מתנה לבר מצווה: כיצד ניצלו חייהם של שלושה יהודים?

באותה השבת נחגג אירוע מיוחד בקהילה היהודית במונטריי שבשוויץ: בני הזוג יצחק ורעכה שטרנבוך, מפעילי ההצלה הבולטים ביותר בשוויץ בתקופת מלחמת העולם השנייה, חגגו את בר המצווה של בנם יחידם.

האירוע נחגג בהיכל ישיבת מונטריי, כאשר כל בני הקהילה רואים להם לכבוד להשתתף בשמחה הגדולה של הזוג המיוחד הזה.

לפתע, באמצע תפילת השחרית, דלת היכל הישיבה נפתחה מעט, ושלשה בחורים בלתי מוכרים חמקו אל תוך ההיכל.

היו אלו שלשה פליטים שהצליחו להימלט מצרפת הכבושה, והגיעו אל מונטריי בעיצומה של השבת המיוחדת.

זמן לא רב אחר כך, שוב נפתחו דלתות ההיכל. הפעם עמדו מאחוריהם קבוצת שוטרים שוויצרים חמורי סבר.

היכן הפליטים שהגיעו קודם לישיבה? אנו דורשים לעצור אותם באופן מידי.

התברר שמישהו הצליח להבחין בקבוצת הפליטים כאשר הם עלו על המונית שהביאה אותם מן הגבול אל הישיבה. המשטרה מצאה את הנהג, ובחקירתו הוא סיפר שהוביל את הבחורים אל הישיבה במונטריי. כעת מבקשת המשטרה לעצור את הבחורים, ולהחזיר אותם אל צרפת שתחת שלטון הנאצים.

ציבור המתפללים ביקש מן השוטרים לאפשר לפליטים לטעום משהו לפני המעצר, והשוטרים ניאותו. בעוד הבחורים טועמים ממעדני הקידוש של בני הזוג שטרנבוך, נערכה התייעצות רבתי מה ניתן לפעול בעניינם. לבסוף הוחלט שלכל אחד מן הבחורים יוצמד דוד מאמץ. כך, כל אחד מן הפליטים שינן לעצמו את שמו ופרטיו של אחד מתושבי העיר, כדי שיוכל לטעון שהוא קרוב משפחה שלו.

לבסוף, הבחורים נלקחו אל תחנת המשטרה, ורעכה שטרנבוך עזבה את בר המצווה של בנה, ויצאה אחריהם כדי לברר מהן תוכניותיה של המשטרה לגביהם.

בתחנת המשטרה טענו השוטרים שהבחורים הובלו אל העיר לוזן, אך בדיקה קצרה הראתה שהמשטרה משקרת. ככל הנראה המשטרה מנסה להסתיר אותם, כדי שלא יוכלו למנוע את השבתם לידי הנאצים.

מאמצים קדחתניים שנעשו כדי למצוא את מקומם של הבחורים - העלו חרס. הבחורים נעלמו כאילו בלעתם האדמה.

לפתע, נזכר יצחק שטרנבוך במקרה שאירע זמן רב לפני כן. באחד הימים, הוא פגש נערה שוויצרית שסבלה מאוד במקום עבודתה, והוא ארגן לה מקום עבודה חדש. הנערה השיבה לו אחר כך במכתב תודה, שבו היא מבטיחה להכיר לו טובה, ובין היתר, היא הזכירה את שמו של קצין שוויצרי שהיא נישאה לו לאחרונה. עלה בדעתו, שאולי אם יצליח להשיג את הקצין הזה, אותו קצין יוכל לעזור להם לאתר את הבחורים.

הוא ניסה להתקשר אל אותה נערה שוויצרית, אך היא אמרה לו שבשעת מלחמה מיקומו של הקצין הוא בגדר סוד, והיא איננה יכולה למסור לו את הפרטים.

בלית ברירה החליט יצחק להתקשר אל אחד מידידיו, שהיה בעלים של בניין שהושכר לשירותיו של הצבא השוויצרי. הוא התקשר כמה פעמים, עד שבצד השני הבינו שככל הנראה העניין דחוף, וענו לשיחה בעיצומה של השבת.

יצחק דרש מידידו לחדור לבניין שבשימוש הצבא, ולמצוא שם קלסר המכיל מידע על פרטי הקצינים שברחבי שוויץ. הידיד נעתר לבקשה, אף על פי שהיא הייתה עלולה לסכן את חייו, ואכן מצא את מספר הטלפון של הקצין המבוקש.

יצחק התקשר אל הקצין, שאישר כי הוא שמע עליו מאשתו. יצחק סיפר לקצין על הפליטים שנעצרו, וביקש ממנו למצוא היכן הם נמצאים. לתדהמתו, הקצין אמר לו שהם נמצאים יחד אתו בתחנה שעל יד גבול צרפת, וההוראה שהוא קיבל היא להחזיר אותם לצרפת.

בעלה של רעכה הסביר לו כי יש להם דודים שוויצרים שמחכים להם, ובשום פנים ואופן אסור להחזיר אותם לצרפת.

הקצין, הסכים לשחרר אותם בעבורו, ואכן, בתוך שעה שוחררו הבחורים והושבו למונטריי.

מובן שבבר המצווה של בנם היחיד לא הספיקו בני הזוג שטרנבוך להשתתף. אך כפי שאמר הר' שאול וינגורט, ראש ישיבת עץ חיים שבמונטריי, לחתן בר המצווה, הרי שהוא קיבל כמתנת בר מצווה את המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל – את חייהם של שלושה יהודים.