מדהים: העיירה שהסתירה את יהדותה במשך 500 שנה

שמואל שוורץ עמד מיואש מול האישה הזקנה, שהתרתה בו שוב ושוב בשפה הפורטוגזית: אם אתה יהודי – אז תאמר לי תפילה יהודית כלשהי. הוא כבר ניסה את "מודה אני", "אדון עולם" ו"יוצר אור", אבל את הזקנה, זה לא סיפק. היא הנהנה בראשה המצומק שוב ושוב לשלילה, והתעקשה: אני רוצה לזהות משהו יהודי.

שמואל שוורץ היה מהנדס יהודי שחי בפולין בתקופת מלחמת העולם הראשונה. הוא נשכר על ידי ממשלת פורטוגל לצורך פיתוח אזורים נידחים בפורטוגל.

בשנת 1917, במהלך עבודתו באחד ממחוזות פורטוגל בשם קשטלו ברנקו, הוא גילה שהאזור רוחש שמועות סביב קיומם של יהודים.

מידי פעם הוא שמע אנשים פולטים משפטים על זהירות מהיהודים, או שהיו מקללים מישהו על כך שהוא יהודי או שהוא יסתבך עם היהודים ומשפטים דומים. הוא ניסה לרחרח בזהירות מה עומד מאחורי הדיבורים הללו, אך הוא לא הצליח למצוא קצה חוט.

עד שפעם אחת, בזמן שהוא עסק במשא ומתן עם אחד הסוחרים המקומיים על רכישת חומרי בנייה וכלי עבודה, גחן הסוחר אל אוזנו, והזהיר אותו לבל יתעסק עם הסוחר המתחרה שלו, מכיוון שהמתחרה הינו יהודי.

מובן ששוורץ מיהר לסור אל חנותו של הסוחר היהודי, והחל לדבר אתו בענייני העבודה והמסחר.

תוך כדי הדיבורים, השחיל שוורץ שוב ושוב את המידע שהוא עצמו יהודי, אך הסוחר שמולו אפילו לא מצמץ בעיניו, ולא היה נראה שהמידע הזה נוגע אליו כלל.

לבסוף, הצליח שוורץ לשכנע את הסוחר לצאת עימו לסיור קצר. הוא לקח אותו אל בית כנסת יהודי עתיק שהיה באזור, ושם ניסה שוב לשוחח אתו על הנושא.

נראה שהאווירה השפיעה על הסוחר, והוא נשבר, והודה בפניו שאכן הוא מגיע מקהילה יהודית, ואביו הוא לא פחות מזקן הקהילה. אך הבהיר שהוא עצמו סולק מן הקהילה, כיוון שהוא נישא לאישה שאיננה מחברי הקהילה.

שוורץ סיפר לו שגם הוא מגיע מקהילה יהודית גדולה וגאה שקיימת בפולין, והפציר בפניו לקחת אותו אל הקהילה היהודית שממנה הוא מגיע.

הסוחר נאות לבקשתו, ולקח אותו אל עיירה מרוחקת בשם "בלמונטה", ששכנה בפסגת הר מבודד וקשה לגישה.

תושבי העיירה היו רובם ככולם יהודים שאבותיהם נאנסו על ידי הכנסייה להמיר את דתם כארבע מאות שנה לפני כן.

כלפי חוץ הם התנהגו כנוצרים, והלכו ביום ראשון לכנסייה. אך בינם לבין עצמם הם העבירו בדבקות במשך מאות שנים את המסורת שהם בעצם יהודיים, ועליהם לשמור על כך בסוד, ולקיים בסתר את מה שהם ידעו ממצוות היהדות.

הסוחר שהביא את שוורץ לעיירה ניגש אל בני משפחתו לשעבר, והסביר להם ששוורץ גם הוא יהודי, ואין מה לחשוש מפניו.

שוורץ עצמו ניסה לפתוח איתם בשיחה על היהדות ועל יהדותם, אך הם עשו עצמם כאינם יודעים על מה הוא מדבר. נראה, שהם לא סמכו על בן משפחתם הסורר, והמשיכו להסתיר את יהדותם מפניו, כפי שהורתה להם המסורת שלהם.

לאחר הפצרות ושכנועים רבים, ולאחר שהבינו שאכן שוורץ איננו מתכוון להרע להם, הם הסכימו להודות שהם אכן מכירים יהודים.

