ממגילות ים המלח ועד ביקורת המקרא: איך העובדות סותרות את התיאוריות?

לפני ארבעת אלפים שנה נלחם אברהם אבינו בעובדי אלילים. לפני אלפיים ושלש מאות שנים נלחמו המכבים בתרבות היוונית. לפני אלף שנים התווכחו חכמינו מול הנצרות, ובעת החדשה קם מקסם שווא חדש, "ביקורת המקרא" מכנים אותו. הסיבות להיווצרותו של המקצוע היא קריסתה של הנצרות. במשך כאלפיים שנה רדפו הנוצרים את היהודים בהאשמות מטופשות של הריגת משיחם, חילול לחם הקודש, עירוב דם נוצרים במצות, כפירה בהגיון השילוש הנוצרי וכדומה. בעת החדשה הובן שכל ההאשמות האלו מגוחכות, שאין לנצרות שום בסיס לבטל את התורה שהם קוראים לה "הברית הישנה". מה עושים?

עמדו מלומדים גרמנים פרוטסטנטים ובדו להם תיאוריות "ביקורתיות" על התורה. מלומד בשם ולהויזן טען כי היהודים זייפו את עם ישראל המקורי. בימי הבית השני היו קבוצות שונות. הקבוצה ה"יהודית" ניצחה, והשמידה את הקבוצות האותנטיות, כמו הצדוקים והישראלים הקדומים. היהדות היא המצאה חדשה, וגם התורה היא המצאה חדשה.

אם היינו חוזרים בזמן אל ימי הבית השני, טען ולהויזן, היינו נכנסים לספריות של יהודים רבים ברחבי הארץ, ומגלים נוסחאות אחרות בתורה. הנוסחאות האמיתיות, התורה הזו, היתה ברוח הנצרות, בלי מצוות רבות מדי של קרבנות, כפי שאמרו הנביאים, שעבודת הלב היא העיקר, והמצוות המעשיות חשובות פחות. בעזרת קצת סילוף של דברי הנביאים, וקצת ממה שנחשב אז כ"הוכחות", התפשטה התיאוריה בין המלומדים של גרמניה.

אך במאה העשרים קם ונהיה מה שנחשב כחזון דמיוני: הצלחנו לחזור בזמן ולהיכנס לספריות של הכתות הפורשות בימי הבית השני. מדובר על גילוי הספרייה העצומה של מגילות ים המלח. כדי לקבל מושג על היקף החומרים שם, יש לדעת כי הטקסטים ממגילות ים המלח פורסמו ב-40 כרכים, שיצאו בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד במשך 54 שנים (1955-2009). ב-19 השנים האחרונות חקר וערך את הטקסטים לפרסום פרופ' עמנואל טוב מהאוניברסיטה העברית, בראשות 98 חוקרים. יחד הם פרסמו 28 כרכים. לפניו היה העורך פרופ' יוג'ין אולריך, שהוא וצוותו פרסמו 8 כרכים, בנוסף על 14 הכרכים הראשונים.

ובכן, תיאוריות רבות הועלו ע"י חוקרי המקרא בשעה שהעותק המקראי הקדום ביותר שבידינו היה כתב יד לנינגרד, משנת 1000 לספירה בערך (ובהמשך בן אשר, שקדם לו בכמה שנים). אך העובדות טפחו על פניהן של התיאוריות.

לפי ההשערות שהיו מקובלות על כל חוקרי המקרא, בימי הבית השני התורה עדיין נערכה, והיו לה גרסאות שונות, ולכתות השונות ביהדות היו גרסאות אחרות של התורה והנביאים, גרסאות "מקוריות" יותר, כביכול.

הבה נזמן לעדות את שני העורכים הראשיים של הכתבים האלו. יוג'ין אולריך, במאמרו "היעדר שינויי נוסח כיתתיים ממגילות המקרא מקומראן – כיצד?", כותב: "כשנתבקשתי לכתוב על 'היסודות הכתתיים' במגילות המקרא שנתגלו בקומראן, השבתי בשמץ של אי רצון שהמאמר שלי לא יארך יותר מעמוד, כי בכל שנות עבודתי במגילות הגנוזות לא נזדמן לי שינוי נוסח כיתתי. אך בהנחה שכותרות עשויות להיות מאלפות, הצעתי לכתוב על היעדרם של שינויי נוסח כיתתיים מן המגילות, כי היעדר כזה מלמד אותנו שיעור רב ערך".

