים. בעקבות מעשים שהיו", מטעים הראב"ן, "בעקבות מעשים שהיו ועוררו מחלוקת רבה, עלינו לדון האם מותר למשאיל לעשות זאת, ואף אם מותר, שמא נתקן תקנה שתפקיע ממנו את היכולת לעשות זאת.

"כמו כן נדון גם בבני העיירות הקטנות שהגיעו להשתתף בתפילות הימים הנוראים עם בני הקהילות הגדולות, מה ייעשה בשארית הנרות שהביאו עמם הכפריים בבואם להתפלל בעיר ביום הכיפורים. שמענו שיש בזה מריבות גדולות, שלטענת בני הקהילה הגדולה, הדלקת הנר בבית הכנסת שלהם הקדישה אותו לרשות בית הכנסת, ואין לשנות את ההקדש ממקום למקום, ולטענת הכפריים הנרות שלהם". רחש עובר בקהל – כמה מרתק! הלוואי ויכריעו בהלכות הסבוכות האלו, שגרמו למריבות מרות לא פעם.

"בנוסף, נדון היום על חיוב מתנות לאביונים לפני פורים – האם אורחים שמתארחים בקהילה, צריכים אף הם לתת מעות פורים.

"ואחרון חביב – האיסור לשאת שתי נשים, שאותו קיבלנו ממאור הגולה, רבנו הגדול רבי גרשום. שמענו שהוא נפרץ בכמה מקומות, ועלינו לדון בו ובחומרתו, ולקבלו עלינו. כמו כן עלינו לדון מה יעשה אדם שאשתו שוטה, ואין ביכולתה לקבל גט.

"אחר הנושאים הללו, כל הרוצה להעלות דבר, יעלהו. כך להיום, ובימים הבאים, נעסוק בדיני ממונות. ברוכים הבאים לה'!".

ואכן, כך קורה. ימים של דיונים עזים נמשכים. היכל בית המדרש בוער בקול: גמרות, משניות, פסוקים, מסורות, תקנות עתיקות, מחלוקות – כל אלו עולות, נבחנות, ונחתכות. התקנות נכתבות בלשון ברורה, מוסכמות ונחתמות. קביעות הלכתיות חדשות יוצאות אל הפועל, ומסדירות את חיי היהודים בקהילות קטנות וגדולות כאחד.

בסיום, נאספים כל החכמים לאולם המרכזי. התקנות מוכרזות בקול, ונכתב כי "כל איש מישראל אשר בצרפת – מחויב מהיום ואילך לשמור את התקנות הללו, לתקנת הדור ולשלומו".

המשלחות מתפזרות, והרב מהעיר הקטנה שב לביתו. פניו מוארות, לבו גדוש. השאלות ששלח – נענו. הלבטים שצבר – הוכרעו. והקהילה שלו? תדע עתה שקט, סדר ואהבת תורה.