אחרי עוד היכרות ושכנועים, הם הסכימו להודות שהם עצמם יהודים, והחליטו להביא את שוורץ לפני זקנת השבט, אישה מהדור הקודם, שהייתה הבקיאה ביותר בעיירה במנהגי היהדות, והיא תקבע אם אכן שוורץ הוא יהודי או לא.

וכאן הגיעה הסצנה שתוארה בפתיחה.

הזקנה חושדת מאוד בשוורץ, וכאשר מנסים לשכנע אותה שהוא יהודי טוב, היא דורשת ממנו להוכיח זאת על ידי שישמיע באוזניה תפילה יהודית כלשהי.

הוא מנסה את "מודה אני" ו"אדון עולם", אבל הזקנה איננה מכירה את נוסח התפילה המקורי בלשון הקודש, אלא רק את התפילות בפורטוגזית שעברו אצלם במסורת.

כבר בראשית המפגש הוא הציע לומר "שמע ישראל", אבל הזקנה הגיבה גם לזה באטימות, היא לא יודעת מה זה "שמע ישראל".

לבסוף, מתוך ייאוש וחוסר אונים, הוא החליט לקרוא קריאת שמע במלואה. הוא הניח את ידו על עיניו, וקרא בקול את הפסוק כולו: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!".

הס הושלך בחדר, אי אפשר היה לפספס את הזעזוע שחלף אצל כל הנוכחים ברגע שבו הוא הזכיר את שם ה'.

כמו אצל משה רבנו, שנשלח לבשר לבני ישראל את הגאולה, וידע שהשאלה הראשונה שהוא יישאל תהיה: מה שמו? כך גם כאן, העובדה ששוורץ יודע לומר את שמו של ה', כפי שעבר אצלם במסורת בהגייה המקורית, הוכיחה מעבר לכל ספק – שוורץ הוא יהודי.

השמועה החלה להתפרסם ברחבי העולם היהודי: התגלתה עיירה בפורטוגל שתושביה הם יהודיים.

אך כדרכן של שמועות, ובפרט בתקופה שבה לא היה בידו של כל אדם מצלמה שיכולה לשלוח את התיעוד המקורי לכל העולם בלחיצת כפתור אחת, השמועות הגיעו בלתי מדויקות לחלוטין.

בעיתון בגרמניה התפרסמה באותה התקופה מודעה הקוראת לשלוח לאחינו האנוסים תפילין ומזוזות סידורים וחומשים, תוך שהמפרסם מזכיר לתושבי גרמניה לשלוח דווקא סידורים בנוסח ספרד, ולא בנוסח שהם עצמם מתפללים בו.

אך למעשה, התושבים אכן התעקשו שהם יהודים, ואף הקפידו שלא להינשא לזרים, אבל לא היו להם אפילו מושגים בסיסיים ביותר ביהדות, והיו נדרשים זמן רב ומאמצים מרובים רק כדי לשכנע אותם שכבר אין להם צורך להסתיר את יהדותם, והם יכולים לשוב ליהדותם בגלוי.

שאלות הלכתיות בנוגע לתוקפה של יהדותם נשלחו לגדולי הדור של אותה התקופה. וכפי שמובא בקובץ קול התורה נ"ח, הגר"מ שפירא מלובלין דן בכך ארוכות, ולבסוף קבע: "בהא נחיתנא ובהא סליקנא להתירם לבא בקהל ומצווה להכניסם תחת כנפי השכינה, כי הם תולעת יעקב עצם מעצמנו ובשר מבשרנו ולדאבון לבם לא עמדו אבותיהם בניסיון של קידוש השם ועכשיו מתגעגעים לשוב לדת יהודית".

בשנות התשעים קיימה הרבנות הראשית לישראל מבצע המוני של השבה ליהדות, וגיירה לחומרא את כל תושבי העיירה בלמונטה האנוסים.

כיום, קיימת בעיר קהילה יהודית, ואף הוקם בה לאחרונה מוזיאון המתעד את ההיסטוריה היהודית של המקום.

שלט מוצב בעיירה, ועליו כתוב: "כאן בבתי הכפר קיימו בסתר את מצוות היהדות במשך חמש מאות שנה, משנת 1492 עד שנת 1992. הם העבירו את המסורת בעל פה מדור לדור, קיימו בחשאי את השבת, ואת ימי ראשון קיימו לעיני השכנים מסביב, נזהרים שלא למעוד בין מנהגי היהדות והנצרות, מחשש ליפול לידי האינקוויזיציה ומרתפיה. כאן הנשמה היהודית לא הלכה לאיבוד, כאן הנשמה היהודית נשארת לעולם. ומתוך העבר יקום העתיד".