כשהאמונה פוגשת את המדע: סיפורו המדהים של האיש שגילה את החיידקים

בעולם המדע נוהגים המדענים ''להפריד'' בין האמונה למדע, אבל לפעמים אפשר לראות מדענים שמבחינתם אין הבדל בין אמונתם הדתית לעבודתם הדתית. אחת הדוגמאות המרתקות ביותר לכך היא סיפורו של אנטוני ואן לוונהוק (1632-1723), הולנדי פשוט שהפך לאבי המיקרוסקופיה המודרנית, והכל בזכות אמונתו העמוקה בבורא עולם.

לוונהוק לא היה מדען אקדמי או חוקר מקצועי. הוא עבד כסוחר בדים בעיירה דלפט שבהולנד, ועיסוקו הראשי היה מכירת אריגים ומוצרים ביתיים. אולם דבר אחד הבדיל אותו מסוחרים רגילים – סקרנותו הבלתי נגמרת לגבי הבריאה ויצורי הא-ל. בניגוד לרבים מבני דורו, לוונהוק לא ראה בטבע רק משאב לניצול, אלא התפעל מכל פרט בבריאה, גדול כקטן.

אמונתו העמוקה של לוונהוק בבורא הובילה אותו להאמין שהבורא ברא עולם מושלם ומורכב, שכל חלק בו, גם הקטן ביותר, משקף את חוכמתו האלוקית. "אם אלוקים ברא עולם כה מושלם", חשב לעצמו, "ודאי יש עוד דברים נסתרים, שעין האדם לא רואה". הוא האמין שחקירת הטבע היא למעשה דרך לעבוד את הבורא ולהכיר את גדולתו.

בשנות ה-1660 החל לוונהוק ללטש עדשות זכוכית בזמנו הפנוי. הוא פיתח טכניקה מיוחדת לייצור עדשות זעירות ועוצמתיות, שיכלו להגדיל חפצים פי 270 ויותר – הישג מרשים למאה ה-17. הדחף שלו לבנות מכשיר כזה נבע מרצונו לראות את "הנסתר" בבריאה, לחקור את הפרטים הקטנים שהבורא הסתיר מעיני האדם הרגיל.

באמצעות המיקרוסקופים שבנה בידיו, גילה לוונהוק עולם שלם של יצורים זעירים. הוא היה הראשון שתיעד חיידקים, זרעונים, תאי דם אדומים ופרוטוזואים. כל גילוי חדש חיזק את אמונתו – הוא ראה בכל יצור זעיר עדות נוספת לחוכמתו האינסופית של הבורא. "אפילו טיפת מים פשוטה מלאה בחיים", כתב בהתרגשות למכון המלכותי בלונדון.

במשך חמישים שנה שלח לוונהוק מכתבים מפורטים למכון המלכותי בלונדון, שבהם תיאר את תגליותיו המדהימות. הוא כתב על תחושתו שהוא "מציץ אל נסתרות הבריאה", ושכל מה שהוא רואה מוכיח את קיומו של בורא חכם ומושלם. מכתביו הללו הקימו את היסודות למיקרוביולוגיה המודרנית.

אחד הגילויים המהפכניים ביותר של לוונהוק התייחס לתיאורית ההתהוות הספונטנית – האמונה הרווחת באותה תקופה, שיצורים חיים יכולים להיווצר מחומר דומם באופן ספונטני. רבים האמינו שחיידקים, תולעים וחרקים נוצרים "מעצמם" מבשר מתכלה, בוץ או חומר אורגני אחר.

לוונהוק, בזכות תצפיותיו המדויקות דרך המיקרוסקופ, הבחין כי אין דבר כזה "יצירה מחומר דומם". הוא ראה בבירור שכל יצור חי, גם הקטן ביותר, מתרבה על ידי חלוקה או רבייה מיצורים קיימים. תגלית זו חיזקה את אמונתו העמוקה – הוא ראה בכך הוכחה ברורה שכל חיים נוצרו על ידי הבורא, ושאין "יצירה עצמית" של חיים.

גילויו של עקרון "החיים באים מחיים" (Omne vivum ex vivo) היה מהפכני. לוונהוק הוכיח שגם התהליכים הזעירים ביותר בטבע מתנהלים על פי חוקים מדויקים ומסודרים, ולא באופן כאוטי או אקראי. הוא ראה בכך עדות חזקה לתכנון אלוקי חכם – "הבורא לא רק ברא את היצורים", כתב, "אלא גם נתן להם חוקים מדויקים להתרבות ולהתפתח".

תגליותיו של לוונהוק השפיעו עמוקות על הפילוסופיה הטבעית של זמנו. הן סיפקו ביסוס מדעי לעמדה שהטבע פועל על פי חוקיות מדויקת, ולא על פי מקרה. זה עמד בניגוד חד לתיאוריות החומרניות שטענו שהחיים יכולים להתפתח "מעצמם", ללא מעורבות אלוקית. ככל שלוונהוק גילה יותר על המורכבות של החיים בממד המיקרוסקופי, כך גברה הכרתו בחוכמה האלוקית שעומדת מאחורי הבריאה.

סיפורו של לוונהוק מלמד אותנו שאמונה ומדע לא חייבים להיות בקונפליקט. אדרבה – אמונתו העמוקה בבורא היא שהניעה אותו לחקור, לגלות ולהמציא. הוא הוכיח שסקרנות דתית יכולה להוביל לפריצות דרך מדעיות מהפכניות.

המיקרוסקופ של לוונהוק לא היה רק כלי מדעי – הוא היה חלון אל נסתרות הבריאה, שדרכו יכול האדם להכיר טוב יותר את גדולתו של הבורא ואת המורכבות הנפלאה של העולם שברא.