השיעור הראשון כמובן, הוא ההנחה הצפויה של מזמיני המאמר, שוודאי ישנם "יסודות כיתתיים" במגילות המקרא מים המלח. הרי הסופרים מהכתות הפורשות לא חסכו ביקורת מהכהנים ומיושבי ירושלים, ומהמערכת ההלכתית שנהגה בזמנם. מובן שלא הכירו את המונח "חז"ל", ולא היו מחויבים לשום קאנון שלהם. הרי טבעי ביותר הוא לצפות לשינויים כיתתיים בספרות המקרא, לאור השקפתם. אלא שהעובדות הן שאין שינויים כאלה. אפילו לא בספרים כמו דניאל, שהינם מאוחרים יחסית, לא נהגו שינויים כיתתיים, כלומר על בסיס אידיאולוגי והשקפתי. זה לא היה חלק מתרבות הכתיבה, למרות כתיבתם הפוריה של סופרי קומראן.

מהם שינויי נוסח כיתתיים? כאלו אנחנו מוצאים, כנודע, בתורה השומרונית, ששינו בתורה כמה וכמה מקומות כדי לרמז או לכתוב במפורש על קדושתו של הר גריזים. וכפי שמציין אולריך: "ראוי לציין כמה עובדות: כל אחת מן הדוגמאות הללו היא גרסא משנית, כל אחת מהן היא מגמתית מובהקת, היא היתה מיוחדת לשומרונים (או למאמינים בצפון)… המוטיב השומרוני המיוחד חוזר על עצמו בגרסות אלו".

האם אנו מוצאים אצל הישראלים או היהודים התנהגות כזו כשל השומרונים?

"פרטי הטיעונים באים בחיבורים 'כיתתיים' משניים, ואילו נוסח הכתובים מן המקרא נותר לא שינוי… כדי למקד את הדיון ולהשיג תוצאות מועילות, על המאמר להצטמצם ולדון בכ-230 כתבי היד של המקרא מקומראן… במשך כל עבודתי על עותקי המקרא מן המערה הרביעית לשם פרסומם… לא מצאתי דבר שאוכל להגדירו שינוי נוסח כיתתי…".

לגבי ספר שמואל, שנכתב בקומראן (להבדיל מאחרים שאולי הובאו מערים אחרות), כותב אולריך: "כאשר אנו מחפשים דווקא שינויים כיתתיים, אין אנו מעלים דבר. חסרי משמעות הם כל השינויים במגילות, בנוסח המסורה, בתרגום היוונית הקדו, בכתבי יד יווניים מאוחרים יותר ובתרגום הלטיני הקדום. הם אינם אלא שינויים קלי ערך שבשגרה, כמו הוספת יסודות משתמעים אך בלתי מפורשים… בנוסח המגילה, בנוסח המסורה או בתרגום השבעים אין למצוא שנוי שאפשר להגדירו שינוי מכוון מעשה ידיה של אחת מהקבוצות ביהדות בית שני".

ולסיכום הוא כותב: "אשר לעדות ביחס לנוסח: לא נתגלו שינויי נוסח שהעידו שקבוצה כל שהיא – פרושים, צדוקים, שומרונים, איסיים, נוצרים או אחרים – שינתה את נוסח כתבי הקודש כדי לתמוך באמונותיה. יוצאים מכלל זה שני רעיונות דתיים של השומרונים, שהאל בחר בהר גריזים וציווה לבנות שם את המזבח המרכזי… לכל הקבוצות היו השקפות מוגדרות, אך נראה שכולם הסכימו שאין לשנות את הנוסח 'המקורי' של המקרא, והקשיים שהתעוררו יושבו בתיקון הטקסטים לפי 'המקור' ולא לפי האידיאולוגיה של העדה.

"וכך עשו הסופרים הקדומים. כמעט תמיד הם ניסו להעתיק את הטקסט בדיוק כפי שהיה לפניהם או את הנוסח שראו בעיניהם או בעיני מחשבתם".

בקיצור, התיאוריות אולי יפות, הכל בעיני המתבונן, אבל המציאות גילתה שהן שגויות מן היסוד. לא היו שום שינויי וחילופי תוכן בתורה בנביאים ובכתובים. כל הכתות למיניהן, גם הצדוקים האיסיים ומשוגעי ים המלח, כולם כולם החזיקו באותו נוסח אחד ויחיד.