כל התכנים של חנה דיין

"אני לא מבקשת ממך להיות פסיבי, לוותר על ההיגיון שלך או להפוך ל'כן, אשתי' על כל דבר. אני מבקשת משהו אחר: אל תשתמש בכוח שלך כדי לעקוף אותה. השתמש בכוח שלך כדי לשרת את מה ששניכם בונים"

"הרבה מהאסטרטגיות האלה מושרשות כל עמוק כך, שבבגרות אנחנו כבר קוראים להן 'האופי שלי': 'אני פשוט עצמאי'; 'אני חייב לנהל הכול'. אולי זה באמת חלק מהאופי. אבל כדאי לשאול: מה קורה מתחת לזה?"

"את לא אשמה בהתנהגות שלו, אבל המפגש איתו נוגע בפצע שקיים בתוכך. אם תעשי שוב אותו הדבר, שום דבר חדש לא ייוולד. אבל אם תסכימי להרגיש את הכאב באמת, משהו חדש יכול להיוולד"

"כשהיא מסבירה לך מה כואב לה, היא בעצם פורסת בפניך מפה מפורטת: 'הנה, נריה, מפה תגיע אליי'. ובאותו רגע, העבודה שלך היא לצאת מעצמך"

"לפעמים מאחורי תלונה מסתתרת בקשה עמוקה. לפעמים מאחורי כעס, יש בכלל געגוע כואב. הדרך להחזיר את הקרבה הביתה היא לא לעשות יותר פעולות בעולם, אלא ללמוד איך להיות נוכחים יותר בתוך מה שכבר קיים ביניכם. כי קשר זוגי הוא לא משהו שמסיימים לבנות ביום החתונה; הוא נוצר מחדש בכל פעם"

"אני אף פעם לא מדבר ככה, זה נשמע ממש חשוף", אמר. "נכון. וכשאנחנו חושפים כאב, אנחנו מזמינים קשר. כשאנחנו מבקרים, אנחנו מזמינים הגנה", הסברתי

פעמים רבות אנחנו חושבים שהתנצלות היא הודאה באשמה. אבל בתוך קשר זוגי, התנצלות אמיתית היא לא תמיד הודאה במה שקרה. היא קודם כול הכרה במה שהאדם השני הרגיש

"לפעמים מאחורי נתינה גדולה מסתתר פחד גדול. הפחד שאם לא נהיה בדיוק מה שמצפים מאיתנו להיות, נאבד את המקום שלנו אצל האחר"

"אני מאמינה שזה הסיפור שלך, שזה העבר שלך והכל אמיתי. אני רק לא בטוחה שהסיפור הזה צריך להיות גם העתיד שלך": הדרך להפסיק לתת לעבר לנהל את הזוגיות בהווה

למה ההצלחה בחוץ לא מפצה על הריקנות בבית? תובנה חסידית עמוקה על הסוד שהופך גבר מ"נוכח-נפקד" לרועה האמיתי של המשפחה, ומסביר למה הוא לעולם לא יהיה שלם כל עוד לאשתו חסר

"זה נורא קשה לא להרגיש רע עם עצמי כשהיא אומרת שפגעתי", הודה גיא. "בדיוק בגלל זה אנחנו צריכים לדבר על ערך עצמי מול פגמים"

"כשאתה נעלם ומרצה, כשאתה הופך ל'רואה ואינו נראה' בבית, אתה מונע ממנה את הדבר שהיא הכי זקוקה לו בעולם: עמוד שדרה"

"הסיטואציה הזו בסלון היא רק טריגר, ומי שמנהל עכשיו את השיחה בינכם אלו פצעי הילדות שלכם. אותם פצעים עדינים וסמויים מן העין שכולנו נושאים איתנו"

למה אנחנו ממהרים לאמץ כל ביקורת שמוטחת בנו? שיחה על הדפוס ההרסני של נטישה עצמית, עזיבת הקורבנות וההסכמה להיות ראויה לאהבה גם כשאת לא מושלמת

היא מייצרת דרמה כדי שיראו אותה, הוא נאטם וקופא כדי לא להיפגע. למה המגננות שהצילו אותנו בעבר מחרבות את הזוגיות שלנו בהווה, ואיך עוברים ממסילת הישרדות למסילה של התקשרות וריפוי?

"כשאנחנו חושבים: 'אם רק היית מבין אותי', 'אם רק היית משתנה' או 'אם רק היית יודע איך לאהוב אותי', אנחנו פשוט מוסרים את המפתח ואת הכוח של הרווחה הפנימית שלנו לידיו של מישהו אחר"

"קשה לנו להתכנס לרגע ההווה, כי יש לנו רצון כפייתי להיות כבר בעתיד כדי לפתור אותו; לדעת מה יקרה, כי כך נוכל לשלוט בו, שיתנהל בדיוק לפי הרצון שלנו"

"השכל שלכם עסוק כל כך בשאלה מי צודק, מי תרם יותר, מי עובד קשה יותר, איך מסתדרים כלכלית– שהוא שוכח לשאול שאלה אחת פשוטה: למה אנחנו בכלל ביחד?"

"אנחנו רגילים לחשוב שזוגיות טובה מבוססת על נתינה אינסופית, אבל האמת היא שאהבה מתחילה דווקא ביכולת לפנות מקום"

"לפני שאת נכנסת לשיחה איתו, תעשי 'דיוק כוונות'. תשאלי את עצמך: איך אני רוצה להרגיש עכשיו? מה החוויה שאני מבקשת שם? ככה את מכינה את הכלי שלך לקבלת השפע"